ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
לא יכולה יותר פורסם לפני
4603 ימים
מאת אבנים שחקו מים
סה"כ תגובות: 84
תגובה אחרונה לפני: 4579 ימים
אני נשואה + וכל כך רוצה להיות עם אשה נמקה בתוך עצמי הקרבתי דיי לא עוד רוצה לחיות להרגיש ולחוש רוצה להיות אני ומשם לעלות להיות אמיתית נגמרו התחבולות נגמרו הנסיונות לא רוצה עוד רוצה רק אותך
אני נשואה + וכל כך רוצה להיות עם אשה נמקה בתוך עצמי הקרבתי דיי לא עוד רוצה לחיות להרגיש ולחוש רוצה להיות אני ומשם לעלות להיות אמיתית נגמרו התחבולות נגמרו הנסיונות לא רוצה עוד רוצה רק אותך
בתגובה ל: לא יכולה יותר מאת: אבנים שחקו מים ליבי איתך...
מאחלת לך למצוא את אהבת חייך...
בתגובה ל: ... מאת: אחת_שיודעת תודה מתוקה ;)
בתגובה ל: לא יכולה יותר מאת: אבנים שחקו מים ללא תוכן
בתגובה ל: איך מייבאים שיר מיוטיוב?? מאת: אבנים שחקו מים אני מנסה...בעצמי
בתגובה ל: נסיון 1-2 מאת: אבנים שחקו מים ללא תוכן
בתגובה ל: לא הצליח לי... עזרה מישהי??? מאת: אבנים שחקו מים את פשוט מעתיקה את הכתובת של Youtube ומדביקה פה, בגוף ההודעה
בהצלחה! (:
בתגובה ל: כן... מאת: _סנופי_ ולא ממש הצליח לי , אני שולחת מהאייפון בברוזר של אטומיכ. כי רק משם אפשר בכלל לשלוח הודעות אבל לא הצלחתי להעתיק את הכתובת עכשיו שאמרת לי שזה מה שעושים אני אנסה שוב למצוא פתרון תודה בכל אופן
בתגובה ל: זה היה הנסיון שניסיתי, מאת: אבנים שחקו מים
את צריכה שהיוטיוב יהיה פתוח על איזה שיר שאת בוחרת ופותחת עוד חלון ורושמת בגוגל "המרה מיוטיוב ל mp3"
ואחרי זה את מעתיקה את הכתובת שלמעלה ומדביקה בקישור של ההמרה. עדיף לך לקחת את האופציה של: "y2mp3" זה מוריד שירים צ'יק צ'ק.
בתגובה ל: תנסי את זה.. מאת: אחת_שיודעת חשבתי שאת רוצה להמיר את זה ל mp3 לא ידעתי שאת רוצה להוריד את זה לכאן, אז סורי על כל המגילה..
בתגובה ל: תיקון.. מאת: אחת_שיודעת כפי שכבר ראית הסתדרתי אבל אין ספק שמגיע תודה על הרצון לעזור יש לי חלום....
בתגובה ל: לא יכולה יותר מאת: אבנים שחקו מים ואם יצליח אז אחלה שיר שמתאר את שעובר עליי מידי פעם רק עליי???
בתגובה ל: ושוב מנסה מאת: אבנים שחקו מים הנה הצלחת. מקווה שתצליחי גם בשאר הדברים. אגב, שיר שמתאים גם להרבה אחרות.
שמחה ואוהבת לשמח.
בתגובה ל: מנסה אבל מצליחה מאת: שלי מהמרכז תודה אתן כל כך מעודדות שזה מחמם את הלב ;)
בתגובה ל: לא יכולה יותר מאת: אבנים שחקו מים אהבתי את הכינוי שלך. "אבנים שחקו המים"- לפעמים מצליח לבטא מעולה את מה שאני מרגישה. אומנם לא נשואה אבל בכל זאת.מצליחה להבין קצת על מה את מדברת, ממקום אחר לגמרי.
פעם, הייתי שופטת נשים נשואות שמגיעות לכאן, כי היה לי קשה לראות את עצמי אולי בעתיד, נשואה לגבר, אבל כל כך רוצה אישה.
היום אני כבר יודעת אחרת. שהכל אפשרי. מעריכה את הכנות ואת הפתיחות. ומאחלת לך שתצליחי למצוא מקום בו תוכלי לנשום קצת אוויר.
מעריכה מאד.
בתגובה ל: כל כך מאת: סתם_מישהי תודה מאז שהתחלתי להכיר אתכן, אז בהחלט יש יותר אויר לנשימה יש מי שמבינה אותך ונושאת איתך את המצוקה אך מידי פעם יש את תחושת המחנק שהנה עוד רגע ואני הולכת לטבוע, ואז מאי שם צצה לה יד שמוציאה את הראש מעל פני המים ואומרת לך; קחי אויר לנשימה...
בתגובה ל: לא יכולה יותר מאת: אבנים שחקו מים תודה שאת כותבת בשם הרבה נשים. כולן, רוצות בזה אך רק למעטות יש את האומץ. תודה לך מעומק הלב, תמשיכי לכתוב ולחמם את ליבינו.
שמחה ואוהבת לשמח.
בתגובה ל: לא יכולה יותר, מאת: שלי מהמרכז אני עדיין לא יודעת מה יותר אמיץ, להישאר או להתגבר, להמשיך לחיות כך בתוך מערכת נישואין או לפרק נראה לי שזה סובייקטיבי לחלוטין :)
בתגובה ל: אומץ מאת: אבנים שחקו מים אכן סובייקטיבי במלוא מובן המילה. האומץ האמיתי הוא לצאת ולהתגבר על המכשולים שיהיו בפני מי שיצא ויעז לפרק נישואין. סך הכל לבוא ולפרק מערכת רבת שנים, של משפחה עם ילדים ולהחליט לצאת מהארון וללכת כנגד כולם , וזאת על מנת ללכת עם הרגש והאהבה בלבד. אני חייבת לספר, שנכנסתי לאתר זה, לאחר שקיבלתי את שוק חיי כאשר ראיתי את השכנה של הוריי, אישה בת 55 עם 2 נכדים , פשוט קמה יום אחד ויצאה מהארון, התגרשה והלכה להקים משפחה חדשה עם בת זוגה. שמעתי גם את אימי פעם מדברת עליה ואומרת "מה היא נזכרה עכשיו? להרוס משפחה ולגרום לבושות" . בתוך תוכי כל כאב כאב לי,ורציתי לצעוק לה ולומר שאני מרגישה בדיוק כמוה, וככל שהזמן יעבור הרגש שלי כבר לא יהיה סובלני, עזבתי בבכי את בית הוריי חזרה לביתי ופשוט הקינאה אכלה בי, איזה גיבורה ואיזה אומץ היה לה לקום יום אחד ולבקש לעזוב, בשביל השקט הנפשי והאהבה הגדולה שרצתה לממש עם אהובת חייה. נזכרתי 15 שנה אחורה, שהפסדתי אני את אהבת חיי. כשחזרתי הביתה, וראיתי את ילדיי, אמרתי בליבי, היה שווה לוותר על אהבה ולוותר על עצמי בשביל הילדים. היום , אין יום שעובר ואני לא מסתכלת קדימה ומחכה מתי לי זה זה יקרה, ואלוהים שבשמיים, אני כל כך לא רוצה לפגוע בילדים. אני חושבת שהפחד האמיתי הוא מלהפתיע את הילדים ולשמור רק שלא לפגוע בהם, כי אם היה אחרת, מזמן הייתי עוזבת.
שמחה ואוהבת לשמח.
