|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
עוד חדשה
|
|
עוד חדשה
פורסם לפני
3599 ימים
מאת בתהליך
סה"כ תגובות: 48
תגובה אחרונה לפני: 3496 ימים
שלום לכולן קצת על עצמי - בת 26, נשואה +1 הייתי ביחסים עם בחורה לפני החתונה, וחשבתי שזה נגמר כאן... שזו סתם בדיקת גבולות... היות ואני דתיה, שומרת נגיעה, לא ממש יכולתי לבדוק עד כמה אני נמשכת לגבר. אפשר לומר שהתחתנתי שכלית ורגשית, אבל לא תשוקתית.
והנה אני כאן בנות איך מתמודדים??
ראיתי שיש כאן בנות נשואות שעשו זאת בהחלטה מושכלת, תוך ידיעה מוחלטת של זהות מינית. למה? אני חייבת עזרה! - חיזוקים לדרך הייחודית הזו, של להיות לבד בקשר זוגי.
אני גם רוצה להגיד תודה! תודה עליכן שאתן כאן לשמוע ולהגיב, על האתרים שאתן מעלות, ועל השירים המדהימים! (אתמול התרגשתי עד עמקי נשמתי מאיזשהו שיר על ערב שבת שנכתב והולחן ע"י בנות כאן...)
מקווה להשתלב כאן!
|
|
|
|
שלום לכולן קצת על עצמי - בת 26, נשואה +1 הייתי ביחסים עם בחורה לפני החתונה, וחשבתי שזה נגמר כאן... שזו סתם בדיקת גבולות... היות ואני דתיה, שומרת נגיעה, לא ממש יכולתי לבדוק עד כמה אני נמשכת לגבר. אפשר לומר שהתחתנתי שכלית ורגשית, אבל לא תשוקתית.
והנה אני כאן בנות איך מתמודדים??
ראיתי שיש כאן בנות נשואות שעשו זאת בהחלטה מושכלת, תוך ידיעה מוחלטת של זהות מינית. למה? אני חייבת עזרה! - חיזוקים לדרך הייחודית הזו, של להיות לבד בקשר זוגי.
אני גם רוצה להגיד תודה! תודה עליכן שאתן כאן לשמוע ולהגיב, על האתרים שאתן מעלות, ועל השירים המדהימים! (אתמול התרגשתי עד עמקי נשמתי מאיזשהו שיר על ערב שבת שנכתב והולחן ע"י בנות כאן...)
מקווה להשתלב כאן!
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךנשמע לא קל המקום שלך. לא הייתי במקומך, כך שאין לי עצות. אז בנתיים ~חיבוק~ והרבה כוח. את מוזמנת לשתף פה, אומרים שזה מקל.
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךקודם כל ברוכה הבאה! תתמקמי ותרגישי בבית!! תראי, אני אישית באמת לא מתמצאת וקטונתי להגיב על נושא מורכב מהסוג הזה... אבל היו גדולים ורבים לפניי שהמליצו שאם אתה נמצא בתוך משהו שהוא לא רע לך ואתה אפילו יכול למצוא בו נקודות טובות אז אל תרעה בשדות זרים זה רק יסבך ויקשה... לגביי איך מתמודדים עם הקיים כשזאת ההחלטה, יש כאן מספיק בנות כאלה שיוכלו לייעץ לך אם ירצו... שיהיה לך הרבה בצלחה והרבה כוחות להתמודד...
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךממש כך אצלי זה יגמר אחרי 120
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךאתן ממש מקסימות, ובאמת עצם השיתוף משחרר! יום שישי שמח לכולן! ושבת שלום...
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךשלחתי לך מסרר מקוה שהגיע אליך?!
|
|
בתגובה ל: היי מאת: בדרך לחופש הגיע! כתבתי לך...
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךעברתי שנה ראשונה זוועתית, כי הייתי איתו אך חלמתי אותה. בינתיים גם היא התחתנה, חיה את חייה ואני את חיי. עברתי איתו המון הוא נהיה החבר הכי טוב שלי הכי קשוב ומבין ונראה לי שאני יכולה לומר ממרום 11 שנות נישואינו שכיום אני במקום אחר לגמרי אני אוהבת אותו, לגמרי. לא תמיד נמשכת אליו, לא תמיד רוצה, אבל אוהבת מספיק כדי לרצות לעשות לו טוב, והמאמץ והרצון יוצר חיבור שמוליד אהבה. גיליתי שאהבה ומשיכה הם שני דברים שונים שלא תלויים זה בזה, אבל אפשר ליצור את שניהם אם אין מניעה אמיתית. הדרך היא לסלק מסיחים. עד שהיא התחתנה היה לי קשה להפתח לרצות אותו- ולכן סבלתי. אחרי 11 שנה, במבט מפוכח על העבר אני רואה שביני לבינה היתה משיכה עצומה, אני גם אהבתי, אך היא לא. כיום אין לי אהבה או געגוע אליה. אולי רק לסערת הרגשות של פעם. אני מאחלת לך שתצליחי לסלק מדרכך כל מחשבה על אחרות, שתוכלי לתת מעצמך בשבילו בשלמות ושהוא ידע להשיב לך בדיוק לפי צרכך. ממליצה ליידע אותו על קשייך בתחום הרגשי ולהנחות אותו למה את זקוקה ומה יעשה לך טוב. לפי מה שראיתי, לזוגות כמונו יש התמודדות זוגית גדולה וקשה יותר, אבל כשעובדים יחד, נלחמים יחד ומתגברים יחד- אז החיבור הזוגי חזק יותר משל זוגות רגילים. זו עבודה מתמדת של שנים, אבל מובטח ממנה רק טוב.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: התחתנתי מתוך החלטה מושכלת מאת: נעמומה אני חדשה פה ודי מתביישת להגיב, כי בטוח לי שאני צעירה ממך בהרבה, לפי מה שכתבת, ויש לך בטוח חכמת חיים יותר ממני, העניין הוא שאני לא מסכימה עם חלק מהמשפטים שכתבת.. אבל זה לא משנה..העיקר שאת מאושרת היום וטוב לך..
But it's time to face the truth,I will never be with you
|
|
בתגובה ל: התחתנתי מתוך החלטה מושכלת מאת: נעמומה זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע עכשיו - נכנסתי לכאן ברגע של נפילה גדולה והייתי צריכה לשמוע שאכן - יש עתיד. יכול להיות קשר זוגי בנוי היטב למרות הקושי ההתחלתי.
