ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
ואם תבואי אלי וכשתבואי אלי וכשאת באה אלי אני לוחשת מלים ללא קול מלים שרק שתי לבבות יכולים לדבר ביניהם והאמון הזה בבני אנוש והפחד העצום שמשתק אותי והעיניים שלי שמסתירות דמעות וכל השערים בלב שלי שננעלו והרעב... וכל העצב הזה בן שיחי ואני מנסה להחזיק בהכל חזק שלא תקחי אותי ושתקחי הכי קרוב שיש להקשיב לעיניים שלך ולחבק אותך הכי חזק אלי והלבד הביחד החמודית הזו מגלגלת אותי מצחוק וככ נעים לי לחשוב אלייך ואם תבואי אלי נישאר ככה כל הלילה את אני ומה שיש באמצע וכשהיד שלך בידי הדרך נראית לי ככ אחרת ופעם את הולכת ובבוקר תדעי אלחש לך מלים שתדעי שאני....
בתגובה ל: דרוש צלם + צלמת לאירוע ברית מאת: david kaza את הלינק נטרלתי - כי לא זה לא המקום לפרסומות. אבל אשמח להמליץ על הילה שילוני. צלמת מחוננת. לברית וכל אירוע אחר.
בואי נתחיל מהסופ תשברי לי את הלב תחלקי אותו למלא מקומות שהיינו בהם איפה שאז התנשקנו ועשינו הכל תשרטי לי את הלב תגידי שזה לא זה ואת מצטערת והכל בסדר כי מחר יום חדש והלו"ז שלך מסתדר יופי עם יום חופשי ממני ואת מבינה ובלה בלה
תתני לי להעביר אותנו הילוך למקום אחר של שושנים ונשיקות כשאין משו ברקע והבחוץ שלך נקי כמעט כמו שלי כשאת עסוקה בלהיות ואני מצידי לא מדברת על אהבות אחרות בזמן שתשתכרי ואוהב אותך ממקום רגשי נסמן לנו מקום בלב שיהיה רק לשתינו בזמן שתזכרי ברחובות ללא מוצא תדעי שאני כאן מקשיבה לא מתערבת מנסה לפעמים מצליחה
בואי נתחיל אחת עם השניה ואז תעשי לי ריגושים של אהבה לילות שלמים של לחישות על איך להיות ומה לעשות על מה את אוהבת ואיך מרגיש לך להיות רטובה בין הרגשות נתגלגל במיטה כאילו אין מחר אעשה אותך מלכה נציק במתיקות אחת לשניה
בואי נתחיל ממקום אחר לכי תדעי,אולי עוד נתחתן?
בתגובה ל: שנתחיל מהסוף? מאת: מישי1 מחזיקה אצבעות לסוף שהצעת בסוף ולא לסוף שהצעת בהתחלה.
בתגובה ל: לא לא אל תתחילי מהסוף מאת: אנה ק תודה על התגובה והשיר המקסים הזה :)
בתגובה ל: שנתחיל מהסוף? מאת: מישי1 לא אל תתחילי מהסוף גם אל תקבעי אותו.. כתבת שאף אחד לא יודע מה יהיה בסוף מאמינה שאם תסתכלי טוב היד מושטת את צריכה רק ללמד אותה ללכת בקצב שלך בקצב שלה
לא יודעת למה עולה לי בי השיר ואם תבואי אלי נישאר כל הלילה ואלחש לך מלים שתדעי שאני שלך.. ובבוקר תראי נישאר ביחד עושים את הדרך הזו לתמיד יד ביד
בתגובה ל: לא הכל מתחיל מהסוף מאת: חרדלס אפשר להרגיש איך החיוך מתחיל מהבטן עולה ומטפס לאט לאט עד שמגיע לפנים :-)
שיהיה חורף של אהבות טובות.
בתגובה ל: לא הכל מתחיל מהסוף מאת: חרדלס וכן..רק אנשים כמוני חושבים על קיצורי דרך.. דפוק משו הא?
תודה גדולה שאת את.
