שם משתמש: סיסמא:
הרשמה לאג'נדה



דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
הי..


הי..
פורסם לפני 3071 ימים     מאת דאגות     סה"כ תגובות: 7     תגובה אחרונה לפני: 3060 ימים

הי לכולן, אני חדשה פה.. קצת מוזר לי להגיד חדשה כשבעצם אני לא מתכוננת להישאר פה..
נכנסתי רק כדי לספר ולשמוע את דעתכן.. היא חשובה לי, אז בבקשה תגיבו לי...
אז ככה, אני כמעט בת 21, בחורה חרדית למהדרין (לא רוצה לחשוף יותר מידי פרטים לכן לא
אפרט..מקווה שזה בסדר). לפני כמה שנים פגשתי מישהי בנסיבות מאד מעניינות. היא הייתה
גדולה ממני בכמה שנים טובות ומיד הרגשתי אליה קשר מיוחד.. זאת הייתה מן הרגשה מתוקה שלא
ידעתי על קיומה.. היום אני מבינה שזה נקרא להתאהב אבל אז מה שידעתי אז זה רק שטוב לי
איתה וכיף לי לראות אותה מולי..
הזמן עבר ולאט לאט נהיינו חברות טובות יותר ויותר.. היו כאלה שהרימו גבה כשראו 2 בחורות
עם פער גילאים גדול כל כך מהלכות ביחד ונהנות מזה.. בתחילה הפער בינינו היה גדול- היא
הייתה כבר גדולה והכירה את העולם הרבה יותר ממני.. אני הייתי עדיין ילדה, אבל בתוכי תמיד
הייתי יותר בוגרת משאר בנות גילי ככה שכנראה החברות הזו תרמה במשהו גם לה. עם הזמן גדלתי
והתבגרתי ולאט לאט הקשר שלנו נהיה חזק יותר ויותר.. היינו מדברות כמעט 24 שעות ביממה..
נפגשות כמעט מידי יום ובזמן שלא- מתחילות להתגעגע..
באיזשהו שלב הרגשתי שאני ממש תלותית בה.. אם לא הייתי מדברת איתה יום שלם הייתי נהיית
עצבנית כלפי כל מי שסביבי.
ויום אחד היא התארסה. זה היה לי קשה כמו שלא היה לי קשה מעולם. ניסיתי לשדר לה שמחה
ואושר, מה שהתקבל כדיכאון ועצב.. תקופת היותה כלה עברה עלינו בצורה מוזרה.. מצד אחד
שמחה, מצד שני עצב.. ובין לבין אנחנו מנסות לנצל את הרגעים האחרונים שנוכל להיות ביחד
באמת..
ביום החתונה שלה אני הזלתי דמעות ככמים.. בכיתי והוצאתי ממני בכי של חודשים. בכי שהיה
קבור בתוכי בלי יכולת לצאת.. החברות מסביבי לא הבינו אותי, ואני מצידי לא ניסיתי לגרום
להן להבין. לאחר החתונה היו לנו כמה חודשים של שקט.. היא לא התקשרה וגם אני לא. כשראיתי
אותה הייתי אומרת "הי, מה נשמע?" ועוברת הלאה. בתוכי הרגשתי שהיא בגדה בי. שנאתי את בעלה
על שגנב לי אותה. היא הייתה הנפש היחידה שנתנה לי להבין מה זאת אהבה שחותכת את הלב. לאחר
תקופה של כמעט חצי שנה חזרנו לדבר שוב.. היינו יוצאות שוב אך הכל היה על אש נמוכה.
אבל כנראה מה שלא עושה השכל עושה הזמן ולאט לאט חזרנו להיות מה שהיינו קודם.. כמובן
שנתתי לה את הפרטיות שלה ולא התערבתי,וכמובן שידעתי מתי להיות לידה ומתי ללכת.

היום הגעתי לשלב של שידוכים. יוצא לי הרבה לחשוב על האהבה האמיתית הזו שאני מרגישה
כלפיה.. זאת אהבה כואבת לפעמים אך עם זאת אני יודעת שהיא משהו נדיר. יש ימים שאני יכולה
לתפוס את עצמי מתגעגעת אליה עד כדי בכי. לעומת זאת יש ימים שאני כועסת עליה ולא רוצה
לשמוע ממנה לנצח..
אני מרגישה מסובכת עם עצמי מאד.. למה היא עדיין תופסת לי כל כך הרבה מקום בלב גם לאחר
שהיא התחתנה?? ולמה כשאני חושבת על להתחתן אני יודעת שארצה להרגיש כלפי בעלי את אותו
הרגש שאני מרגישה כלפיה?..
אני מקווה שאכן ארגיש כאלו רגשות ושלא אמצא את עצמי נשואה וחושבת עליה במקום על האיש שחי
איתי...

זהו.. סיימתי את ההשתפכות שלי.. מקווה שלא הלאתי אתכן. מה אתן חושבות על הסיפור שלי?...
בבקשה תגיבו.. ובלי להלחיץ כיון שאני לחוצה גם בלי זה... :(




אהבת את הפוסט? סמן לייק:
הגדרות תצוגה
הודעה מחבר שעה תאריך




*
המלצה לעמוד הראשי קהילת תמיכה טכנית מנהלי קהילות הסכם שימוש באתר צור קשר השוואת מחירים בתי מלון בחו"ל Copyright ©2007-2009, אג'נדה

(0.0488)