תודה!
|
|
בתגובה ל: תודה לך מאת: בתהליך בס"ד
מציעה לשמוע את כל הצדדים ולא להסתפק בתשובה של אחת או שתיים. כי אי אפשר להסיק על הכלל מן הפרט. אני מאמינה שקיימות עוד נשים מאושרות כמו נעמומה, אך יש לי סיבה לחשוב שהן לא הרוב.
בהצלחה.
|
|
בתגובה ל: וכמו נעמומה יש אחרות שיובטח לך מהן הרבה סבל ולבטים מאת: הגברת בצהוב נשים כמוני, שהתחתנו וחיות באושר למרות נטייה מינית, בכלל לא נמצאות בשום סטטיסטיקה. מי שלגמרי שלמה עם הנישואין- לעולם לא תשמעי את קולה, כי אין שום סיבה שבתור נשואה שמקיימת חיים נורמטיביים היא תחשוף עבר עם בת זוג. כך היא בת זוגי לשעבר, וכך גם חברה שהכרתי בשירות. לעולם לא תדעי עליהן וייתכן שמספרן הוא עצום, אבל דווקא בגלל שטוב להן בחייהן- כאמור הן לא נספרות. אחריהן יש נשים כמוני וכמו רזיאל לדוג', שאמנם חיות חיי זוגיות טובים ולרוב שלמות ומרוצות, אבל יש עליות וירידות, וגם געגועים לסערת הרגשות של פעם, ולכן גם כותבות פה ומאפשרות הצצה לסיפור של נשים כמונו שמנהלות חיי משפחה נורמטיבים יחד עם הנטיה הלסבית. קל להפגש עם נשים בזוגיות לסבית. הן לרוב לא מסתירות. זה שהן נראות וגלויות לא הופך אותן לרוב.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: לא הרוב?! מאת: נעמומה בס"ד
נשים כאלו יחוו קשיים, כמוך וכמו רזיאל. ומי שהיא ביסקסואלית או בכלל סטרייטית שהיה לה רומן חד פעמי עם אישה, ועל אף שאהבה אותה ונמשכה אליה, יש הרבה סיכוי שיתחתנו עם גבר ללא אף חרטה. אני מדברת על אותן נשים לסביות.
|
|
בתגובה ל: נשים שהן באמת לסביות, אין סיכוי ש"יחזרו למוטב" ודי מאת: הגברת בצהוב את בעצם מציעה ל'בתהליך' לשמוע נשים שמתחרטות על הנישואין שלהן, ולא להסתפק בלשמוע כאלה שמתמודדות עם קשיים בזוגיות, אבל לא מתחרטות על הבחירה שלהן. דיברת על כך שמי ש'באמת לסבית' תחווה קשיים, ומי שהיא ביסקסואלית או סטרייטית לא תתחרט על נישואין לגבר.
תראי, 'בתהליך' כתבה שהיא רוצה לשמוע חיזוקים לבחירה שלה להינשא. אני מניחה שהיא יודעת לאן היא מכוונת, ולכן לא הייתי ממליצה לה כמוך. הקושי עצמו שהיא חווה מגלם את ה'חרטה' על הנישואין, כך שהצד הזה כבר קיים בה.. כשמישהי מחפשת חיזוק, צריך לבדוק אם באמת אנחנו מחזקות, או שרק התכוונו לחזק- והתוצאה יצאה אחרת.
לעצם דברייך, אני לא חושבת שיש קשר ישיר בין חרטה לבין קושי או נטייה לסבית. חרטה שייכת בכל מקרה שאדם לא שלם עם הבחירות שלו, ואמורה להניע את האדם לבחור מחדש. קשיים מופיעים תמיד, בכל דרך. אבל אין משוואה הקושרת בין קושי לבין חרטה.. זה פשוט לא קיים. הקושי יכול כמובן לגרום לאדם לפקפק בבחירה שלו בעבר, אבל מוטלת עליו האחריות לבדוק אם הדברים נכונים. האם באמת קושי עומד בסתירה לאמת?
מעבר לכך, אני חולקת על ההנחה שעומדת בבסיס הדברים שלך, שנשים 'באמת לסביות' נמצאות במצב שאין להן זכות בחירה, שהמשיכה או הנטייה למעשה מגדירות את עצם האישיות שלהן. יותר מכך, קשה לי עם עצם ההגדרה 'לסבית'. אין לי כל בעיה להכיר בנטייה הלסבית, במשיכה למין הנשי- אבל רק כתכונה, כפרט ממכלול שקרוי 'אדם'. אדם, שכל מהותו הוא בחירה. הגדרת האדם על פי תכונה אחת שקיימת בו, כשהיא הרבה פחות מהותית מהתכונה הבסיסית שלו, זהו חטא לאמת, אם לא שקר גמור.
|
|
בתגובה ל: נטייה לסבית היא לא נכות! מאת: אחות_קטנה אבל מתוך מכלול נתונים קיים.
יש קשיים מובנים בדיון "האם לסבית יכולה לקיים נישואים מוצליחים עם גבר". כי: א. כפי שנעמומה כתבה, סביר שאלו שיש להן נישואים מוצלחים לא יבואו לפה. אני בטוחה שיש רבות שיש להן חיים מספקים ואף מצויינים. ב. זה אמנם טאוטולוגי למדי, אבל אני מסכימה עם הגברת בצהוב, שמי שנישואיה מוצלחים, זה לרוב מעיד על בי-סקוסואליות (מסויימת לפחות). או אם ננסח זו אחרת, יש נשים שלא יכולות לקיים מערכת יחסים מספקת עם גבר. לצורך העניין נקרא להן לסביות. העובדה שיש נשים אחרות שמקיימות מערכת יחסים מספקת עם גבר לא רלונטית עבורן. וחשוב להגיד את זה. מי שלא מצליחה למצוא את עצמה בתוך הנישואים לגבר - זה לאו דווקא כי לא מספיק רוצה או לא מספיק מנסה. אין טעם להגיד להן - תראו, נעמומה הצליחה. "לסביות" היא רצף, ואין דינה של אחת כדינה של אחרת. אני מכירה נשים שהתאמצו מאד מאד לשמור על המסגרת המשפחתית. הן קמלו שם. לא הצליחו לנשום. הלכו לטיפול ועוד אחד. עד שהן הרימו ידיים והבינו הן חייבות להציל את עצמן ואת ילדיהן. זה לא כי הן היו נשואות לבעל רע, ולא כי הן לא רצו משפחה יהודית "כמו שצריך". זה פשוט כי הן היו לסביות, והמסגרת הזוגית עם הגבר לא היתה מסוגלת בהגדרה לתת להן מה שהיו זקוקות (ואני לא מדברת פה על מיניות. גם. אבל ממש לא רק).