החורף בא והכל מחריף אצלי עכשיו. געגוע חד וצביטות קטנות בערבוביה עם רגש רך שלא נרגע אפילו לא לרגע בלי גוזמא. אמת. גשם ורוח נעמו לי בשני החורפים האחרונים איתך היה לי חם הגעת. נשארת. ויחם. לא יכולה להוציא בגדי החורף מבלי להרגיש את הקור חודר לי לעצמות הקור בלעדייך כל דבר מזכיר לי אותך. מעגל השנה מכניס בי עצב כל חג מביא איתו את ריח ביתך את נעימות מיטתך. איתך- לידך. זיכרון של טיול ושל צחוק וחיבוק. כל שבת שניה אני מחניקה צעקה פנימית שקוראת לך: בואי אליי! כל שישי חופשי הוא כמו כלא של בדידות בלי הזמן המשותף שלנו. אני רוצה להיות לידך. להרגיש את החום שלך גם ממרחק ישיבה או עמידה בזמנים שהקצבת לי לקצב שלך הפרעות קצב יש לי עכשיו זה בדופק קול דודי דופק והולם זה לא הולם אותי כל זה
בתגובה ל: חור(ף) בלב מאת: Less_beat היי לך תודה על השיתף! ממש הזדהתי איתך גם לי כל שנה מחדש החורף טיפה מאיים ומעלה מליון רגשות וזכרונות וחוויות... איך שרצתי איתה בגשם בערב שבת לתפילה של קרליבך, הצעיף שלה, לילות של אהבה כשגשם עז דופק בחלון יחד עם קצב פעימות ליבנו... הערבים הארוכים של החורף.. עם מרק ביתי חם מספלים מיוחדים על הספה מכורבלות ועוד...
ואיכשהו הרצון למגע מחבק ואוהב בחורף מתחחזק מתמיד ולא תמיד יש עם מי לממש...
מאחלת לנו חורף בריא ושמח מלא אהבה וחיבוקים ומרקים :)
בתגובה ל: חור(ף) בלב מאת: Less_beat את החורפים הראשונים שלנו יחד כשיצאנו לרקוד בגשם ושאפנו את הריח המשכר
השנה רק סגרתי את החלונות בסלון, שהגשם לא יכנס. את עבדת, ואני בשלתי לשבת.וחסר לי הפנאי שלנו יחד....
שיהיה חורף טוב, גשום, ועם שלג איכותי במידה ובזמן הנכון.
ולך Less-beat וחרדית ביישנית - ~חיבוק גדול~ מאחלת לכולן שבחורף הזה יהיה חם בלב.
בתגובה ל: החורף מזכיר לי מאת: אנה ק ללא תוכן
בתגובה ל: חור(ף) בלב מאת: Less_beat ללא תוכן
בתגובה ל: חור(ף) בלב מאת: Less_beat כתבת כל כך יפה. כנראה שאין פרידות ללא כאב אך באמת לא הולם אותך כל הכאב הזה קומי. צאי. מתוך ההפכה. למהפיכה!
אם אכן ישנן כאלו (..) אני חדשה בפורום (אקטיבית) עוקבת אחריכן כבר 4 שנים. העזתי להירשם כי כעת אני זקוקה לעזרה מבעלות נסיון של קשר עם דו מיניות על כל המשתמע מכך.
בפרטי. תודה בנות מהממות
בתגובה ל: היי לכל הנמצאות.. מאת: In_the_closet שיש בפורום הרבה יותר קוראות ממה שנראה לכאורה.. תודה למקסימות שעוזרות ומייעצות לי בפרטי. מחמם תלב! G.N
בתגובה ל: באתי להלשין לכן מאת: In_the_closet ברוכה הבאה
שמחה לשבור את השתיקה ואשמח להכיר יותר :-)
בתגובה ל: תודה :-) מאת: אנה ק תכתוב משהו מידי פעם כדי שהפורום יחזור לחיים
בתגובה ל: אם כך כדאי שמי שנשארה מאת: אש בלבבי עברה לדף ווידויים בפייסבוק
אני עוד פה. בעיקר מוחקת פרסומות.
