|
דתיות גאות
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
|
|
|
לסלוח, לא לסלוח? איך אפשר?
כל שנה הזכרתי לעצמי כמה אנשים שנשבעתי לא לסלוח להם לעולם. אנשים שהפנו לי גב ודווקא ברגעים שהכי הייתי צריכה אותם הם לא היו שם בשבילי, השאירו אותי להתמודד לבד. כל שנה, במשך שנים, הזכרתי לעצמי לא לשכוח ולא לסלוח.
השנה אני צועדת ליום הכיפורים אחרי חשבון נפש ארוך עם עצמי, אחרי תובנות שהגעתי אליהם בעזרתו של חבר ותיק שגרם לי לחשוב אחרת, להבין אחרת, להסתכל על החיים אחרת.
אני סולחת גם לא*נשים שפגעו בי וניסו להוציא דיבתי רעה, אני סולחת לאנשים שלא ידעו את האמת והאמינו להשמצות, אני סולחת לכולם. אני לא כל כך סולחת לעצמי, כי יכלתי לשנות את הכל עוד קודם.
ואתם, אבא ואמא, לא ידעתם ולא תדעו, אבל השנה, לראשונה, אני סולחת גם לכם.
על הכל.
|
|
בתגובה ל: סליחה מאת: ירושלמיתאחת פעמים אנחנו שוכחים שאם פגעו בנו, זה גם בגלל חוסר ידע... לפעמים לא היינו פתוחים מספיק כדי למנוע את הפגיעה... ואם כך איך אפשר לא לסלוח... ובכלל סליחה היא דבר אנחנו צריכים להתרגל לבקש... ובגאוה האישית שלנו אנחנו חושבים שאם לא נתנצל מחד או נסלח מאידך אנחנו חזקים, קוליים... אין חולשה בהתנצלות ואיך חולשה בסליחה... להיפך
אז מכל מי שפגעתי בה, ביודעין ושלא ביודעין. כל מי שזלזתי בה אני מבקשת סליחה...
ועוד דבר, גם אני רוצה אייקון משלי... איך עושים את זה?
|
|
בתגובה ל: איך אפשר לא לסלוח? מאת: סברה בעולם הגדול שאדם שפגע בי בכוונה תחילה (אין הרבה כאלה אבל יש כמה, לא אנשים קרובים ויקרים ללבי, אלא סתם מכרים) צריך לפחות להתחרט קצת כדי שאשמח לסלוח לו. סליחה אם אני רעה, דווקא בד"כ אין לי בעיה לסלוח ואני לא נוטרת. אבל יש קטעים שבהם אם אתה סולח מהר מדי, אתה פשוט לא מעריך את עצמך.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: אני חושבת מאת: alla_alla זה אולי לא בסדר, אבל אני לא סובלת מחוסר הערכה עצמית, אני פשוט לא מאמינה בביזבוז אנרגיה, אני גם לא מחממת את הבית יתר על המידה... לדעתי כעס וטינה הם רגשות שליליים שלוקחים הרבה אנרגיה, אני מעדיפה לחייך אם רק אפשר... אני גם חושבת שאם רובנו היינו עסוקים יותר בדברים חיוביים, החיים היו קלים יותר, ואולי כבר היה שקט מסביב... גמר חתיממה טובה וסליחה על כל הפגיעות אם היו כאלה...
|
|
בתגובה ל: אישית אני לא שומרת טינה לאף אחד מאת: סברה בעולם הגדול הכעס לפעמים מסדר את המוח ונותן לחשוב הרבה יותר ברור ונכון. חברתי הפסיכולוגית שיצא לה לעזור לי בכמה עיתות משבר קשים, אמרה שאם הייתה גלולה שגורמת לאדם להתעצבן, הייתה רושמת לי לקחת אותה פעם בשבוע. אני יודעת שזה נשמע אבסורד, אבל זה כנראה אישי מאוד.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: אצלי מאת: alla_alla ואכן לפעמים כעס הוא דבר קתרזי, הוא משחרר כשמוציאים אותו החוצה... ואני מקווה שלזה את מתכוונת כי אם את אוגרת בפנים זה לא טוב. מזה זמן אני עוקבת אחרי דברים שאת כותבת, ואני חושבת שאני חשה את הכאב שבדבריך הרבה יותר מאשר את הכעס. אני מקווה שהשנה החדשה תביא לך רוגע, שלווה, איזון והרבה פחות כאב... אי אפשר להמנע מכאב לחלוטין, ואני מאמינה שכאב מלמד אותנו להתמודד עם דברים שקורים לנו, אבל אפשר כמה שפחות... נכון?
|
|
בתגובה ל: מקווה שעבר עליך צום מועיל... מאת: סברה בעולם הגדול כמה שפחות כאב בשנה הזו - אני קונה בשתי ידיים.
מה שהבחורה ההיא התכוונה זה שכאשר אני כועסת (כן צריך גם להוציא) אני מפסיקה להרגיש אשמה וכאלה.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: עדיף בהחלט מאת: alla_alla מעניין שאת אומרת שכשאת כועסת את מפסיקה להרגיש אשמה, אני דוקא מרגישה אשמה חזקה כשאני כועסת או פורקת כעס.