אבל כפי שאת כתבת, אני חושבת שהנקודה המשמעותית ביותר היא מאיזה מקום כותבים. התשובה שלי תהיה אחרת לגמרי אם בחורה צעירה שמתלבטת האם להינשא כותבת או אם אשה שכבר נשואה (עוד יותר אם יש ילדים) כותבת. תהליך יקרה, שמחה שכתבת, ושמחה שהדברים שנכתבו נתנו לך כוחות. מקווה שתמצאי טוב ואור בבית שלך ובמשפחה שבנית.
|
|
בתגובה ל: נטייה לסבית היא לא נכות! מאת: אחות_קטנה בס"ד
אני בהחלט מציעה לבחורה הנחמדה לשמוע *גם* על נשים שהתחרטו שהתחתנו, וגם כאלה שחוות כרגע קשיים בזוגיות עם גבר. משמע לשמוע את כל הדעות והחוויות. למה? כי אני חושבת שזו הדרך הכי אובייקטיבית לבחון דברים. שנית, אל תוציאי את דבריי מהקשרם, אמרתי שיש סבירות יותר גבוהה שאותם נשים שבעברן היו להן מערכות יחסים עם נשים, ועתה הן נשואות באושר ללא חרטות, הן בי סקסואליות או אפילו סטרייטיות עם התנסות בעברן. בתהליך כתבה שהיא כבר נשואה ומבולבלת ולכן היא פה. אני בתור הילה, דעתי היא שאם את לסבית ונשואה לגבר מכל סיבה שהיא וחווה קשיים וחרטות, את כנראה צריכה לעשות חושבים בקשר לאותם נישואים. וכן גירושים היא לא מילה גסה בעיניי. אני לא אעמוד ואחזק את בחירתה להנשא מהסיבה הפשוטה שאני לא חושבת שלסבית צריכה להתחתן עם גבר. מאידך, אני לא אכפה עליה את דעתי, לכן הצעתי לה לבחון באובייקטיביות את המצב שהיא נמצאת בו כרגע על ידי שמיעת כמה צדדים. בחירה יש לכל אחת, ושכל אחת תעשה את הבחירות שלה. אני מציעה את דעתי. אפשר לקבל או לחלוק עליה. בהחלט מצטרפת לדבריה של אנה ק ומאחלת לכולכן שתמצאנה את האושר שלכן ושהבחירות שלכן תיעשנה ללא חרטות. בהצלחה.
|
|
בתגובה ל: מה הקשר נכות?? מאת: הגברת בצהוב אנה, תודה על הדברים הבהירים והנעימים. הילה, הקושי העיקרי שלי לא מתייחס אלייך אישית, למרות שאני מעלה את הדברים פה כתגובה לדברים שכתבת. [עם האמירה 'אני לא חושבת שלסבית צריכה להתחתן עם גבר' כהנחת יסוד מכלילה לכל אחת שחווה קשיים בנישואין לגבר- כן יש לי בעיה, כי אני חושבת שלאדם מגיע שישמעו אותו בלי הנחות עבודה מוקדמות. אבל אני מקבלת את זה שאת חושבת אחרת ממני]
אני כותבת פה את הדברים כי במהלך כל השנים שאני פה בפורום [הרבה לפני שפתחתי פה את הניק שלי.. עוד מימי נענע] לא ראיתי התייחסות דומה לנושא, והדברים חדשים לי עצמי.
אכן, 'לסביות' היא רצף, ואני יודעת כמה הסיפור האישי של כל אחת שונה בתכלית, למרות המשותף. אני בשום אופן לא אומרת 'היי, תראו את נעמומה, סימן שגם אתן יכולות'. אמירה כזו היא נטולת משמעות. לכן אני חולקת על האמירה שהדרך האובייקטיבית לבחון את הדברים היא לשמוע מה שיותר סיפורי חיים של נשים פה. אני חושבת שצריך מחשבה קצת יותר עמוקה ואובייקטיבית בנושא הזה, שהוא די 'ציפור הנפש' של כולנו כאן.
תראו, אני בעצם חולקת על ההגדרה של אישה כלסבית/ביסקסואלית/סטרייטית. אני מתנגדת להגדרה של האנושות על פי המשיכה המינית. הגדרת האדם בצורה הזו אומרת כי למעשה המשיכה המינית של האדם היא זו שמגדירה אותו, וזהו הכוח המניע והבסיסי שלו. וזו טעות, זה שקר גמור בעיניי. צריך להבין מהו הכוח הבסיסי של האדם, ולהגדיר אותו משם. אלו דברים שצריכים בירור עמוק, אבל הכרחי- כשבאים לדון בשאלה 'האם לסבית יכולה לקיים נישואין מוצלחים עם גבר'.
אנה, כתבת שתמיד יש בחירה, אבל מתוך מכלול נתונים קיים. הילה, שאלת מה הקשר נכות. אנסח זאת כך- כשמתייחסים לנטייה הלסבית כאל נתון בלתי משתנה, כשמתייחסים אליה כאל 'גזירה משמים' כמו שמתייחסים לנכות, מפספסים את הנקודה העיקרית של מהות האדם, של הכוח המניע והבסיסי שלו. התרגלנו וחונכנו להאמין שכל מה שאנחנו מרגישים הוא אמת, ומשם לבחון את היחס שלנו כלפי העולם, לבנות את סולם הערכים שלנו, וכו'. כלומר, נקודת המוצא שלנו תמיד תהיה איך אני מרגישה עם הדברים, איך אני חושבת שנכון לפעול. זו נקודה בעייתית. כשפועלים כך, העולם באמת ייראה איך שהוא נראה היום- תוהו ובוהו. אין דרך לברר אמיתות של ערכים בצורה הזו, כיוון שאין קנה מידה, אין תבנית. באמת שקשה לי להבין באיזו דרך מישהו יכול להוכיח שערך מסויים אמיתי ונכון, כי הרי באותה מידה מישהו יחלוק עליו.
כאישה מאמינה, אני יודעת שהתורה היא התבנית של הבריאה. כשאני רואה שכתוב בה 'ואל אישך תשוקתך', ברור לי שזו הבריאה, ה' ברא את העולם מתוך התורה, על פי מה שכתוב בה. כשאני מרגישה אחרת ממה שכתוב בתורה, אני צריכה לבדוק מה קרה כאן, לעשות חושבים, אבל באמת. להתייחס לתורה כהמלצה, או לחשוב שהיא תקפה רק לאנשים מסויימים- זה לא נקרא לעשות חושבים. זה נקרא שאני יוצאת מנקודת הנחה שמה שאני מרגישה- הוא נכון ואמיתי, ורק לאחר מכן אני בודקת את הדברים שכתובים בתורה. התייחסות כזו היא בעייתית, והיא ודאי לא משקפת את הצורה הנכונה של הדברים.