בתגובה ל: יש לי תחושה שלפחות חלק מהכתיבה מאת: אנה ק ללא תוכן
בתגובה ל: באתי להלשין לכן מאת: In_the_closet אבל איפה הן ???
כמה פעמים שאלו אותי "מתי תתחתן?" - כבר קשה לי לספור. אם רק היו יודעים כמה אני רוצה, ולא יכול.
אז אתחיל מההתחלה: אם אני יכול להעיד על עצמי, אני חושב שאני בחור די נחמד, בן 36, אקדמאי, מסורתי, לא דוגמן אבל נראה די נחמד - והומו...
יש בי כ"כ הרבה דברים, אבל דווקא הנקודה האחרונה היא זו שמשפיעה יותר מכל על חיי.
היא משפיעה כי יש בי שני צדדים - אני גם הומו, אבל גם מעוניין במשפחה של אמא ואבא. מסיבות שאולי אפרט בעתיד, הגעתי למסקנה שהמשפחה שהכי הייתי רוצה שילדיי העתידיים יגדלו בה היא משפחה של אמא-אבא-ילדים. זה לא חייב להתאים לכל אחד, אבל זה מה שמתאים לי.
אם לא הייתי הומו, אני מניח שהייתי מגשים את החלום הזה כבר מזמן. כולם סביבי כבר עשו זאת. אבל הנטייה הזו שלי מונעת ממני להגשים את החלום הזה. אני יודע שיהיו כאלה שיגידו שאני צריך פשוט לחיות עם גבר וזהו, או להביא ילד עם אישה ללא מגורים משותפים, אבל זה לא מתאים לי.
האבסורד הוא, שאם הייתי דתי - היו כבר מסגרות שהיו מסייעות לי לחפש לסבית שאוכל להינשא לה ולהגשים את החלום של שנינו. אבל אני "רק" מסורתי, לא מספיק דתי בשביל שהדתיים יעזרו לי, אבל לא מספיק חילוני כדי לבחור לחיות בזוגיות גאה.
אז אם אתם מכירים מישהי שמכירה מישהי לסבית בארון / א-מינית שחולמת להקים משפחה עם מישהו נחמד, כששני הצדדים לא משקרים זה לזה, ומתאחדים כדי להשיג מטרה שהיא נעלה בעיני שניהם - אני אשמח אם תקשרו בינינו - בפייסבוק או במייל: GayLookingForLesbian@gmail.com.
מי יודע... אולי תזכו לחתן עוד זוג ותזכו למקום בגן עדן (כך מספרים...)
אני קוראת אתכן לאחרונה... "כמה עצב וצער, כמה חושך ביער, חושך ביער וחושך בלב..." לא קל לקרוא, להבין את עומק הבדידות. כל אחת בביתה, במיטתה, כמהה וחולמת על אישה אהובה. על אהבת אמת, אהבה שלמה. לילה עכשיו, כבר מאוחר, ילדיי המתוקים ישנים במיטותיהם, פוסעת חרש, מתבוננת בהם ישנים, מכוסים היטב בשמיכות, בחדרים הנעימים, איזו שלווה על פניהם, כמעט מחייכים מתוך חלום, הם לא מודעים לסערה המתחוללת בליבה של האם שהם כה אוהבים. הם לא מודעים למחשבות של אמא, שמרגישה שהיום הולך וקרב, היום בו לא אוכל יותר להמשיך לישון לצידו בריחוק כזה. אני תוהה לעצמי כמה נשים יש כמוני, שאינן נמשכות לאיש איתו עמדו תחת החופה. כמה נשים יש כמוני, השוברות שוב ושוב את ליבו של האיש הטוב שאוהב אותן כל כך... אך אין באפשרותי להשיב לו באותו מטבע. והכאב על כך... והמחשבה אולי עדיפה לו אישה אחרת, אולי יזכה לאישה שתאהב אותו אהבה שלמה. ואני? האם אזכה גם אני לאהבת אמת? האם אמצא אישה לחיות איתה במידה ואעיז? לאלוהים התשובות. ובינתיים עוד יום חולף ועוד שבוע, חודש הופך לשנה, מתפללת