בתגובה ל: אומץ מאת: שלי מהמרכז זה בהחלט סוביקטיבי- אין ספק אדם בוגר מבין שקיבל מאיתו יתברך שכל ורגש והתורה מצווה אותנו למשול על רוחינו בסדר של מלך- מוח לב כבד ז״א הדעת שולטת על הרגש ועל התאוות והדמים (כעס) שזה הכבד ומי שרוצה להיות למך - אז שיהיה שהלב ישלוט על כל השאר ויישאר למך היהודי- שהוא בחיר הבריאה קיבל תכנית מדוקדקת שבתוך התכנית הזו הכתובה מראש והופכת שיגרתית ומשעממת, צריך להתרגש ממנה כל פעם מחדש - זו העבודה של השכל והלב יחד כשאדם מגיע להכרה שהוא אחרת, בנפשו, ברגשותיו, עליו להיות ירא שמים במאוד מאוד בשביל לעשות את הדבר הנכון, ואם הוא לא כזה שיתייעץ בכזה ולא ילך אחר הלך רוחו שלא תמיד באה ממקום של אמת, ומהי אמת ? מה שאני רואה? מה שאני מרגישה? ואולי כל זה דמיון? יש אמת אבסולוטית שהיא התורה , ויש אמת סובייקטיבית שהיא של כל אחד ואחד ברמתו וקרבתו להשם, ככל שאדם קרוב אצל השם, אז האמת שלו יותר מזוככת, ומי מאיתנו יכול לומר זה אומץ או זה אומץ? מי מאיתנו יכול להתיר את האסור ולאסור את המותר, עד כמה אנו באמת קרובים לאמת האבסולוטית בכדי שיהיה לנו את הכוח לקום ולומר זה הדבר הנכון לעשות, ואולי אני אומרת זה הדבר לנכון כי אני רואה את זה מתוך משקפי המידות שלי, שהם לא מתוקנות והן לא נקיות, כך שכל דבר שאומר יש בו נגיעות גדולה של מידות לא נקיות ואמת סוביקטיבית אחרי הכל אדם קרוב אצל עצמו ומה אדם אומר- מדבר מנגעי ליבו אני רק יכולה לאחל לכל אחת באשר היא שמחה, והיכולת להבין שאנחנו אהובות מאוד על ידי השם יתברך!! רק צריך להתבונן ולראות....;)
בתגובה ל: אומץ מאת: שלי מהמרכז אני לא באה לשכנע אותך לעשות את הצעד שהיית רוצה לעשות, אני באה לאמר לך שלפי הנסיון שלי כמי שאין לה ילדים אבל מכירה הרבה נשים שקמו ועשו מעשה, דוקא הילדים נפגעו, או התנגדו פחות, נראה היה שהם קיבלו את אמותיהם, ובמקרים רבים גם את אבותיהם באהבה כפי שהם. נראה לי שדוקא הדור המבוגר, ההורים שלנו, במיוחד מי בגילאים המבוגרים יותר, הם אלה שקשה להם לקבל את השינוי הזה. מצד שני, רבים מההורים למרות הטענה הכוללנית שזו "בושה למשפחה" ואיך אפשר וכו' כשהדבר הגיע לפתח ביתם, ומדובר בילד/ה שלהם, קיבלו את העניין בסובלנות ובאהבה. אולי לפני 15 שנה היה כדאי לוותר על האהבה ועל עצמך, אבל האם כדאי לך להמשיך להדחיק את עצמך? עד התפוצצות? אם תמצאי אהבה חדשה? אני מציעה לך לקרוא את הדברים הכתובים במרחבי הפורום הזה על ידי הנשים הנפלאות שנמצאות כאן. שבוע טוב
בתגובה ל: אומץ מחד ותעוזה מצד שני מאת: סברה בעולם הגדול היי ישנה פה סתירה, מצד אחד את טוענת שלפי נסיונך "דווקא הילדים נפגעו" ומצד שני אמרת שדווקא ההורים שלנו, המבוגרים קשה להם יותר. הפחד שלי זה לקום ולפרק את הבית החם שיש לילדים, שהרי הפחד זה שייכשלו בביטחון העצמי, בבית הספר ובחברה וזאת בגלל "המעשה" של אמא. הפחד האמיתי שלי הוא מלפגוע בילדים ולפרק משפחה שלמה, שיש להם כל טוב, בית חם ובטחון מכל הבחינות. אני יודעת שיום יבוא והכל יתפוצץ, ואין לי שמץ מה לעשות כשזה יגיע.
שמחה ואוהבת לשמח.
בתגובה ל: אומץ מחד ותעוזה מצד שני מאת: שלי מהמרכז לעניות דעתי נראה שכל משבר או זעזוע שעובר בבית מערער את באיומו של הילדים ולא רק הילדים אלא כל הנפשות הנגועות במעגלים הקרובים והרחוקים כמובן מי שמעגל הקרוב ביותר נפגע יותר ובסופו של דבר כדרך טבע האדם כולם לומדים להתמודד ולקבל את המציאות כפי שהיא לומר לך שלא נשארות צלקות- נשארות גם נשארות אין מה לעשות ויש להודות על האמת שדרך הבריאה היא שלילד יהיו אבא ואמא ולא 2 אמהות או 2 אבות כי מי שיצר את העולם הזה כך יצר אותו, וזה היצירה שלו ולכי תתערבי לו בתכניות.... ואם הוחלט ע״י בני האדם- אנחנו- לא ללכת לפי התכנית- כי קיבלנו ממנו כהנא וכהנא טבעים מיוחדים המונעים מאיתנו, או יותר נכון מקשים עלינו את הדבר, אז אנחנו סוטים מהכיוון ומקשים על הילד נכון הוא יגדל וכולם בסוף יתרגלו ראה ערך החמור של רבי עקיבא כי כך הם טבעם של בני האדם אבל אני לא יודעת אם זה הדבר הנכון שני הצדדים קשים מאוד לכאן ולכאן, להישאר בנישואים או לצאת מהם ימים יגידו,,,, :)
בתגובה ל: קרקע נשמטת מאת: אבנים שחקו מים חברה יקרה, את יודעת שיש דברים שאנו עושות אבל לא תמיד זה רציונאלי. כמה שנים נוכל לישון במיטה על יד הגבר שלו נישאנו וממנו הבאנו ילדים, אבל בתוך תוכנו נרצה ונחשוק במשהוא אחר. אז עוד שנה ועוד שנה ועוד שנה והפחד זה מתי יגיע סוף לסבלנות שיש. תראי, אני אוהבת את בעלי אב ילדיי, אבל המחשבה רצה בי כל הזמן שאם אלוהים ברא אותי "שונה" ואם זה מה שאני, למה לא לזרום עם זה? הרי באנו לעולם הזה, לא בשבילל להתענות, ועדיפה האהבה והתשוקה מאשר לחיות ללא אהבה ולהרגיש אומללה. אז בואי נאמר ככה, אם נעמיד את החיים שלנו, היום כשיש ילדים, האם עדיף לחיות בחוסר אהבה ולא להרגיש את עצמנו? או שעדיף לוותר על הרצונות והתשוקה שלנו ורק אלוהים יודע ויעזור כאשר זה יתפוצץ. אבל את צודקת, ימים יגידו, הזמן יעשה את שלו.
שמחה ואוהבת לשמח.
בתגובה ל: קרקע נשמטת מאת: שלי מהמרכז אני לא בטוחה שבאנו לכאן כדי לזרום (יש דברים שכן,אבל בכללו של דבר הזרימה פה היא לא האישו) יותר נראה לי שבאנו לכאן כדי להיצרף כצרוף הזהב, ואת יודעת איך מפרידים זהב מהלכלוך? מכניסים אותו לאש לא פעם אני מרגישה את התחושה הזו שצורפים אותי, ותחשבי לרגע אם כל אחד בעולם הזה היה זורם עם מי שהוא לאן היינו מגיעים (אבל בעצם זה מה שקורה בימינו... רוב רובם של האנשים זורמים עם מי שהם, ואני לא רוצה לתת דוגמאות מזוויעות, והנה הגענו לתחתית של התהום שאין לה חקר) דרך אגב זו שיטת פרוייד ידועה : לזרום עם מי שאתה וזה היפך התורה. אני אומרת קיבלנו את אחד הנסיונות הקלים מבין מה שיש בתפריט, הוא לא קל בכלל, ואפילו קשה הוא קל מבחינה הלכתית, זה מה שעושה אותו לפשוט יותר וניתן יותר להתמודדות אני בעצמי גם כן לא יודעת כמה זמן אחזיק מעמד אני כן יודעת שכל יום שעובר אני מבקשת מהשם שיחזיק אותי חזק וייתן לי הוא את האהבה שכל כך חסרה לי אהבת אשה מגע של אשה אין ספק שיש סיבה למה הקב״ה ברא אותי ככה- והנסתרות להשם אלוקינו אין לי מושג מה היא אבל יש לי אינסוף כמעט של ספרים שמנחים אותי בדרך האמת ולפעמים אני מעדיפה להתעלם מהאמת הזאת כי אני לא מסוגלת יותר השם יעזרנו ויתן לנו את האהבה לה אנו כל כך זקוקות
בתגובה ל: לא פשוט מאת: אבנים שחקו מים כיף לקרוא תגובה כ"כ טובה שגוררת אותך להגיב.. תגובה לא מתיימרת ולא מתחנפת לשום כותרת... לא מתירה את האסור, לא אוסרת את המותר, רק אמת פנימית שזועקת. מסכימה עם כל מילה שלך, חולקת רק על רמת הקושי של הניסיון. מבחינה הלכתית הוא אכן קל, אך מוסרית- קשה עד בלתי ניתן לסליחה! (כשמדובר בנשים נשואות עם ילדים..)
וההתמודדות האמתית היא מוסרית ולאו דווקא הלכתית איסורים הלכתיים מרחיקים מהתודעה את האיסור, עד שהוא הופך לא רלוונטי ולא מפתה בכלל. (קחי לדוג' איסור חמור מאוד שלא עלה על קצה דעתך לעבור אותו - אינדבדואלי ומשתנה מאחת לאחת) ומה אנחנו כן אמורות לעשות עם הנטייה הזו - לאלוהים פתרונים..
אבנים שחקו המים זו אכן הגדרה הכי מתאימה.
ואני- עוד אחת מאותו המועדון המתייסר...