אלוקים נתן לנו את הדעת שמבדילה אותנו משאר נבראים, אלוקים ציווה אותנו על מצוות הקשורות בלב 'ואהבת את ה' אלוקיך', אם הוא מצווה כך, אז וודאי שהדבר אפשרי. נטייה לסבית היא הגדרה שנובעת מתוך מכלול של רצונות, צרכים ותשוקות נפשיות. אלו עניינים של הלב, ובעניינים אלו ברור ופשוט לי שקיימת בחירה חופשית. ברור לי שכוח הבחירה על עניינים שבלב מסור בידי האדם. זו הבחירה הקשה והמורכבת ביותר לביצוע, אבל זו הבחירה האמיתית, לשם כך נבראנו- כדי לבחור באמת. זו הסיבה שאנחנו בני אדם.
אין לי נוסחאות או מתכונים, אבל מה שכן אוכל לומר, שלתחושה האיומה שחשים כשמגיעים לקצה, יש מטרה, והיא לא 'לשבור אותנו'. צריך להתבונן הרבה בדברים, אלו דברים עמוקים שלא שייך לקבל אותם מקריאה מרפרפת בפורום, אבל הייתי חייבת לכתוב את זה.
|
|
בתגובה ל: מצטערת אם הדיון הזה פחות מתאים לשרשור הנוכחי מאת: אחות_קטנה וניסחת בדיוק, אבל בדיוק, את מה שאני מרגישה. כבר בעבד ניסו להגדיר אותי פה כבי סקסואלית. זה "עושה חיים קלים" לכל מי שנח לה להגיד "ככה אני, קבלו אותי" ולא לנסות אפילו לבחון ולהחליט החלטה מושכלת. להגרר ל"אין ברירה" פשוט בהרבה מאשר לנסח אמיתות חיים וסדרי עדיפויות. אז לא. אני לא בי. הלוואי. זה היה מקל עלי בכל כך הרבה מקומות בחיים. אבל אני לא. אין לי טיפת משיכה לגבר. מה שכן הצלחתי לייצר זו אהבה ואכפתיות. המכלול שלי גדול יותר מהנטייה האחת של משיכה מינית, ולכן מצאתי דרכים נוספות לקשור את עצמי לבעלי ובכל זאת להיות לבשר אחד על אף שזה נוגד את הבסיס של משיכתי. לכן האהבה אליו אולי חזקה יותר. אנחנו מכלול של תכונות נטיות ורגשות ויש לנו חובה תמידית לעבוד על כל אחת מהמידות, וגם יכולת. הכל תלוי ברצון. מכאן ואילך יש עניין של סדרי עדיפויות והגדרת המטרות והשאיפות בחיים.
האמירה של הילה, ודווקא בשרשור של אשה נשואה שמחפשת חיזוק לחיים שלה, לא בא במטרה לעזור ולחזק את האחרת אלא למצוא צידוק לדרך חיים שהיא כניעה ליצר ולא ניסוח אמיתי של דרך חיים. לייעץ לאדם אחר לפרק משפחה, לפגוע בערכים שעל פיהם מחנכים את הילדים, לזעזע מוסדות חיים וכל זאת רק מתוך חוסר חשק להשקיע ולעבוד?! אני לא מבינה איזו מן עיצה מחלישה זו.
כל עוד חשבתי שיש דרך לחזור לחיים הלסביים שניהלתי- קשה היה לי לדבוק בבעלי ולבנות את המבנה העדין והאיתן הזה שקוראים לו חיי נישואין. רק טריקת הדלת, רק ביטול כל אפשרות לחזרה אליה- סללה לי את הנתיב אליו. את השרשור פתחה אשה שנמצאת יחד אבל מסתכלת לצדדים ורואה שם ספק אפשרויות שמבלבלות אותה בדרכה. לו היה משבר בנישואיה, לו היתה סיבה אמיתית לגירושין- מילא. דווקא טוב לדעת שפרידה היא לא סוף הדרך ויש עוד הזדמנויות בפתח. אבל זה לא המצב. היא רוצה להמשיך לחיות איתו. אין שום סיבה להטיח בפניה "דיון אובייקטיבי" (שבא ממקום מאוד סובייקטיבי) שכל מה שהוא גורם זה ליותר בלבול וקושי.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: יוו, אחות קטנה, את גדולה! מאת: נעמומה גם לו הייתי מתאמנת יומם ולילה לא הייתי יכולה להגשים את חלומי להפוך לבלרינה.
חשוב שאשה נשואה שכותבת פה תקבל את העידוד לעבוד על הנישואים. זה האיש שלה, זו המשפחה שלה. שם בלבד היא צריכה לקבל את התשובות. זוגיות היא תמיד עבודה, וברגע שיש גם משיכה מינית שכאילו פותחת אפשרויות זה מאתגר עוד יותר.
אבל חשוב לא פחות להודות שיש כאלה שזה לא מצליח להן, ולא כי הן פחות טובות ממך ולא כי הן פחות רצו. הן עשו הכול ועוד יותר, והן לא יכולות יותר. חשוב להבין שיש גם כאלה, ושיש מחירים שאסור לשלם. הכתיבה הזו שבה הכול הוא כוח רצון היא בעיני שקר ועיוות של המציאות וחוסר נכונות להכיר בכך שהזולת חווה את המציאות אחרת ממך, ומה שעבורך הוא אתגר עבורו הוא קושי בלתי עביר. ולא, זה לא כי הוא חלש ממך, מאמין פחות ממך, או רוצה פחות ממך. זה בכלל לא קשור ללסבית-סטרייטית-בי או איך שלא תרצו לדבר על נטיה מינית.