לפני כמה שנים נסעתי ברחבי ארה"ב בטיול עם האקסית שלי, חברה והבת שהיתה אז בת 6 בערך. הילדה סובלת מADHD ואמא שלה (שהיא בעצם סבתא שלה - סיפור ארוך ומיגע) התנגדה לתרופות, אחרי בערך שלושה שבועות של טיול שבהם הייתי מאוד סבלנית לילדה, היא קיבלה התקף זעם, אני לא זוכרת על מה, ובשלב מסויים לא יכולתי לשאת את ההשתוללות, וכעסתי עליה, ואף הרמתי את הקול, אחרי שנרגעתי, בכיתי, הרגשתי כל כך רע אם התגובה שלי... אם לאמר את האמת זה עדיין מציק לי...
|
|
בתגובה ל: זה מאוד מעניין מאת: סברה בעולם הגדול נשמע כמו חידת הגיון מסובכת...
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
|
|
בתגובה ל: איך אמא שלה היא סבתא שלה? זה מעניין... מאת: פשוט_אני האמא/סבתא: אמצה את הבת שילדה בתה בת החמש עשרה... התינוקת נולדה עם תלות בסמים... ואם הביולוגית לא רצתה אותה. הסבתא לא רצתה שהתנוקת תמסר למשפחה אומנת ואמצה אותה. הדבר התאפשר בגלל שהיולדת היתה מתחת לגיל שבו היא יכולה להחליט לבד. הסיבה שהילדה סובלת מתופעות של ADHD היא הסמים שאמה הביולוגית לקחה לפני ובזמן ההריון. היום, האם הביולוגית מעורבת בחיי בתה, בת ה10, היא בוגרת אוניברסיטה, ועובדת לפרנסתה... סוף די טוב לסיפור מאוד עצוב. סיפור שקיים בחברה הלא יהודית באמריקה באופן די תדיר...
|
|
בתגובה ל: את רוצה לנסות לפתור? או שעדיף שאני אסביר... מאת: סברה בעולם הגדול ולחשוב שזה רק סיפור אחד שהסתיים בטוב מתוך אלפי סיפורים כאלו... לפעמים אני קצת מבולבלת מהעולם הזה, הבטיחו לי שיש כאן הרבה טוב, ובכל יום אני מגלה מחדש איזה רוע בל יתואר נמצא כאן.
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
|
|
בתגובה ל: וואוו, איזה סיפור... מאת: פשוט_אני והסיפור הזה דוקא די טוב לא?
בכלל אם היינו מחפשים את הטוב ומפסיקים להשקיע אנרגיה בדברים רעים, בשנאה, בקנאה וכדומה היה הרבה יותר טוב כאן.
|
|
בתגובה ל: את רוצה לנסות לפתור? או שעדיף שאני אסביר... מאת: סברה בעולם הגדול ובחברה הכן יהודית אין ילדות שנכנסות להריון בגיל חמש עשרה?
(צרם לי קצת, מודה)
|
|
בתגובה ל: סליחה? מאת: קימונו לא התכוונתי להשמע גזענית אם לזה התכוונת. אבל זו בעיה ידועה מאוד כאן בארה"ב צעירות בגיל העשרה נכנסות להריון וחלקן גם מסוממות... עצוב אבל עובדה ואין הבדל בין הזגעים, מה שכן יש הבדל במצב כלכלי חברתי...
|
|
בתגובה ל: בתפוצה שבה אני נמצאת זה קורה מעט מאוד בקרב היהודים מאת: סברה בעולם הגדול ובכל מצב סוציואקונומי. נערות בנות 15 שנכנסות להריון יש בכל פלחי האוכלוסיה. תוכלי למצוא הפרעות קשב וריכוז בכל מיני מדינות שונות מגוונות, גם בתפוצה שבה אני נמצאת, ללא הבדל דת, גזע ומין.
אני שמחה שהמשפחה שסיפרת עליה מצאה פיתרון משפחתי מוצלח ואם זה עובד היטב לכל שלושת הדורות, אז מה טוב. אבל בוודאי תסכימי איתי שזה לא קשור להיותם לא יהודים או כן יהודים.
חג שמח!
|
|
בתגובה ל: סמים יש בכל מקום מאת: קימונו ובכל זאת יש עיסוק די מעמיק בבעיה של הריון גיל העשרה בארה"ב, זה לא קשור כל כך למצב סוציו-אקונומי, ובכל זאת התופעה נפוצה הרבה פחות בקרב האוכלוסיה היהודית... בעניין הפרעות קשב וריכוז לא יודעת למה הבנת שאני חושבת שהיא נפוצה יותר בקרב קבוצה זו או אחרת... מה שכן הילדה שעליה דיברתי, סובלת מADHD בגלל הסמים שלקחה אמה הביולוגית...
|
|
בתגובה ל: את באופן כללי צודקת מאת: סברה בעולם הגדול (לא בהקשרים הללו, בכל אופן). סומכת עלייך שאת מכירה את המספרים יותר טוב ממני.
חג שמח!
|
|
בתגובה ל: אינני עוסקת בסטטיסטיקה מאת: קימונוהנה כתבה מ CBS בנושא
|
|
בתגובה ל: סליחה מאת: ירושלמיתאחת ומכירה באופן מינימלי את תהפוכות ליבך לגבי הורייך אבל אני בטוחה שאת מרגישה מזוככת והשנה שלך כבר התחילה בשמחה אחת ומאמינה שהיא תהיה שמחה אחת גדולה עבורך וסובביך
חיבוק!
צבעונית
|
|
בתגובה ל: סליחה מאת: ירושלמיתאחת אני יודעת (גם אם רק מעט) כמה קשה לך לסלוח להורים, שלא היו שם בשבילך. גלי לי איך פתאום מגיעה ההחלטה הזו לסלוח...
הלוואי וזה יקל מעלייך את המעמסה, שהרי גם ככה החיים של אף אחת מאיתנו לא קלים.
את ראויה להערכה!
|
|
|
|
|
| |