בתגובה ל: אבנים שחקו מאת: תשוקתי תודה על החיזוק ונתינת הכתף אחת לשנייה אין ספק שכולנו באותה הסירה מתמודדות עם קשיים דומים יום יום שעה שעה יש ימים קלים יותר יש קלים פחות ויש קשים מנשוא בלתי נסבלים ממש וכאן יש מין פינה כזו הרחק מעיני כל, בו אני יכולה לשפוך ולהוציא את כל הכאב והקושי ובתמורה תקבלנה אותי לא מעט בנות המבינות אותי ועוטפות אותי בחמלה שלהן תודה
נ. ב - לא הייתה סתירה או מחלוקת - אם תסתכלי בשורות תראי שכתבתי שהנסיון הוא קל הלכתית אך קשה בהתמודדות
בתגובה ל: אבנים שחקו מאת: תשוקתי הוצאת אותי מהאדישות שלי נוכח השירשור הזה.
אני חושבת שכמה שלא תנסי להסביר את הקושי הזה - לא תצליחי.
כל אחת ואחת מתמודדת ברמה זו או אחרת, אצל כל אחת זה שונה ומשתנה בהתאם לסביבה שלה ורמת המוסריות שבה, או ברמת המצפון שלה...
לא משנה מה תעשי, מה שחשוב הוא שתרגישי טוב עם עצמך ושאת עושה את הדבר הנכון לך וזה קשה.... אוהו כמה זה קשה, להסתכל לעצמך בלבן של העין ולבדוק עם עצמך מה הדבר האמיתי בשבילך, מה הנקודה הפנימית ביותר שלך אומרת לך (בלי כל התכנותים והאילופים ושטיפות המוח שעברנו כל החיים) בהצלחה לנו איזה יום יפה היום :)
בתגובה ל: קרקע נשמטת מאת: אבנים שחקו מים אבל כשאחד ההורים או שניהם לא מאושרים מהסידור בבית, הילדים מרגישים את זה, מפתחים כל מיני השערות ובכלל זה האשמה עצמית וזה גרוע יותר מכל....
בתגובה ל: אומץ מחד ותעוזה מצד שני מאת: שלי מהמרכז שהילדים לא נפגעו אל קיבלו את השינוי, מי שנפגע הם ההורים, נראה שלילדים יותר קל לקבל את העניין מאשר להורים, ויש בכך הגיון. כמובן שכשאת לוקחת בחשבון את "החברה, בית הספר וכו'" זה כבר פן אחר לגמרי וכאן תלוי כמובן שבחברה שבה את חיה... ואני לא אופטימית בעניין זה לחלוטין.
בתגובה ל: מה שאמרתי הוא: מאת: סברה בעולם הגדול אם אין סתירה- מה טוב ואני לגמרי איתך.
באותה מידה שהאבן שנשחקה מהמים לעולם לא תחזור להיות שלמה כפי שהיתה יש טעויות שאי אפשר לעשות, כי אין מהם דרך חזרה.
וזה מה שכ"כ מורכב ושונה בניסיון הזה מניסיונות אחרים. הבעיה המורכבת שלנו היא שברגע שנבחר ללכת אחרי הלב , צעד אחד לטובת עצמי שווה ערך למיליון צעדי מרחק מהמשפחה ולא תמיד יש מי שמוכן להדביק את הפער הזה ולהיות קרבן למצבי רוח משתנים.
כאב לעצמי הוא נסבל ושווה לשלם את המחיר, בעד הבחירה בדרך חיים שונה, אבל גרימת כאב לאחרים שתלויים בי על לא עוול בכפם, היא כבר חבילה כבדה מאוד שלא כל בת אנוש מסוגלת לסחוב, ובצדק...
וכאן אני פונה לסברה היקרה מהעולם הגדול, שקצת קוממה אותי בקלילות שבה היא מציגה את הדברים , בקשר לרמת הפגיעה של הילדים לעומת ההורים: הפגיעה בהורים היא פגיעה בכבוד האישי שלהם וכבוד המשפחה כביכול, הם מיושבים ובוגרים, ולא יאונה להם שום נזק חוץ מהנמכת האגו והכנסתו לפרופורציה, וההבנה הברורה שאין ביכולתם לשלוט על הבחירות של הילדים... הפגיעה בילדים לעומת זאת היא פגיעה בנפשם, במהותם. ילדים הם חסרי אונים ואין להם יציבות פנימית אישית, ויכולת להכיל את עצמם לבד. אם פיצלת להם את התמונה השלמה של אבא ואמא, גנבת להם את היציבות היחידה בחייהם, ומשקעים בגיל הצעיר זה תיק שגוררים לכל החיים ... (ובזה תסכים איתי כל אחת שגדלה בין הורים גרושים)
יש הבדל עצום בין בנות זוג שמקימות יחד משפחה אוהבת, ומביאות יחד ילדים לבית שבו שתי אמהות - זה המצב היחיד שהילדים מכירים, (שלעניות דעתי זו האופציה העדיפה ללסביות רווקות) לבין לקחת משפחה שלמה, לטלטל ילדים, ולהפריד ולקרוע אותם מאבא רק בגלל נטייה מינית של אמא! - נשמע לי אנוכי ברמות קשות! וכל זה לא קשור לדת אלא לרמת המוסריות, האנושיות, והאנוכיות שבכל אחת.
ואני לא מאלה שדוגלות בהסתגפות עצמית, בהחלט לא באנו לכאן רק כדי לסבול ולחנוק את האהבה שלנו. יש דרך אמצע שהיא קשה, מסובכת, ומאתגרת, אבל בעלות לב גדול, הרבה רגישות, ועוד יותר הרבה שכל... תדענה להתמודד איתו אבל זה כבר נושא לתגובה בפני עצמה (אם השרשור ימשיך להתפתח..)
ונסיכה- אם את תופסת אדישות בשרשור נשואות, זה אומר שאת שחוקה ברמה מדאיגה ביותר.. לא פחות מהניקית שמעלינו. טוב שהתעוררת נסיכונת...
בתגובה ל: המים שחקו.... מאת: תשוקתי כל מלה כאן הייתה בסלע!!!! חזקי ואמצי ולגבי האבנים שחקו מים אינו נובע משחיקה אלא משינוי שלי עם עצמי כך אני מרגישה כמו המים שחוצבים בסלע וגורמים לשינוי צורתו בצורה איטית ובטוחה כך אני מרגישה שהשם עושה איתי ומה שתארת כאן היה פשוט בוגר חכם נבון עם בינה יתרה לא אגוצנטרי, אמיתי, כנה, ובדרך של אמת לאמיתה כולי תפילה שרק נמשיך לעשות בדיוק את מה שכתבת ומתוך זה תבוא השמחה וההשלמה העצמית שלנו :)
השיר הבא בשבילך יקירתי כתב אותו אם אני לא טועה האבן עזרא ( תקשיבי טוב למלים)
בתגובה ל: המים שחקו.... מאת: תשוקתי אבל ההודעה שלך קשה לקריאה עבורי. מאוד.
לא יודעת אם תמיד, לכל ילד ולכל אמא, נכון לומר שלעשות את הצעד הזה הוא פגיעה בנפש ובמהות של הילד. זה תלוי איך עושים את זה, עד כמה רחוק יוצאים מהארון, באיזה קצב ובאיזה טונים, ותלוי גם באופי של הילד וביכולת שלו להתמודד עם קשיים ושינויים.
אני לא מסכימה שהיציבות היחידה בחיי הילדים היא התמונה השלמה של אבא ואמא (או אמא ואמא :)). אמורים להיות להם עוד עוגנים. כמו האהבה של כל אחד מההורים בלי קשר למצב הנישואים שלהם. כמו המשפחה המורחבת והסביבה המוכרת להם (חברים, מסגרת וכד'). כמו התכונות הפנימיות שלהם.
גירושים אינם דווקא קריעת הילד מאביו. שוב, זה תלוי איך עושים את זה. יש מקרים שבהם אכן כך קרה, אבל יש המון מקרים שבהם הקשר עם האב נשאר כמו שהיה קודם, ואפילו התחזק.
ילדים לא צריכים לדעת הכול. בטח לא בבת אחת. הם לא חייבים לדעת את הסיבות לגירושים של הוריהם ברמה הזאת, וגם להבין שלאמא שלהם יש מיניות (שלא לדבר על נטייה מינית שונה) זה משהו שצריך לספר בעדינות וברגישות, ובזמן הנכון.
אני חושבת שהאמירה שלך שכל מי שעושה את הצעד הזה ומפרקת את המשפחה עושה מעשה לא מוסרי היא קיצונית מדי. הייתי שמחה אם הדיון הזה היה מתנהל ברמות של אפור, ולא בשחור לבן.
בתגובה ל: סליחה שאני מתערבת מאת: נוסעת סמויה קודם כל תודה לאבנים שחקו על החיזוק... מי כמוך יודעת כמה קשה לשים את האמת מול העיניים, למרות הקושי העצום! והשיר המדהים הזה אכן מלווה אותי הרבה בחיי.