|
|
בתגובה ל: לא מוכנה לקבל את האמירה שהכול תלוי ברצון. מאת: אנה ק אני מאוד מאמינה בחופש ואפשרות הבחירה. כמו בכל בחירה- יש ויתור על הדרך בה בחרת שלא ללכת, אבל יש החלטה מושכלת. עם החלטות שנובעות משליטה והבנה מודעת של רווח מול מחיר- אני יכולה לחיות. אני מסרבת לקבל כניעה ליצר או לתכונת אופי. על זה מבוססת היהדות, על זה מבוסס עולם המצוות, לכולנו אפשרות בחירה. לא תמיד התוצאה היא אבסולוטית, ולפעמים מדובר במאבק לכל החיים. חברה שלי נולדה עם אצבעות של פסנתרנית, כולם ניבאו לה מילדות שתהיה נגנית גדולה, אבל מה לעשות ואין לה כשרון בכלל. אהבת המוסיקה טבועה בה, אך היכולת רחוקה ממנה. בשלב זה היא יכלה לוותר לגמרי, אבל היתה לה בחירה, והיא בחרה במוסיקה. כיום היא מנגנת. לא מי יודע מה, היא לעולם לא תופיע, אבל היא עשתה תואר במוסיקולוגיה, והיא מורה ומלחינה. החיים שלה מלאי מוסיקה, היא ניהנת לשמוע יצירות קלסיות ויודעת לנתח ולהסביר אותם יותר מכל אדם אחר שאני מכירה. אם היית רוצה- היית יכולה להיות בלרינה ממש כפי שחברתי מוסיקאית. אולי כמוה- לא היית מפליאה לרקוד, אבל חייך עדיין היו יכולים להיות מלאים במחול אם היית בוחרת בכך. יתר על כן- המאבק לעשות את מה שאת רוצה ואוהבת למרות שאולי לא תצטייני בזה- היה הופך כל הישג ליקר וראוי יותר.
אז נכון, יש מחירים שאסור לשלם, ואשה לא צריכה לחיות בעצב ולהיות מנועה מבחינה רגשית או גופנית. גם אני חושבת כך. אבל אני מוחה נגד הרפיסות הזו שקוראת למי שקצת קשה לה לוותר. מי שבחרה באופן מושכל מתוך הבנה עמוקה של יכולותיה וגבולות הרצון שלה- מוערכת בעיני בכל בחירה שתבחר. אבל מי שנשואה, ויש לה דרך שהיא כבר בחרה בה אבל מוצאת שיש בדרך קשיים- הייתי רוצה לחזק אותה. לומר לה שלא תיכנע. שהיא יכולה לבחור וגם לפתח רגשות ותכונות שהיו אולי רדומות ואולי לא קיימות אצלה.
אני יודעת מאוד מה זה לאהוב, אני מתגעגעת לחמלה הזו שממיסה את הלב, לכל מה שהוא מעבר למשיכה מינית, אני יודעת על מה וויתרתי כשבחרתי לחיות עם גבר. אבל אני מוצאת פיצויים לנשמה שהם לא קטנים יותר ממה שהיה לי אז. סך כל הרגשות והאהבות שממלאים את חיי היום, עם משפחתי, עם ילדי וגם עם בעלי- גדולים מהאהבה, גדולה ככל שתהיה, שהיתה לי אז. בסופו של יום, עם כל הוויתורים, הכאבים, הקשיים והמאבקים בחיי המשפחה שלי, יצאתי מורווחת מאוד. אני חושבת שזו אמירה חשובה כלפי מי שנמצאת במעלה הקשה של ההר ועסוקה רק בקשיי הטיפוס. אם לרגע היא תנטע את רגליה באדמה לבל תידרדר לאחור- היא תוכל להשקיף על הנוף ולהבין שהיא בדרך הנכונה, ושמלמעלה- המכלול נראה שלם ונכון יותר.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: יוו, אחות קטנה, את גדולה! מאת: נעמומה כשאני מדברת על נטיה מינית, זה לא רק משיכה. משיכה מינית היא רק חלק מהעניין. השאר זה אהבה, עניין, אכפתיות, חיבור.
מצטערת, אם את מספרת לי שאת אוהבת גבר, זה שם אותך במקום שבלתי אפשרי עבור נשים לסביות רבות. וממש לא מעניין אותי עד כמה את נמשכת אליו.
|
|
בתגובה ל: ועוד הערה מאת: אנה ק אני גרועה בדיפלומטיה ולא תמיד יודעת לשתוק כשצריך.. רוצה לכתוב ולהגיב בחופשיות, איך שאני, בלי ביקורת עצמית אבל תופסת את עצמי, לא רוצה לפגוע באנשים. כל אחת והמתכון שלה לאושר. שבוע טוב ובוקר טוב.
|
|
בתגובה ל: מצטערת אם הדיון הזה פחות מתאים לשרשור הנוכחי מאת: אחות_קטנה על ניסוח כל הדברים שאני מאמינה בהם בצורה כה בהירה ומדוייקת. אצלי הקושי התמידי הוא לחבר בין השכל ללב..שם יש עדיין אישהי סתירה פנימית. הלב עדיין כוסף למשהו שהשכל יודע שאיננו נכון עבורי. אבל בכל אופן דברייך מחזקים מאד וזה לא דבר של מה בכך בתקופה שכל העולם אומר ההפך.תמשיכי לכתוב.. שבת שלום ומבורך.
|
|
בתגובה ל: מצטערת אם הדיון הזה פחות מתאים לשרשור הנוכחי מאת: אחות_קטנה כי ראיתי את המחירים שהגישה שלך גבתה.
פגשתי נשים שהאמינו כמוך, שרצו בנישואים עם גבר, ועוד יותר מזה רצו לשמור על הבית שבנו. שחשבו שהן שולטות על ליבן, מחשבותיהן וכל מה שצריך, שהן בחרו לחיות חיים נורמטיבים. וזה לא עבד. הן היו אומללות. הלכו לטיפול, יחידי, זוגי, עבדו על עצמן ועל המשפחה. וזה עדיין לא עבד. הדיבורים שלך על בחירה חופשית הן מאד יפים. אבל אני מקווה שלא תגידי אותם לקיטע שמתעקש שהוא לא יכול ללכת. וגם לא תדרשי לו מהתורה שהאדם נקרא "מהלך". סבתא שלי לא רצתה לקנות לאמא שלי משקפיים, היא חשבה שמשקפיים הן עצלנות, ואמא שלי צריכה לאמן את העיניים. אשה יכולה לבחור להנישא, ולבחור להשקיע את כול כולה שם. אבל היא לא יכולה לבחור לאהוב את האדם שאיתו היא חיה. גם התורה מבינה את זה, וקובעת שאסור להינשא בלי שבני הזוג פגשו זה את זה, ומתירה גירושין במקרה הצורך. הפסיכולוגיה המודרנית יודעת ללמד אותנו שזה בטח לא טובת הילדים להישאר יחד כשזה רע.
יש לכל אשה את המחוייבות להקשיב לעצמה, לדעת מה היא יכולה לעשות, ומה היא לא יכולה לעשות. הקב"ה לא ציווה עלינו לעשות דבר שאין בכוחנו לעשות (ואגב - אין כל ציווי על נשים להינשא, ו"אל אישך תשוקתך", אינה מצווה אלא חלק מהעונש של חוה). לפעמים צריך להקריב את עצמך למען התורה והאמונה, אבל לעשות את זה כאשר אין ציווי - אז זו עבודה זרה למולך, והקב"ה צווח "אשר לא ציוויתי ולא עלתה על ליבי...".