להשם, אנא עזור לי לאהוב אותו, שארצה לחבק רק אותו... האם זה אפשרי אלוהים הגדול? האם אוכל לשכוח את אהבתי? או שאולי עליי להשלים. להשלים שתמיד אמשך לנשים, תמיד אתגעגע לאישה יפה ואוהבת בין זרועותיי... אני תוהה באיזו דרך לבחור, לאחרונה יותר ויותר מתבהר לי שעליי לבחור את דרכי. אמנם בחרתי דרך לפני שנים מספר, וזכיתי בפירות נפלאים בזכות הבחירה הזו... האפשר שטעיתי עם כאלה ילדים... פירות אהבתנו...לא טעיתי, הכל מדוייק וקרה כפי שהיה צריך לקרות. אך אני עוד צעירה, חיים שלמים לפני, ואינני בטוחה כי יש בי את הרצון להמשיך בדרך בה בחרתי, הלב רוצה משהו אחר... בעברי טעמתי מגעה של אישה אוהבת, היא עטפה אותי במבט עינייה הרך, נישקתי את כל גופה העירום... ביליתי איתה ימים שלמים של צחוק ושיחה מעניינת וקולחת, התפעלתי מחוכמתה והתענגתי מקול הפעמונים של צחוקה... חיבור נפלא כמו שזכיתי לחוות רק עם אישה... ליבי השבור מרגיש היטב את הגעגוע... מחפשת תקווה, מחפשת את הדרך להרגיש שלמה. איתו או בלעדיו זאת לא אדע. שמחה שיש את הפורום הזה, שמחה שאתן כאן איתי.
בתגובה ל: הגיע הזמן שלי לכתוב... מאת: איילת אהבים היטבת לסכם
הכאב שלך שובר את הלב. הלוואי והיו לי מילים חכמות עם עצות.
לא יודעת מה לאחל
חיבוק גדול ושנה טובה.
אבא יקר, פעם ראשונה שאני כותבת לך. תמיד השיחות שלנו היו קצרות כאלו, מזדמנות. על דברים נקודתיים וענייני דיומא. אתה מכיר אותי, לא אוהבת לחפור. משתדלת להיות בסדר ומודה תמיד על כל מה שאתה נותן לי. התלבטתי אפילו איך לפנות אליך. תמיד חינכו אותי שאתה המלך. דן ושופט את כל באי עולם. מצד שני לימדו אותי שאתה גם אבא. אז אבא, עכשיו אפנה אליך בפונקציה הזו. כי זה נושא שלא אהיה מסוגלת לדבר עליו עם שופט. ואתה אבא שלי, אתה בראת אותי ככה ואתה גם העמדת אותי בנסיון הזה כי ידעת שאני יכולה לעמוד בו. אתה יודע על מה אני מדברת, אתה רואה אותי נלחמת 24/7. על זה אבא.. על זה אני רוצה לדבר. בעוד חודש אעמוד בבית הכנסת ואגיד וידוי והדמעות ירדו כמו בכל שנה. אתפלל על קרובי, על ילדי, על עצמי. אבקש סליחה על כל מה שהיה. ואבקש רק טוב לשנים הבאות. לי ולכל עם ישראל. אני בטוחה שאתה רואה את ההשתדלות שלי כל השנה בכל התחומים. אני בטוחה שאתה רואה עד כמה אני מאמינה בתורה הקדושה שנתת לנו. אתה יודע שאני כאן מבחירה. לא כי גדלתי ככה, לא כי ככה הורגלתי. אני כאן כי אני מאמינה בכל פסיק ותו בתורה ופירושיה ומשתדלת לקיים את כל הכתוב בה בלי שאלות. אפילו שהחלום שלי זה ללכת עם סקיני ג׳ינס (סיפרתי לך את זה פעם נראה לי). אפילו שחם לי למות עם הכסוי ראש וכל הצניעות הזו באוגוסט. אפילו שהריח של ההמבורגר הלא כשר הורג אותי ברמות שאני מורעבת. למרות שדבר שהכי בא לי לעשות בשבת בבוקר זה בטן גב בחוף פלמחים. מעולם לא העליתי בדעתי לעשות משהו שסותר את דברייך. אבל אבא.. יש