ואלייך נוסעת יקרה, אם תשימי לב, אני לא נמנית על הכותבות הקבועות כאן, אני נהנית להציץ מידי פעם, מתפעלת מהפורום המיוחד והמכיל הזה, ומתערבת רק כשהנושאים קשורים אלי באיזושהי צורה. עד כמה שמובן מפנייתך, את עשית צעד כזה וכאבך למקרא תגובתי מובן וצפוי... ואם פגעתי בך, אני מתנצלת.
מסכימה איתך שכל דיון אמור להתנהל בגווני אפור ולא שחור לבן- בנ"א שבטוח במאה אחוז בצדקת דרכו, מוכיח על צרות מחשבה וצמצום.
אך אם תעמיקי בשרשור כולו, תיווכחי לראות שאני הבאתי את השחור הקיצוני (בידיעה ובמודעות לקיצוניות בדבריי..) בעקבות לבן קיצוני מידי עד כדי צרימה..
עקבתי בדריכות אחרי השרשור וציפיתי לקרוא תגובה שתביע את הרגש האימהי וההגיוני ולא רק את הרגש האנוכי שכל כך מובן מאליו. ולמיטיב ידיעתי יש כאן לא מעט חברות יקרות בפורום, שאפילו זכיתי להכיר אישית (תודות לפורום המדהים הזה) שהקריבו הרבה מחיי האהבה שלהן ואפילו נפרדו מחברה כדי להשאיר את הבית בשלמותו בכל מחיר, והן לא בחרו את הבחירה הקלה והמפתה, אלא את מה שהאמת הפנימית שלהן לחשה להן. ועם כל הצער והכאב שמלווה את העניין, הן בטוחות שהן עשו את הצעד הנכון ללא צל של ספק. ומשום מה אף אחת לא מחאה להן כפיים על כך מעל גביי הפורום הזה, לצערי אפילו להפך.. והקול שלהן מותר שישמע בדיוק כמו כל קול אחר..
את צודקת נוסעת סמויה, שההשפעה השלילית על הילדים משתנה, קלה יותר או קשה יותר לפי המדדים שהזכרת... ושיש לילדים עוגנים נוספים, אך תסכימי איתי שלכל בן אנוש מעגלים קרובים יותר ורחוקים יותר בחייו, שמשמעותיים יותר או פחות בהישרדותו... ותסכימי איתי שהמשפחה המורחבת , הסביבה והמסגרת, הוא מעגל שהרבה פחות משמעותי מההורים. ואהבת הורים מפוצלת, לעולם לא תהיה כאהבת הורים שאינה מפוצלת (ילדים לא טיפשים כדי לקלוט את המסרים הסותרים, והתחרות הסמויה...)
הרשי לי לתקן את התרשמותך- האמירה שלי לא באה להדגיש שכל מי מתגרשת עושה מעשה לא מוסרי ! (הדגש העיקרי היה על נטייה המינית בלבד של אחד ההורים, שחוץ מבעיה זו לא היתה סיבה להורים להתגרש... מיותר לציין שברגע שיש סיבות נוספות שבכל מקרה היו גורמות סבל לילדים כמו חוסר התאמה מינימלי, מריבות אין סופיות, השתלטות טוטאלית של אחד הצדדים .. ועוד כיד הדמיון... במקרים כאלה -גירושין הן כבר האופציה הגואלת של הילדים. אני מתייחסת לבני זוג שחוץ מהבעיה המינית הם אפילו חברים טובים, מצב שקיים אצלי לדוגמה. ועוד רבות כמוני... {שמשום מה בוחרות שלא להשמיע את קולן...})
האמירה שלי היא כזאת - אשה נשואה שאוהבת (או אפילו רק מסתדרת) עם בעלה, לא צריכה להתגרש (ועל הדרך לאמלל את בעלה והילדים) כדי לממש את אהבתה לאשה, מניסיוני ומניסיון הרבה נשים חכמות, שידעו לשלב את אהבתן בתוך חיי הנישואין ואני מדגישה- אפילו בידיעת הבעל!!! (אם האהבה והרגישות היא הדדית הוא יבין את הצורך כמו שאת תביני את צרכיו שלו, ודי למבינה..)
ובינינו- למי שכן הגשימה את החלום וגרה עם חברתה, בכל זוגיות יש שחיקה ובגידות...גם בזוגיות עם אשה! כך שגם אשה שהתגרשה מבעלה למען חברה לא יכולה להבטיח את יציבות הזוגיות ביניהן. (וזו עוד נקודה שעושה את צעד הגירושין וסבל הילדים -למיותר!) לעומת זאת כשהקשר עם החברה נשאר בתוך מערכת הנישואין, אין את השחיקה שנוצרת משהייה ממושכת יחד, והתשוקה והגעגועים רק תורמים לחיזוק הקשר.
מחבקת את כל הנשואות באשר הן, שמתמודדות התמודדות עילאית יום- יום, שעה -שעה, רגע- רגע...
בתגובה ל: תיקון התרשמות.... מאת: תשוקתי ובאותו נושא- שיר ענק שמבטא את רגשותיי בזמנים קשים...
בתגובה ל: תיקון התרשמות.... מאת: תשוקתי שאני חותמת עליו בשתי ידים, אני חולקת על כל חלק בהודעה שלך.
נתחיל מההתחלה, לא פגעת בי וזה לא אישי. לא מדובר כאן על הבחירות האישיות שלי.
אם רצית לתקן מעוות, ולהוסיף את נקודת המבט שלך בנוסף לאלה שעולות בשרשור הזה (ואולי בפורום באופן כללי), חבל שלקחת את הדברים למקום כל כך קיצוני של "שחור". כי זה לא שחור לעומת לבן, ובוודאי שצורת ההסתכלות שאת מציגה כאן אינה נכונה. אני מבינה את התסכול על כך שלא מוחאים כאן כפיים לבחירה שאת בוחרת. אז קודם כל את מוסיפה את מחיאות הכפים, ויש אחרות, ואני שמחה על כל קול שנשמע כאן. שנית, מדוע את צריכה את מחיאות הכפיים שלי או של כותבות אחרות? את מאמינה בדרכך, סבבה.
נכון שנשמעים קולות הפוכים, אלה שמבקרים את הבחירה שלך. אני לעולם לא אגיד לך מה לבחור, זו הבחירה שלך, את צריכה לשלם את המחירים שלה. אבל אני לא אצטרף אליך באמירה שזו הבחירה המוסרית. יש לה מחיר מוסרי כבד מאוד. הן מול הבעל (גם בהסכמה, אבל לא ניכנס לזה) הן מול הילדים והן כלפי שמיא. אל תזלזלי במחירים האלה. זו לא דרך הזהב, ולא דרך המלך, וגם לא האופציה החכמה. זו אופציה שמתאימה לנשים מסוימות, ולדעתי למיעוטן. אני רואה יותר את הבחירה בין לא לממש את הנטייה המינית בכלל לבין להתגרש - אלה האופציות היותר נכונות בעיני, כל אחת לפי בחירתה. אבל שוב, את לא צריכה את האישור שלי ולא את התשואות שלי. את בוחרת ועושה ושלמה עם עצמך.
בין השורות שלך עולות הרבה אמירות שיפוטיות. למשל "הן לא בחרו את הבחירה הקלה והמפתה אלא את מה שהאמת הפנימית שלהן לחשה להן". אני חושבת שכל מי שעשתה בחירה בהקשר הזה, והבחירות אף פעם לא קלות, עשתה את מה שהאמת הפנימית שלה הוליכה אותה. להגדיר את הבחירה להתגרש כבחירה קלה ומפתה זה לא הוגן. זו בחירה קשה. את מתארת את הקושי שנוצר לילדים מהבחירה הזו, נדמה לך שיש אמא שזה קל עבורה? נדמה לך שיש אמא שלא חשבה על הדברים האלה, ובכל זאת החליטה אחרת? זו לא בחירה מפתה בכלל. גם כשלוקחים את הילדים בחשבון, וגם מבחינת שינוי המעמד (מנשואה לגרושה, עוד לפני שמכניסים נטייה מינית לסיפור). זה צעד קשה מאוד שגורר מחירים כבדים.
אני גם חושבת שההסתכלות על נישואים שאין בהם אלמנט מיני מאחד הצדדים כבסדר - זו הסתכלות לא נכונה. מערכת יחסים זוגית כוללת גם מיניות. זה אחלה להיות החברה הכי טובה של הבעל, אבל החסרון במיניות משמעותי. זה ממש לא דבר שולי. ועניינים בלתי פתירים במישור המיני הם בהחלט עילה לגיטימית לגירושין. הדרישה שלך לסבל בל יתואר כדי להכשיר את הצעד הזה קצת לא הוגנת בעיני.