התורה תקפה תמיד, ולכל בני האדם, אבל אין בתורה ציווי לחיות עם גבר. אפשר להתווכח על האם מותור לחיות חיים לסביים, אבל אין מצווה לכוף את הלב ואת הנשמה לזוגיות שאינה טובה ואינה רצויה. אז מי שהזוגיות עם גבר מתאימה לה - אני שמחה בשבילה. אבל מי שלא, אינה יותר חלשה ממך, ואינה מסורה פחות לתורה ממך. היא אחרת ממך, והקב"ה יצר אותה כך שהמסגרת המשפחתית הזו אינה מאפשרת לה חיים (ולא, אני לא מגזימה פה). ועל כן, אני מכבדת את הבחירה שלה, לא פחות ממה שאני מכבדת את הבחירה שלך. אז כן, זו תמיד בחירה, אבל עבור נשים "כאלה" בחירה בנישואים עם גבר היא בחירה שהמחיר שלה הוא בלתי נסבל. ואם את לא מבינה את זה - ב"ה את לא במקום שלהן. התורה היא תורת חיים, והקב"ה מצווה אותנו - "ובחרת בחיים". מאחלת לכולנו שנזכה לעבוד את ה' מתוך שמחה ומתוך חיים.
|
|
בתגובה ל: חייבת לא להסכים מאת: אנה ק אנה יקרה, נראה לי שלפת את התותחים הכבדים שהיו מכוונים גם אלי אל תגובה תמימה שכולה רק אמירת תודה. מילא תגובה כזו אל הדברים שכתבתי, שאולי ניתן היה לשמוע מהם (מה שכמובן לא אמרתי) שאני רואה איזושהי נחיתות במי שחיה חיים לסביים, אבל כאן?!
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: חייבת לא להסכים על "תודה מעומק הלב"?! מאת: נעמומה התגובה היא לאחות קטנה ולא לרזיאל...
(ולא ראיתי בתגובות שלכן פסילה של מי שחיה חיים לסבים כמו פסילה של מי שלא הצליחה "להחזיק" זוגיות עם גבר. ניחא לרדת עלי, תמיד אפשר לטעון שלא ניסיתי, אבל הטיעון הטאוטולוגי שמי שנכשלה סימן שלא ניסתה מספיק, הוא בלתי נסבל בעיני. אותן נשים שאני מכירה היטב ראויות רק להערכה ותמיכה. הן מאמינות, גיבורות ועובדות קשה עד מאד, בדיוק כמו הנשים שמצליחות לגרום לנישואים שלהן לעבוד).
|
|
בתגובה ל: חייבת לא להסכים מאת: אנה ק אני שילמתי את המחיר על בשרי בנישואים..אומנם קצרים רק שנה..אבל זו הייתה השנה הכי קשה בחיים שלי! בדיוק כמו שרשמת חשבתי שאני ישלוט על הרגשות שלי...וכו.. הלכתי לטיפול זוגי..בקיצור כל מה שאפשר ניסתי! ואת ממש לא מגזימה בזה שרשמת "שהמסגרת המשפחתית הזו אינה מאפשרת לה חיים" רק שתביני שהשנה הזו הלכה לי מהחיים!! פשוט הייתי מתה מבפנים! וזה גמר על כל דבר חיי שהיה בי!! אין לי מילים לתאר את ההרגשה הזו!! בקיצור באמת אישה צריכה לדעת להקשיב לעצמה ולהרגשות שלה, לכן אני חושבת שמייעצים למשהי צריך לומר לה את כל האפשרויות שיש ורק אז היא תוכל לעשות את החושבים שלה ולהגיע להחלטה הכי כנה ואמיתית שלה! ואני באמת מאד מעריכה את הבנות שחיות בזוגיות עם גבר ומצליחות לשמור על זה! אבל אני בהחלט חושבת שזה בגלל שהן לא לסביות "למהדרין" כי באיזשהו מקום כן יש להן משהו כלפי הבן זוג שלהן.. טוב בקיצור כל אחת והקורות חיים שלה..העיקר שיהיה לכולן טוב והמון אושר!
|
|
בתגובה ל: מצטערת אם הדיון הזה פחות מתאים לשרשור הנוכחי מאת: אחות_קטנה ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךאצלי ההחלטה היתה רוחנית לחלוטין.כיון שידעתי שאני אוהבת נשים.התחלתי תהליך של חזרה בתשובה כשחייתי איתה והאמנתי ועדיין מאמינה שזה לא רצון השם ממני ,או מכל אשה יהודיה אחרת. עם השנים שחולפות אני מבינה יותר ויותר שבחרתי נכון...ומודה שקשה.הרבה זמן לא נכנסתי לפורום..ואם אני כאן עכשיו זה כי אני בנפילה,מן הסתם.אין לי צורך להכנס לפורום כשטוב לי... השיר שאהבת הוא כנראה השיר שהלחנתי למילים של גפן19.יצירה עוזרת מאד.גם התבודדות.גם כנות עם האיש שלך עד כמה שניתן. בהצלחה אחות.
|
|
בתגובה ל: שאלת למה? מאת: רזיאל אז את המלחינה... אין לך מושג כמה בכיתי כששמעתי את השיר הזה, ואני לא מהטיפוסים הבוכים! מה שאת אומרת לגבי כנות, זה ממש נכון! יידעתי את בן זוגי ממש בתחילת הקשר שלנו, וזה מה שהציל אותי כל הזמן הזה. אם הייתי מנסה להסתיר, אין לי מושג איפה הייתי היום. תודה!
|
|
בתגובה ל: שאלת למה? מאת: רזיאל לא מתחשק לך להרגיש שוב את התשוקה הבוערת?