נסיון אחד שמפרק אותי. נסיון אחד שאני נלחמת בו כל כך הרבה שנים ולא מצליחה. כמה פעמים אמרתי לעצמי די. תפסיקי עם השטויות שלך. תפסיקי לבזבז אנרגיות על החיים האלו. על ההסתרות. על החיפוש העצמי. תשקיעי במה שיש לך. באיש שלך, בילדים שלך, בקריירה שלך. כמה שנים אני מנסה למצוא את עצמי בתוך המסגרת שאתה הורית לי לחיות על פיה. כבר כמעט 15 שנים... לקח לי כמה שנים להבין מה קורה לי בנפש ומרגע שהצלחתי להבין הוקל לי אבל משם התחיל מסע חדש. מסע שבמשך שנים אני מנסה למצוא לו מנוח, ולא מצליחה. אבא אני רוצה שתדע שזו לא מלחמה יומיומית. זו מלחמה של כל רגע. כן, גם כשאני בעבודה ועסוקה במיליון דברים אחרים. גם כשאני נוהגת, שאני מבשלת, שאני מתקלחת. אין רגע שלא עובר לי בראש- אילו היתה אשה מחכה לי בבית כשאני חוזרת גמורה מהעבודה ויכלתי להתחבק איתה על הספה, אילו היתה יושבת לידי באוטו ושמה לי יד על הרגל או ראש על הכתף. או שאולי היתה באה ומחבקת אותי מאחורה כשאני מבשלת למשפחה שלנו את השבת. ועל מקלחת.. על זה לא אכתוב מטעמי צניעות... במקום זה אבא יקר שלי.. במקום זה אני הולכת לפי איך שאתה הכתבת ובחרת עבורי. העמדת אותי באחד הנסיונות הקשים שיכולים להיות לאדם. נסיון שהוא ציפור נפשי. המקום הכי רגיש בלב שלי. גזרת עלי במובן מסויים חיים של בדידות. של הסתרה (גם אם לעולם לא אמשש את זה, אני מסתירה את מהותי) חיים שלעולם לא יהיו שלמים. אני מנסה בכל כוחי לסתום את הראש. לסגור את המחשבות אבל אתה מכיר אותי, בכל זאת בראת אותי כזאת.. אחת שתמיד צריכה להבין הכל. והמחשבות.. המחשבות רצות כל הזמן. אז יש תקופות שהגלים נמוכים ואני מצליחה להחזיק את הראש מעל המים ויש תקופות שהכל מציף אותי ואני מרגישה על סף טביעה. על פניו החיים שלי נראים הכי בנאליים בעולם. בעל, ילדים, קריירה, חברות. אף אחד אפילו לא מתחיל לחלום מה הולך לי בתוך הבטן. כמה היא מבעבעת. והנפש.. כמה היא צורחת. כמה היא כמהה למשהו אחר. מדריכת הכלות שהלכתי אליה אי שם לפני 15 שנים אמרה לי שחדר השינה הוא כמו קודש הקודשים. ואני רוצה להוסיף לפירוש הזה שמבחינתי המיטה היא כמו מזבח ואני- הקורבן. קורבן שאני מקריבה מרצון גמור כדי לחיות כמו שציוות. כדי ללכת בדרך הישר שקבעת. כדי לעשות לך נחת רוח. אז אבא, בעוד חודש כשאגיד וידוי ואדפוק עם היד הכי חזק שאני יכולה על הלב שלי, תדע שכל שנה התפללתי שעם הדפיקות האלו אולי ״זה יעבור לי״. השנה אני כבר יודעת שזה לא. שזו אני. ואני אפילו בסדר עם זה. אני רק מבקשת אבא יקר שלי שתעזור לי ותיתן לי את הכלים הנכונים לי להתמדדות הלא פשוטה שנתת לי בחיים האלו. שתסלח לי על המעידות שלי. שתבין אותי. את עומק הכאב. ואני רוצה להגיד לך תודה. תודה על המשפחה שנתת לי. תודה על הנשמות המיוחדות ששלחת ללוות אותי לאורך הדרך. אני יודעת שאתה איתי, אבא. תדע רק שלא קל לי בכלל.