ולבסוף, לא מסכימה שבכל זוגיות יש בגידות. בכל זוגיות יש שחיקה, מעצם היותה מתמשכת. אבל להציג את הזוגיות (אם אפשר לקרוא לה כך) עם מישהי כצלע שלישית במערכת יחסים שכוללת גם בעל כאידיאלית כי אין בה שחיקה זו הגזמה פראית. אלה תנאים לא מוצלחים, בלשון המעטה, למערכת יחסים זוגית. זו מערכת יחסים ללא שבתות וחגים, ללא עליות ומורדות. תמיד כל מפגש הוא התרגשות. לא כך בנויים החיים, לא זו המציאות. בעיני זה חלק מהמחיר של הפתרון שלך. הזוגיות הלא מציאותית בוודאי לא ברשימת היתרונות.
שיהיה ברור, אני לא בעד לפרק משפחות ולא חושבת שיש רק פתרון אחד לקונפליקט הכואב הזה. אבל אני חולקת עליך מכל וכל בהאדרה של הפתרון שאת מציגה, ובערפול הבעייתיות שבו תחת מילים כמו "מוסרי" ו"אמיתי". לפחות בעיני זה בדרך כלל, עבור רוב הנשים, הפתרון הפחות מוצלח.
בתגובה ל: חוץ מהמשפט האחרון שלך מאת: נוסעת סמויה כמה אירוניה יש בדברייך, את אומרת שאת חותמת על המשפט האחרון שהוא "מחבקת את כל הנשואות באשר הן.."- ומה שאת עושה זה בדיוק את ההפך! בעוד שאת לא מסוגלת להכיל שום דעה ששונה ממך, אני השתדלתי בצורה מאוד עדינה להעיר ולהאיר את הצד השני ,לתת תוקף לצד שפחות נשמע. בעקבות הדגשה של הצד שמנגד ולא כי זו הדרך היחידה הנכונה לכולן!! לאורך הכתיבה השתדלתי מאוד להיות רגישה ולהכיל את האפשרויות כולל דעתך ולתקן את התרשמותך ממטרת פנייתי, אך את בחרת בצורת פניה בוטה ומבטלת שכוללות משפטים כמו "בוודאי שצורת ההסתכלות הזו אינה נכונה" "חולקת עלייך מכל וכל" למרות שאת יודעת שמספר נשים לא מבוטל ברחבי הפורום דוגלות בשיטה זו, ומוותרות על נתחים מעצמן למען ביתן.. הצלחת להוציא את דבריי מהקשרם בכישרון בולט בכדי לבטל את הצד הזה (שנשמע אך בקושי), ואני בטוחה שהסיבה ברורה לך הייטב...
אני אחזור ואסביר שוב, אם הדברים לא הובנו: מלכתחילה ברור שנישואין כולל צלע שלישית- חברה, הוא לא מצב אידאלי, אלא בדיעבד לאשה שגילתה את זהותה המינית אחרי הנישואין. ברור לכל שבחורה שיודעת את זהותה המינית בתור רווקה ולמרות זאת מתחתנת עושה עוול לעצמה לבעלה ולילדים ואני מצטטת את דברי הקודמים: (יש הבדל עצום בין בנות זוג שמקימות יחד משפחה אוהבת, ומביאות יחד ילדים לבית שבו שתי אמהות - זה המצב היחיד שהילדים מכירים, -שלעניות דעתי זו האופציה העדיפה ללסביות רווקות, לבין לקחת משפחה שלמה, לטלטל ילדים, ולהפריד ולקרוע אותם מאבא רק בגלל נטייה מינית של אמא!) אני באתי להוסיף את אפשרות הבחירה הזו בעיני הנשים המתדיינות בשרשור לנוכח האפשרויות האבסולוטיות שהוצגו (בדומה למה שאת הצגת- לא לממש את הנטייה המינית בכלל \ להתגרש) וכמה מעניין שאת דווקא זו שמציגה שחור לבן ואני פה שמעוררת להתייחס לאפור...
ואם לחזור לתחילת הודעתך אני שמחה שלא מדובר בך ובבחירותייך (מה שמעורר תהייה על צורת התבטאותך...) אך באותה מידה את החלטת משום מה לעוות את פנייתי כאילו ביקשתי מחיאות כפיים לבחירתי? איך הצלחת לגרור את זה למקום כזה? בחירותיי לא הוזכרו מעולם בפורום, דיברתי על דרך נוספת שקיימת בהתמודדות הזו, שהיה ראוי אם תשמע יותר..ואם אני אחליט לשתף אי פעם בבחירותיי, לעולם לא אבוא לקבל את הסכמת חברות אנונימיות בפורום!!!
את מתקוממת ואומרת שהמושגים שחור ולבן קיצוניים פה, בטח שזה לא שחור לעומת לבן- אבל להזכירך את זו שהגדרת את הנושא בביטוי זה ואני הסברתי לך את כוונתי על אותה הדרך הביטוי למרות שהיא צרמה לי...
את אומרת שבין השורות עולות אמירות שיפוטיות בקשר לבחירת הנשואות. המשפט-"הן לא בחרו את הבחירה הקלה והמפתה אלא את מה שהאמת הפנימית שלהן לחשה להן", -את באמת מאמינה שאני חושבת שגירושין זו בחירה קלה?? או שאת כל כך עסוקה בלנטרל את פנייתי עד לנקודות הקטנות והמובנות מאליהן..? הבחירה המפתה לאשה נשואה לסבית שמצאה את אהבתה היא להישאר עד סוף ימיה במיטת הגבר? או לחיות ביום ובלילה באושר עם אהבת ליבה?? -ברור שזו בחירה מפתה יותר מבחינה רגשית, שזה הצד החזק אצל אשה. (ולהוכחת דבריי תקראי כמה הודעות בתחילת השרשור, שלא נכתבו על ידי..)
את מדברת על מחיר מוסרי כבד בידיעת הבעל? אם היתה יכולה להיות סתירה עניינית שלך, זה אם היית מביאה הוכחה לחוסר מוסריות בידיעת הבעל. ובדיוק כאן את אומרת לא נכנס לזה? למה כן נכנס אם לא לזה? לקציצת הכנפיים בעקיפין של כל הנשואות שבחרו לא להתגרש? מחיר כלפי שמיא??? אם אנחנו עדיין תחת כותרת דתיות, כולנו יודעות שהדרך שבה ברא אלוהים את האדם זה עם חוה, ונישואין של בעל ואישה זו דרך העולם, ולהישאר תחת המסגרת שהוא יצר זה מחיר כלפיי שמיא? או שתקראי לזה אולי עבודת המידות ושליטה על התאוות? אנחנו צריכות לשמוח שהאיסור בנשים הוא לא גורף כ"כ כמו בגברים, ושלאשה אין אפילו חיוב להתחתן, ושמותר לה לממש אהבה עם אשה ,אבל מכאן ועד להפוך את העניין לאידיאל הדרך רחוקה.
ולנקודה האחרונה, שוב פרשת את מילותיי בצורה לא נכונה, לא אמרתי שבכל זוגיות יש בגידות ושחיקה, אלא עלול להיות בזוגיות עם אשה בדיוק באותה מידה כמו עם הגבר -אשה שהתגרשה מבעלה למען חברה לא יכולה להבטיח את יציבות הזוגיות ביניהן..ובהדגשה על להבטיח ולא מוכרח. ושוב, ברור שזו לא בחירה האידיאלית, אלא בחירה הכי הוגנת כלפי כל הנוגעים בדבר אצל זוג נשוי עם ילדים (פלוס אהבה, מינוס משיכה מינית)
אני מאמינה שלמרות שניסיתי להסביר ברחל בתך הקטנה, ישנה אפשרות שדבריי שוב יצאו מהקשרם בצורה כלשהי, לכן אני מסכמת את דברי , כל מטרתי היא להעלות אפשרות נוספת לנשואות המתלבטות בצומת הקשה בחייהן. המטרה הזו הושגה כבר ואני לא רואה צורך להמשיך בדיון לשם ויכוח נטו. לכן אני פורשת מן השרשור, וחותמת באהבה עצומה לכולכן, ולכל אחת ששלמה עם בחירתה והולכת עם האמת שלה עד הסוף!
מי ייתן ונפגש בסוף כל הדרכים, מול אמת אחת...
בתגובה ל: מצטערת לומר לך מאת: תשוקתי לפני כמה חודשים העלתי קריאה אל בנות הפורום ובת קול, הקול שלנו המוחלשות שמתמודדות ומנסות לעשות את הדבר הנכון למרות הקושי שמשום מה נשמע כמו קול ענות חלושה פה....
לצערי הבנתי אז שמי שלא הייתה במקום הזה לעולם לא תבין, ואולי יש המתעקשות לא להבין ....