לא מגיע לך מחשבה ל"אכול" מהצד רק פעם אחת?
|
|
בתגובה ל: לא מתחרטת לפעמים? מאת: סערת הלב ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: לא מתחרטת... מאת: רזיאל עם זאת ,מתגעגעת בהחלט להיות עם אשה יפה... גם מתגעגעת לפעמים לשרימפס מוקפץ ביין לבן ושמנת...סו.. ...זאת תאוות אכילה,ואפשר ורצוי להתגבר עליה... וזאת תאוות ניאוף ,ואפשר ורצוי להתגבר עליה. מה לעשות,באנו לעולם הזה לעבוד ולתקן,ולהשתדל לתת לרוח לשלוט בחומר, ואנה וכל החמודות שחיות בזוגיות מאושרת עם אשה אל תתעצבנו עלי...זאת דעתי,ומותר לי להביע אותה.... ואני מבינה מאד את הבחירה שלכן,והיא גם דורשת אומץ,אמנם מסוג אחר...אומץ של ללכת נגד תכתיבי החברה,ועל כך הערכתי הרבה נתונה לכן. עבורי,ועבור הנשים הנשואות האחרות בפורום ,האומץ והאתגר היומיומי,הוא להתגבר על מה שבא לי,למען מטרה נעלה יותר, ועל מנת שזה יצליח ,להפוך את המטרה העליונה למשהו שנורא בא לי...המממ לא פשוט בכלל...אתגר.
|
|
בתגובה ל: אבל.. מאת: רזיאל לגבי שאלתך,אם לא בא לי "משהו מהצד",אז שתדעי שאחרי שנים רבות של התגברות נפלתי השנה עם מישהי,רק פעם אחת,כמו שכתבת,והפעם הזאת גרמה לבעלי לצער וכאב שלא יתוארו וכמעט לפירוק הבית. והבנתי שאני לא בנויה לסטוצים,ושהמחיר הוא יקר מדי. לא רוצה לאבד אותו ואת כל מה שבנינו יחד.זה לא שווה את זה,הריגושים...
|
|
בתגובה ל: אבל.. מאת: רזיאל את בחרת להינשא. אפשר להתווכח האם זה הכרחי כדי לעבוד את בוראך או שאת סתם מקשה על עצמך, אבל כך החלטת. עכשיו את נשואה. ועל כן כל אדם זר - גבר או אשה - זה ניאוף. ואני מעריכה מאד את המאמץ שלך, ושל אחרות פה לשמור על הבית, המשפחה על האנשים שיקרים לכן, והערכים שחשובים לכן.
הלוואי זה היה קל יותר, ומקווה שהפורום הזה מחזק ולא חלילה מחליש.
(ואני גם אמשיך אעבוד ואתקן, כדי שאהיה אדם טוב יותר, בת-זוג טובה יותר, ואמא טובה יותר. הלוואי וה' יסייע בעדי. לא אוהבת את החלוקה רוח-חומר, אבל ב"ה תמיד יש מה לתקן ולעבוד...).
|
|
בתגובה ל: אבל.. מאת: רזיאל אני חושבת שהנשואות שהתגברו , לא התגברו רק על תאוות ניאוף בדומה לאוכל.
זו התגברות של הרצון לחיות עם אישה, זוגיות, אהבה רוך וקשר שיש רק עם אישה.
אז זה לא לוותר על דחף מיני וזהו. זה הרבה מעבר לזה.
ועם זה אני מתמודדת יום יום שעה שעה,
זה חסר בנשמה!!!
וראוי לפתוח אשכול חדש על זה.
מי לוקחת אתה כפפה?
|
|
בתגובה ל: תסלחי לי מאת: בגללה ברור שאני לא מתגעגעת רק לסקס...(המממ...אבל בעיקר...) אבל נראה לי שלהתפלסף על הזוויות השונות של הגעגוע, זה סוג של מחשבות ודיבורים שרק עלולים להגביר את הכמיהה ,הלא כן? אבל אין ספק שאנחנו גבורות,לוחמות,אמיצות,וקצת פסיכיות....
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךכל הכבוד לכן!! אני פשוט מעריכה אתכן שאתן מצליחות להחזיק מעמד בדרך של חיי נישואים!! זה כל כך לא פשוט! וכל כך מורכב! יש לכן אופי חזק! והשכל גובר על הרגש! לא סתאם אומרים שנשים הן עם חזק ומלא עוצמה!! אני לא החזקתי מעמד ואחרי שנה החלטתי לפרק תחבילה..(זה היה קורה במוקדם או במאוחר..אז עדיף מוקדם כשאין עדין ילדים וכו..) פשוט אני לא מסוגלת לחיות עם משהו שאין לי אהבה אליו..ואני גם כולי רגש אחד גדול..חח ועכשיו אני יוצאת לדרך חדשה מחפשת תאחת שלי.. טוב חפרתי.. בקיצור אתן מדהימות כל הכבוד!!!
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךאת אומרת שאת מחפשת חיזוקים לבדידות בקשר זוגי. פפ.. אני יכולה להבין את המקום ממנו את כותבת את זה, אבל אני חייבת לומר שזה צורם לי מאוד.. אני כותבת במטרה לחזק אותך, וחלילה לא כדי לרפות אותך. הבחירה להינשא לגבר היא בחירה נכונה, אבל הבחירה להשלים עם מרחק בין בני זוג, מכל סיבה שהיא, היא פשוט לא נכונה.. ודאי שגם הבחירה להינשא יכולה לבוא ממקום 'שגוי'- פחד מלשבור נורמות, פחד מלאכזב את היקרים לנו, אי וודאות וכו'. אבל זה לא משנה את העובדה שזו הבחירה הנכונה. אני מסתכלת בתורה ומאמינה שהקב"ה 'אסתכל באורייתא וברא עלמא', והתורה היא המתכון היחיד שיש לחיים שלנו. אני שמחה שבחרתי להתחתן, כי ברור לי שזהו הדבר הנכון. עם זאת, זה קשה.. הקושי הוא הזוי לפעמים. התסכול והייאוש ממלאים כל חלק בנפש, ונדמה שאין שמץ סיכוי לחיים מאוזנים, לסיפוק, למערכת יחסים בה את נותנת ומקבלת מהמקום הנפשי הבסיסי. אבל להיכנע לתחושות האלו זו שוב בחירה לא נכונה. להשלים עם בדידות בקשר זוגי זו בחירה לא פחות מוטעית בעיני מבחירה שלא להינשא. אני רוצה לחזק אותך להיות ביחד בקשר הזוגי, בשום אופן לא לבד!! אני יכולה לספר לך על עצמי כמה אני יכולה לשקוע ברחמים עצמיים, בייאוש ובכאב מטורף שמייצר המרחק ביני לבין בעלי. [והמרחק נתון, הבדידות קיימת.. לא משנה מה הסיבות לכך. אצל כל אחת מכאן זה אחרת] אני יכולה לספר לך שאלו הדברים בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר למחשבות אובדניות מבחינתי. אבל לא.. בצורה הזו לא אתקדם לשום מקום, גם אם לכאורה 'אשקיע' ו'אתן מעצמי' על מנת להתקרב לבעלי- שהרי זה יבוא ממקום קרבני בו אני רואה רק את עצמי, את הצרכים והתחושות שלי ותו לא. קשר ואהבה נבנים, והצורה היחידה לבנות אותם היא כשאני מסוגלת לאסוף את עצמי עם כל הכאבים שלי [כל אחת בדרך שלה..], לתת להם מקום מוגדר, ולפנות מקום לכאבים של בן הזוג שלי. זו הדרך היחידה בה הוא ילמד לעשות את אותו הדבר איתי. פפ זה תהליך של חיים שלמים, זו עבודת חיים, אבל בשביל זה אנחנו כאן.
|
|
בתגובה ל: למה? כי כך נכון.. מאת: אחות_קטנה ריגשת אותי עד למאוד.
|
|
בתגובה ל: למה? כי כך נכון.. מאת: אחות_קטנה את צודקת בכל מילה! בד"כ אני משתדלת לפעול כמו שאת מציעה, אבל מידי פעם חווה רגעי משבר שמביאים אותי כמעט לנקודת האל חזור. אחד מהם הביא אותי (למזלי!) לפורום הזה...