בתגובה ל: מחשבות של אלול מאת: When u believe לא מוצאת את המילים להגיב
את כל כך מודעת, וכל כך כואבת
וההתמודדות הזו כל כך גדולה ולא סבירה
ואין לי מילים להקל
מקווה שהקב"ה שולח לך כוחות, וירעיף עליך ועל המשפחה שלך רוב טוב. שמעבר לקושי - יהיה לך הרבה הרבה על מה לשמוח.
~חיבוק גדול~ ואם זה עוזר - יש פה אוזן קשבת ולב מבין.
בתגובה ל: מחשבות של אלול מאת: When u believe ההודעה שלך חודרת לתוך הלב. הכאב מורגש בכל תו ותו שנכתב לעיל.
כל אחת והדרך שלה. אין מילים לנחם. את חזקה מאוד. תותחית פשוט. חזקי ואמצי.
אל תעזבי. ביקשתי שתלכי רחוק ממני. לא ,אל תשאירי לי סימן שאת בבית. אני אדע שהלכת . אני אבין שאת מתקדמת לאחרת. תשאירי לי ללכת בערפל של עצמי מגששת בין הפחדים שבתוכי מטפסת לעבר החלומות שלי ונלחמת ברגש אלייך כמו חיה פצועה זה משאיר אותי חשופה עם שובל ארוך של רגשות אשמה כשהאור שבזכרונות ממך מציף אותי אל תשארי ,בבקשה . רק תהיי פה איתי לתמיד ,זה מה שרציתי. תזרעי בי אומץ שישבור את כל מה שבנינו תסתכלי אליי קרוב כשהגשם מכה בכל המגננות שלי כשהרעמים ינגנו את שיר הפרידה שלנו והמנגינה של האהבה תדעך לה לאט תגידי לי ששכחת אותי תבעטי אליי את הפגיעה שבך את העיקול בלב בצומת של התקוות שלך תשאירי לי שושנה אדומה על מפתן הדלת עם כמה טיפות של געגוע מקופל עם מכתב חתום בנשיקה של אהבה קשור בחוט של זכרונות כשהכל רטוב בתוכי ,תשאירי אותי חשופה מתמודדת נאחזת ונופלת חזקה ופגיעה
תחבקי אותי בלילות של לבד גם כשאתרחק ממך הכי קרוב לליבך.
עברה שנה מאז התחינה שלי לפני הבורא לשנה אכזרית פחות.
והנה,כעת,אני יכולה להביט לאחור על השנה שחלפה ולהגיד לעצמי: קיבלתי את החנינה שביקשתי.
אז נכון, היתה זו שנה עצובה,משמימה ומרה. שנה מלאת ריק ובדידות. שנה שבה אני טועמת את טעם המות היומיומי בעודי בחיים.
ולמרות הכל,אכזרית פחות.
אז נכון, היתה זו שנה של ייאוש וחידלון,של אפתיות ושחיקה, שנה של זקנה מוקדמת,של נבילה פנימית,של אובדן והשלמה.
ועדיין,אכזרית פחות.
על כך אני אסירת תודה.
בתגובה ל: שנה טובה מאת: מיואשת מהחיים היא כל כך עצובה אבל גם שלמה עם עצמה, מביטה לקושי בעינים, חזקה. היכולת להודות על אף כל הקושי מתוך מודעות לכל המחירים ובלי לנסות לטשטש אותם ובכל זאת - להיות במקום הנפשי של הודיה
זו עוצמה מרשימה ביותר.
מקווה שהכוחות האלה יעזרו לך לעשות את השנה הזו שמתחילה לטובה יותר עבורך, שנה שגם אם יש קושי זה יהיה קושי של בניה וצמיחה. שנה של חיים. שבע"ה תבואי שנה הבאה לספר לנו על נקודות של אור שהולכות וגדלות שתודי לה' מתוך טוב.