וכשהנושא עלה פה שוב צפיתי מראש איך זה יתגלגל ואפילו צדקתי לעצמי אילו בנות יגיבו (הייתי רק צריכה לשבת בשקט ולספור את הימים עד שזה קרה :))
יפה כתבת תשוקה יקרה. מחזקת ומסכימה עם כל מילה שכתבת,
לא יודעת למה יש המתעקשות לא להבין ולא לקבל (עם טוויסט עדין של אטימות הגובל בעויינות)
בגדול אני שמחה שהשמעת את מה שאת מרגישה וחושבת. אני כשלעצמי מזמן הגעתי למסקנא שכנראה נצטרך עוד הרבה להזיע ולדמוע עד שמישהי תנסה להבין בלי לערב את המרירויות שלה (על הזוגיות החד מינית שלה שלא כ"כ הצליחה, או על החרדיות הנשואות האלה שלא מתביישות לבגוד בבעליהן ככה)
עד אז אמשיך לשתוק כל פעם שיעלה הנושא הזה הנוגע בנפשי ואפסיק להתחנן להבנה במקום שככל הנראה לא בנוי או לא בשל להבין. תמצאי לך את מעגל התמיכה שלך, חברות אמיתיות באמת שיתמכו בך ובבחירות שלך!
חבל לאכול את הלב
חבל גם להשכיב את עצמך על שולחן הנתיחה {במקרה הזה - פורום דתיות גאות} רק בשביל לתת למנתחות את הכיף בלבצע סקציה קרה על הגב של החיים שלך.
היי חזקה אחותי
את פה, אני פה שתינו פה וביחד נתחזק.
אוהבת
נסיכה
בתגובה ל: מצטערת לומר לך מאת: תשוקתי קודם כל הרשי לי לחזק את דברייך על מלה ומלה שנאמרה פה פנינים ממש! שנית לצערי הרב שמו של מקום זה מעיד כמעה על שכחת הלב ממה שלשמה באנו לעולם הזה דתיות גאות? אולי אקומם בדברי את שאעלה כאן בפורום, אך לשם כך נועד פורום זה לא? הרי השם עצמו דתיות גאות, במה אנו גאות? בנסיון שאותו קיבלנו? ממי קיבלנו אותו ולשם מה קיבלנו אותו נראה שיש כאן אינטרפטציות שונות למושג דת וחבל. אני לא גאה על היותי נמשכת לאשה, אני לא גאה באם נפלתי והייתי עם אשה בזמן שאני נשואה, אני לא גאה שנמשכת אני אחר תאוותי. אני לא גאה על שאין לי את היכולת לעמוד בגבורה מול המשימה שלשמה באתי לעולם הזה. יש אמת אבסולוטית אחת והרבה אמיתות סוביקטיביות, כל אחת עם האמת שלה הסוביקטיבית במרחק שלה מהאמת האבסולוטית, ככל שקרובה יותר לאמת האבסולוטית כך גם האמת הסוביקטיבית נהיית אמת מוחלטת יותר ויותר, נקייה מכל עיוות הנוצרת ממידה קלוקלת כזו או אחרת . מה לעשות שיש בורא לעולם והעולם הזה אינו הפקר ואי אפשר לעוות את העולם לפי מי שאני, אלא להיפך עליי להתיישר עד כמה שיש ביכולתי וקצת יותר לפי רצון השם, ואם רצון השם שכך יהיו פני הדברים אז כך הם יהיו, בין אם זה ימצא חן בעיני ובין אם לא. אף אחת מאיתנו כאן לא מחליטה!!!אנחנו רק יכולות לרצות להיות כמה שיותר קרובות לרצון השם ולתכליתו והדרך ארוכה היא ורבת מכשולים, כל אחת מתחילה מנקודה אחרת וצריכה להגיע לנקודה שונה מחברתה. האמת משתנה מאחת לרעותה, כל אחת מראות עיניה, ומקומה היחודי בבריאה. אכן אין ציווי על האשה להתחתן, ובמשה ואשה גלתה שכך הן נטיותיה קל יהיה לה באם לא תתחתן, שכן לא עוברת על שום ציווי, אך אם כבר נעשה הדבר ואשה התחתנה, ויש ילדים , הדבר מורכב הרבה יותר, וכמו שאמרה חברתי למסע אין פתרון קל, ובהחלט נראה כאן שלא היה צבע שחור או לבן , ובהחלט יש כאן מקום למוסריות במדה רבה, כן אנו הנשואות לא יכולות לקום יום אחד וללכת אחר תאוות ליבנו, ומצד שני גם להישאר זה לא פשוט. אין ספק שבכל רגע אנו נמצאות במלחמת הקיום שלנו מול עצמינו ולאלוקים הפתרונים....
בתגובה ל: ישר כוח מאת: אבנים שחקו מים בשביל החיים. ולאלוקים כנראה אין פתרונים. יש מצב והוא מורכב והוא יומיומי ומתמשך. ויפה כתבת על השוני הגדול בין הנשים ובין הדרכים שהן עושות. מוסיפה כאן בסוגריים שיש גם שוני בין הבעלים השונים ומה מערכת הציפיות שלהם מחיי נישואים ועד כמה היא מגיעה לידי מימוש במערכת היחסים הספציפית הזו. וגם חשוב לזכור שלא כולנו לסביות באותה הדרך. לכן נראה לי חשוב עד מאוד, כשזה מגיע לדרך האישית של כל אחת, להתנקות מאמירות כלליות וכוללניות, ולנסות להבין מה הכי טוב לתא המשפחתי שלי. זה מקום של ענווה שקשה מאוד להגיע אליו בתוך כזו סערת רגשות כשלכל העולם ואשתו יש דברים "גדולים" להגיד עלייך ועל מי שאת. זה מערער מאוד את הבטחון, וכאמהות כולנו יודעות עד כמה חשוב לצבור את הבטחון שאנחנו נוהגות נכון עבור ילדינו. בין "חייבת להניק כל שלוש שעות" לבין "תניקי מתי שהם בוכים" כל אחת מוצאת בסוף את הדרך שהיא יכולה להיות בטוחה בה, ולדעת שהיא מזינה את ילדה באופן טוב ומיטיב. זה נורא דומה בעיני. ביום שבו את יודעת שאת עושה את הבחירה הנכונה לך ולילדייך, האמת הצרופה של האמהות מסביב פחות מערערת. למצוא את המקום הזה זאת הדרך.
מאחלת לך מעומק ליבי, דרך טובה, והנה דש עם שיר. מקדישה לך את שני הבתים הראשונים של השיר, על האחרונים אני חולקת באופן יסודי
בתגובה ל: מצטערת לומר לך מאת: תשוקתי אבל חשוב לי להדגיש, הנסיונות להציג את האופציה של (אופצית הצלע השלישית) כאידיאלית יזכו שוב ושוב לתגובות מצדי, כי אני חושבת שזו טעות.
אני מודעת לעצבים החשופים שהנושא מעלה, ולכן נזהרת בדבריי. אני לא פוסלת את צורת החיים הזו קטגורית (לא שמישהו שואל אותי), ואם תקראי שוב את דבריי תראי שאני מדברת על "בדרך כלל" ועל "רוב הנשים", ובעיקר על כך שכל אחת בוחרת את הבחירות שלה בעצמה.
בשלוש נקודות אני נחרצת מאוד: 1. זו אינה הבחירה האידיאלית. הנסיונות שלך (ובעבר של אחרות) להציג אותה ככזו מטעים מאוד בעיני. מבין שלוש האפשרויות (אי מימוש, גירושין, צלע שלישית) זו האופציה הגרועה ביותר בעיני. מותר למישהי לבחור באופציה הפחות טובה, אבל ההאדרה שלה רעיונית ומעשית מקוממת אותי. (ושוב אדגיש - אני לא דורשת ממישהי לבחור בין אי מימוש לגירושין, זו הבחירה שלה. אני כן חושבת שאלה שתי האופציות היותר ריאליות ויותר נכונות, ולכן בדרך כלל כדאי לכוון את הבחירה לאחת מן השתיים).
2. השקפת העולם הדתית המעדיפה מסגרת חלולה של משפחה על פני גירושין, שמקדשת את האיפוק המיני לשמו, שהופכת עיקר וטפל - אני חלוקה עליה. את כותבת באופן קיצוני מאוד נגד האופציות האחרות (תאוות) ובעד האופציה הזו, תוך תירוצים דתיים שלא מקובלים עלי.
3. אני מבינה את הרצון להאמין שאופציית הצלע השלישית היא הפתרון המושלם. לא צריך לשלם שום מחיר, נשארים נשואים ומחזיקים חברה. נפלא. אלא שזה לא נכון, ויש מחירים. כבדים. מול עצמך, מול הסביבה וגם כלפי שמיא. הם שם. גם אם לא מרגישים אותם בהתחלה. אני חושבת שרוב הנשים הנשואות שקוראות כאן מתישהו חשבו על האופציה הזו, היא לא כל כך נדחקת כמו שאת מתארת, היא אפילו קורצת. חשוב לי שהן תדענה היום מהניסיון של אחרות, ושיכירו במציאות. זו אופציה עם מחירים כבדים. מכאן שכל אחת תחליט לבד.