ניחמת אותי מאד בדברייך. אני מאחלת לך המון אושר והצלחה בדרך המאתגרת הזו שבחרנו לעצמנו!
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךקולה של בתהליך נדם, מקווה שהתגובות לא הבריחו אותה אל הצללים והותירו אותה מבולבלת יותר מכפי שהייתה ערב הכניסה לפורום... אני מנסה לקרוא את התגובות שלכן, נעמומה ואנה ק, והדבר היחיד שאני יכולה לשמוע זו ההתנצחות בסגנון ״למי יש יותר גדול״ - קרי: מי עשתה בחירה אמיצה ושלמה יותר בעיניי עצמה, הסביבה והקב״ה. צר לי לומר, אבל מהתגובות הללו למדים דבר אחד בלבד, והוא חוסר הביטחון בבחירות שביצעה כל אחת מכן. אני רואה את ההתנצחות שלכן כניסיון לשכנע אחרות, אך בעיקר את עצמכן, בנכונות הבחירה ולקבל אישורים מהסביבה שעשיתן את הדבר הנכון ושאין מקום לתת לחרטה ולתהיות בסגנון ״אילו אם״ כל ביטוי מעבר למחשבות כמוסות שיש להדחיק... שלא תבנה לא נכון, הבחירה של אחת מכן היא אמיצה בדרכה שלה. אך יש לזכור כי המדובר בבחירה, ובחירה מסוג אחד אינה מתאימה לכולן. כשהם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, וכפועל יוצא מכך, גם הבחירות שהם בוחרים לעצמם. לטעמי, התנצחויות מהסוג הזה גורמות לכאלה שבחרו כמו נעמומה (להינשא לגבר ולהקים משפחה נורמטיבית) ומבקשות חיזוק, לחוש מאוימות ואילו לאלה שבחרו לחיות עם אישה ולממש את הנטייה, הדבר גורם לתחושת אשמה על הבחירה האמיצה, שעה שאחיותיהן נאבקות בנטייה ובניסיונות... נדמה כי שכחתן את מטרת הפורום - מקום תומך ומחבק נטול כל שיפוטיות - והעדפתן להשמיע את דעתכן יותר מאשר לשמוע את קולן של המתלבטות שמבקשות חיזוק לבחירה שעשו, ללא קשר לסוג הבחירה. בשולי הדברים אחזור ואדגיש, שהבחירות של שתיכן לגיטימיות ואמיצות, ומן הראוי שתאחדנה כוחות כשתי נשים דומיננטיות ואינטיליגנטיות למען שאר חברות הפורום המצויות במצוקה כזו או אחרת... אסיים בדברי חז״ל שאמרו: ״האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם״, ואציין כי אלו הגיגים משותפים לחברתי, רזיאל, ולי. אני מקווה שתשכלנה לקבל את הדברים שנכתבו מהלב, ולא תיווצר התלהמות נוספת או חמור מכך, שמישהי תראה עצמה כנפגעת מהדברים שנכתבו אך ורק במטרה לסיים את הויכוחים בין המחנות.
|
|
בתגובה ל: סליחה, אתן לא מגזימות קצת?... מאת: ההיא_משם ואני לא חושבת שיש פה מחנות שונים. בכלל. אנחנו כולנו מאותו הכפר. באנו מאותו מקום וכולנו מחפשות את הדרך הנכונה לנו אישית, וזו שתביא גאולה וטוב לכולנו.
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
|
|
בתגובה ל: סליחה, אתן לא מגזימות קצת?... מאת: ההיא_משם השמעת הדעה פה היא לא רק בשביל מישהי ספציפית, אלא בשביל כל מי שנכנסת לפורום הזה (בין אם היא פעילה או שלא).
יכול להיות ש'בתהליך' צריכה חיזוק עכשיו לנישואים עם גבר, אבל יכול להיות שיש גם מישהי צעירה שנכנסת לפה פעם ראשונה ואם לא תהיינה דעות מכל המגוון שיש פה היא יכולה להשתכנע לבצע מהלכים לא הגיוניים.
אז בשביל אותה אחת (ולא בשביל אף אחת אחרת): אם את לא נמשכת לגברים- אין לך שום סיבה להתחתן איתם.
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךשלום לך עוד חדשה
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךלדעתי, כולנו, פחות או יותר במצב הזה.
|
|
בתגובה ל: את בחברה טובה מאת: חדת קרן כל אחת מנקודת.מבטה צודקת. ההערה היתה במקום. וגם תשןבתה הבוגרת של נעמומה ,מוצדקת . חובה לשמור על המקום הזה לטובת כולנו.
|
|
בתגובה ל: עוד חדשה מאת: בתהליךהיי בנות קראתי את כולן התגובות של כולן. בהתחלה אמנם איבדתי ידיים ורגליים אך כבר הייתי במצב יציב יותר מבשעה שניכנסתי לפורום הזה בהתחלה. מה שבסוף למדתי, זה שחיינו כ"כ שונים כך שבאמת לכל אחת יכולה להיות תשובה אחרת שתתאים לה, אך ממש לא בהכרח לשניה. חיי כ"כ מלאי סיפוק נפשי עכשיו שאני כבר כמעט לא יכולה לשחזר למה הייתי בנקודת שבירה כ"כ חזקה. ופה אני רוצה לשלוח עידוד לכל הבנות כאן, שכולן ללא יוצא מן הכלל חוות רגעים יפים אך גם רגעים קשים ומאתגרים. הרגעים האלה רק נועדו לחשל ואם משכילים לעבור אותם נכון (במקרה שלי הכניסה לפורום התגלתה כמדרגה משמעותית בדרכי למעלה)הם מספקים תנופה עצומה קדימה. חיבוק ענק לכולן ותמשיכו להיות כאלה חושבות ותומכות כמו שאתן!
|
|
|
|
|
| |