בתגובה ל: מצטערת שנפגעת מאת: נוסעת סמויה בשום מקום בתורה חזל או איפה שלא תחפשי יש השקפה כזו מעוותת של איפוק מיני ונאמר וכן היה ( מה שאין) אז היית גברתי צריכה לקבל את זה כי יש מי שברא אותך והחליט שזה הדבר הטוב ביותר בשבילך, אההההה זה לא תואם את דעותייך, זה נראה יותר כבעיה שלך ולא הבעיה של זה שיצר אותך, ועלייך מוטלת המשימה להדביק את דעותייך לדעותיו... עשה רצונך כרצונו משום מה אני רואה שהפולמוס הזה כבר יורד למקומות לא רצויים ומכיוון שאני זו שפתחתי אותו אבקש בכל לשון של בקשה גם לסגור אותו ואם אפשר לא להגיב יותר לעניין זה זה לא נראה כמוסיף תועלת אלא גורם למחלוקת בואו נסכם בכך שהדעות כאן חלוקות לכמה וכמה צדדים וזה בסדר, כל אחת ודעותיה... ואנחנו מקבלות אחת את השנייה עם דעותיה השונות וכמובן נותנות כתף אחת לצרת חברתה שיהיה יום נעים ומקסים
בתגובה ל: מהיכן הבאת את הדברים המעוותים הללו?! מאת: אבנים שחקו מים כשאמרתי שחבל על הלב שלכן התכוונתי לכך, יש לכן פה עסק עם אוטם נפשי שלא מסוגל לצאת מהפטם הנוח של המקום המבקר - לדקת הזדהות. תנוח דעתכן ותשאירו את הלב לדברים יותר חשובים מלהיאכל פה בפורום.
יש להם בעיה עם הנשואות ואני מבינה גם למה. קבלה והבנה לא תקבלו פה בצורה גורפת, ואני גם את זה מבינה שכקולקטיב קשה לתת אור ירוק לצורת בחירה כזאת של החיים (אנוסה ככל שתהיה)
תמצאו לכן חברות אמיתיות וטובות שיבינו ויתמכו, תמצאו לכן מקום מבין ומכיל.
(וביננו מה זה הפורום הזה? סתם זירה ווירטואלית, אספסוף של ניקיות טובות וכאלה שיותר ...)
יום יפה לכן
מחבקת
בתגובה ל: המים שחקו.... מאת: תשוקתי מהנסיון שלי, וכמובן תלוי בגיל הילדים, הילדים מקבלים את אמם ביתר פתיחות מאשר הוריה, זה לא אומר שהחברה שבה נמצאים הילדים מקבלת אותם או אותה באותה פתיחות, אני מדברת על הילדים עצמם.
בתגובה ל: לא יכולה יותר מאת: אבנים שחקו מים בנות יקרות שבוע טוב ומבורך שבוע של שפע ברכה והצלחה שבוע של שמחה ובריאות והרבה והרבה הרבה שמחה
בתגובה ל: לא יכולה יותר מאת: אבנים שחקו מים ללא תוכן
בתגובה ל: תיראי את הסרט הזה. מאת: zedfire ללא תוכן
בתגובה ל: לא יכולה יותר מאת: אבנים שחקו מים הייתי נשואה. הייתי עם אישה. בגדתי. זה היה נורא. הילדים סבלו. בעלי סבל. הסביבה הרגישה. האמונה שלי נפגמה. קדושת הנישואין שכל כך רציתי בהם נפגמה. משהו בי נשבר. כירסום הולך ומתמיד שלא נגמר. ארבעה ילדים הוצאתי מהבור הזה. הם היו מפוחדים, מבוהלים, קרועים בין מה שיכול להיות החיים האמיתיים שלהם, לבין אבא ואמא שעסוקים בגילוי של עצמם.(כן, זו האמת.. די לדבר בשם הילדים) ובמעקב זו אחר זה.
היום. כבר שבע שנים גרושה. הבעל לשעבר, מאושר. אני מאושרת. הילדים שלי פ ו ר ח י ם . הם לא קמים לחוסר הודאות. לפנים חרושות קמטים של אמא שעוד לא מצאה את מקומה בעולם. שמתגנבת, משקרת, מלהטטת בין בית וחוץ, איש ואישה. כבר לא סובלים ליד אמא שמתרוצצת איתם בדשא ובמגרש, אבל הלב שלה ריק. נישואין הם קדושה. התקדשתן. התקדשתן לגבר שנשא אתכן. חתמתן ברית. ברית של אמונה. ברית של חיים. איך אפשר לדבר בשם היושר שלאא לפגוע בו או בהם כי הם לא אשמים שפתאום גיליתי. ובה בעת לשקר אותם ואת עצמך.
נטלתי קורה מבין עיניי. הייתי שם. הייתי שם. גהינום. ואם מישהי פה מחליטה שככה יהיו חייה. זה בסדר מבחינתי. שתחיה. שתשמח. שתלהטט בינו לבינה. אבל למען אלוקים, שמיים וארץ וטיפת המצפון שעוד נותרה בנו.
אל תצדיקו את זה.בבקשה מכן, אל תצדיקו את זה. זה קשה,זה נורא, אבל זו לא גזירת שמיים. אל תכתבו פה אלפי מילים בדבר הצידוק למצבכם. אל תוזילו את המקדש שנכנסתן אליו ביודעין. אל תחללו את הבית הזה במעבר למה שהוא מחולל מעצם אי היותכן, לגמרי שם. די. בבקשה ולמען ה'. די.
בתגובה ל: לא רוצה!!! לא רוצה.!!!! לא רוצה!!!! מאת: Hפידוסית
כל הכבוד לך! מחזקת את דברייך!
והלוואי וכל נשות ישראל שנמצאות במצב שהיה זהה לשלך ירימו את הראש ואת עצמן ויאמרו מספיק! בשביל שהילדים יהיו מאושרים יותר בעתיד וגם בשביל עצמן..
בתגובה ל: לא רוצה!!! לא רוצה.!!!! לא רוצה!!!! מאת: Hפידוסית ביותר, ועשה הכל כדי ליטול קורה מבין עיניהן של אחרות... הבעיה שכל אחת רוצה ללמוד מהנסיון שלה, והכאב, אוי הכאב שכרוך בזה, לה ולסובבים אותה, עצום...
בתגובה ל: לא רוצה!!! לא רוצה.!!!! לא רוצה!!!! מאת: Hפידוסית בגדול, אני שמחה עם ובשביל כל אישה שהצליחה לצאת מהמצב המחורבן הזה של ללהטט בשביל משהו בסיסי כ"כ באישיות שלה.
כתבתי כבר שכל אישה תתמודד עם המצפונים שלה ושתעשה את החשבונות שלה מה מתאים לה בחיים. אני לא מצדיקה אף אחת, אבל גם לא שופטת. כמו שלא תבואי ותנופפי למגמגם את המום שלו .... כמו שלא תצחקי כשמישהו נופל\ חולה\ או קצת משובש בראש.... כמו שלא תרדי על אנשים בגין החולשה שלהם אלא תנסי לרומם את רוחם!! כמו שתעזרי לילד שלך למרות שלא תמיד מסכימה איתו;-) כמו מישהו שהייתה שם ויודעת ומכירה את ההתפתלויות בלילה.... -את כאבי הלב בבוקר.... -את הידיעה הברורה שהיא בוגדת ואין לה את הכוח או את האומץ בשביל לבחור בין לא להיות או לא להיות, -את ההרגשה שבין אמת לאמת בין הלכה למעשה יש הררים של חומות שהיא צריכה לדחוף כדי לשרוד ולבחור ולעשות!!
הפי
מה שהנשים פה מבקשות זה לא הסכמה!!!!
הן מבקשות
עזרה!
תמיכה!
הבנה!
הבנו??
יופי. אוהבת אותך מאוד נסיכה
בתגובה ל: לא רוצה!!! לא רוצה.!!!! לא רוצה!!!! מאת: Hפידוסית מה את לא רוצה? לקבל את האפשרות שיש נשים שהצליחו במקום שאת נכשלת? לקרוא כמו שצריך, תגובות של נשים, ולנסות להבין שיש דרכים שונות משלך, ועצם העובדה שאת בחרת שונה לא מוכיחה שדרכך היא הנכונה? כל מילה שלך זועקת שלא טרחת לקרוא כמו שצריך, מה שבער לך זה להצדיק את בחירתך, ולקבל בעבורה כמה מחיאות כפיים חלולות של חסרות ניסיון.
את מוזמנת לקרוא שוב את תגובותיי, ולהפנים את המסר שעובר בהן. לא יאומן, איך שהשרשור הפך לשיחת חרשים. בעקבות כמה נשים שצורכות לזעוק את זעקתן ולא טורחות לקרוא על מה הן מגיבות (והצורך בזעקה מעידה כאלף עדים עד כמה הנושא טעון אצלן, ולא סגור סופית. מי שבטוחה בבחירותיה, אין לה צורך לזעוק ולקטול בחוסר סובלנות דרכן של אחרות...)
הפידוסית יקרה (עד כמה שהבנתי מרחבי הפורום הניק שלך כבר לא כ"כ רלוונטי..) מעולם! אבל מעולם -לא הצדקתי בגידה. אישה שמספקת את מיניותה עם משהי אחרת חוץ מבעלה וללא ידיעתו- זו בהחלט בגידה! ואכן מגיע לך כל הרותחין ששפחת, ישירות על ראשך. אם זה אכן מה שעשית.
מה שמובן מתגובתך, חוץ מנטייתך המינית, היו לך בעיות נוספות עם בעלך, עם אמונתך, ללא קשר לנטייתך המינית. וילדים בתוך אנדרלמוסיה שכזו בהחלט סובלים סבל בל יתואר, וטוב שהוצאת אותם מהמצב הבלתי נסבל הזה.
נעים לך לתלות את בחירותייך ולקשר את כל הבעיות יחד תחת כותרת הלסביות, כך את מרדימה את מצפונך, ואומרת לעצמך שהרי נטייה מינית אי אפשר לשנות. ולכן כביכול לא הייתה לך כל אפשרות בחירה אחרת... אבל בתוך תוכך את יודעת את האמת, ולכן תגובתך טעונה כ"כ.. ואני לא פונה אלייך מתוך שיפוטיות וביקורת, אלא מתוך הזדהות עמוקה עם המקום שעמדת בו, ומתוך אמת פנימית שלא מניחה לי לבחור עד שאבין לעומק מהיכן כל צורך נובע..
איך את מסוגלת להלל ולשבח את קדושת הבית כשאת לא טרחת לעשות מעשה שישאיר אותו בשלמותו? איך את ששיקרת לבעלך ובגדת בו ובקדושת הבית, מטיפה לנשים שלא מעלימות מבעליהן דבר? וגם את המביך ביותר? את מעוררת בי גיחוך גדול בצורה שבה את מדברת על קדושת הבית, שמעשייך מעידים שאת האחרונה שראויה לדבר על כך... (אם נעמומה הייתה אומרת את דברייך, הם היו מתקבלים אצלי בהערכה מוחלטת. למרות שאני לא דוגלת בהסתגפות, מגיע לה הערכה עצומה על מעשיה. כי היא באמת סמל לשמירת הבית למרות הקושי הבלתי נתפס.)
אם הטפותייך התכוונו לפנות לנשים שבוגדות בבעליהן, אפשר איכשהו לקבל את דברייך. (למרות שלא את זו שראויה לדבר על כך.) אבל לידיעתך יקירתי, הנשואות שבשרשור הנוכחי לא העלו אופציה של בגידה ובהתגנבות כמו שאת מתארת, אם היית קוראת לעומק היית מבינה מצב שבו היחסים בין בני הזוג תקינים לחלוטין. והרבה יותר מזה. ישנה אהבה! אך ישנה גם בעיה של חוסר משיכה. הבעל רוצה את אשתו, כן רוצה את אשתו בכל מחיר! הילדים בריאים בנפשם וכן הלאה... ועל מצב כזה אני אחזור ואדגיש שוב ושוב- אישה שמתגרשת פועלת מתוך אנוכיות מלאה!!!
את אומרת די לדבר בשם הילדים? אם אין לילדים גישה לפורום הזה, יש לך את הזכות לעוות את קולם??? אם אף אחת פה לא תדבר בשם ילדיה אני אדבר בשמם!!! לא היה ולא יהיה ילד שיעדיף את הוריו בשתי בתים נפרדים, מאשר בבית אחד בריא ושליו (ולא משנה אם ההורים הם אב ואם, או אם ואם, אב ואב...) והטענה שהם סבלו כשההורים היו יחד, לא מצדיקה שום בחירה. הילדים היו משלמים כל הון שתסתדרו ולא שתתגרשו!!! אז די להצדיק את הבחירות האנוכיות בעיוות קולם של הילדים!!!
לסיכום הפידוסית, אני לא שופטת את מעשייך, כי כפי שהבנתי היו שם בעיות נוספות חוץ מנטייה מינית נטו. אך להבא כשאת פונה להטיף לכולן על דרך חיים שנכונה בעינייך, תקראי פעמיים ותחשבי פעמיים... ואולי תביני שיש נשים שבוער להן קדושת הבית, טובת הבעל ואינטרס הילדים, הרבה יותר ממך. הן לא שמות את עצמן במרכז עולמן, והן גם דואגות לממש את האידיאל שלהן, (חוץ מלהדהד אותו ברחבי הפורום..) בדרך קשה, מורכבת, שמצריכה הרבה מאוד רגישות וחכמה. -ולכן לצערי, זו בהחלט לא דרך שמתאימה לכל אחת.
בתגובה ל: לא רוצה??? ??? מאת: תשוקתי האמת, כבר כמה ימים אני עוקבת אחר השרשור, התלבטתי אם להגיב בו או שרק להמשיך ולדסקס עליו עם חברתי היקרה או עם בעלי... אחרי התגובה הזו החלטתי להגיב קצת. תשוקתי, חוץ מזה שאת כותבת נפלא וכ"כ נכון, תודה שהיית לפה לכמה מפה שחוות דברים שצריך להם הרבה אומץ וכן גם הרבה חוסן וכח נפשי. הפידוסית, לכל בחירה בכל דרך יש מעלות וחסרונות. אני לא נתתי לעצמי את הפריוילגיה הפשוטה של סיום הנישואין ופירוק קן חממה של ילדי. מה גם שבעלי ואני חיים בהרמוניה שהיה חבל לשתינו לותר עליה... בעלי מודע לכל צעד שלי ואף מעודד אותו. אולי זה נשמע ציורי, אולי זה נשמע הזוי.אבל חיי הנישואין שלי פרחו מאז שלמדתי מה היה חסר בהם. משפחותינו חוות את החיים בהרמוניה מושלמת, אבל כל אחת חיה את חייה בשלמות ערכית, בשקיפות מוחלטת, ובסולם עדיפויות מורכב אבל קסום. (בעלי אומר לי תמיד: לא רק שהבית פורח, הרווחתי חבר כ"כ טוב (בעלה).......)
אני לא מנסה לשכנע איש בצדקת דרכי. אינני חושבת שדרך שונה היא פסולה. אני מאמינה ביכולת המרגשת של הבחירה, ובטוחה שלכל אחת יש את הבחירה האינדודואלית שמתאימה לה.
אבל אני גם מאמינה בזכות ובחובה לכבד ולהעריך כל בחירה.
שנה טובה חברות סה"כ התגעגענו שתינו, לב הזהב ואני.
בתגובה ל: שלום חברות!! מאת: רמת_הגולן ובשביל בעלך. חג שמייח.
בתגובה ל: לא רוצה??? ??? מאת: תשוקתי זו הסיבה מדוע ביקשתי כבר כמה הודעות קודם לסגור ובכל לשון של בקשה לא להגיב יותר אני לא בעד ונגד אף אחת כאן!!! זו הייתה זעקה שיצאה לאויר העולם, והפכה להיות קרקע פוריה למלחמת חורמה, וזו לא הייתה המטרה כלל. אמרתי זאת קודם ואחזור על כך עכשיו, כל אחת כאן מדברת מנגעי ליבה, לכל אחת מתאים מה שהיא עשתה ובחרה לעצמה, ולכן גם כל אחת מצדיקה את מעשיה, המקום כאן הוא במה לשלל הגוונים של הנשים שיש כאן, אנו צריכות לכבד כל אחת באשר היא ולא להיכנס לפסים אישיים, גם אם האמת שלה אינה מתאימה לאמת התורה וההלכה. בנות אהובות אני מבקשת בכל לשון של בקשה לסגור את השרשור הזה בטוב אחרי הכל זה אלול- זמן של קרבה, התבוננות, בקשת סליחה והרבות אהבה וחסד אחד עם השני ולא חלילה שילוח חצים - לשון מדברת גדולות, גם אם מה שנאמר מקומם אותנו עד כדי כך, זה לא שווה את זה, כי יכול להיות שהושג ניצחון מוחץ בויכוח, אך הפסד גדול במלחמת החיים לחיות בדרך ארץ ולאהוב כל אחד מישראל, כי אחרי הכל כולן פה בסופו של דבר חיות איך שהן רוצות לחיות בין אם זה קרוב לאמת או רחוק ממנה. ואסיים לי בברכת יום טוב ותודה חמה לכל מי שהגיבה ונתנה דעתה נשיקות לכוווווולן!!
בתגובה ל: לסגור את השרשור הזה ומיד!!! מאת: אבנים שחקו מים באמת הגיע הזמן לראות אותך כאן, ואם את מדברת גם בשם לב אז בכלל הרווחנו בכפליים!! התגעגענו לקרוא אתכן, תפציעו לעתים יותר קרובות. אתן מוסיפות גוון וניחוח מיוחד...
ואבנים שחקו יקירה.. זה שהוויכוח התפרץ בשרשור שאת פתחת זה מקרה לחלוטין, אם תרפרפי מעט על היסטוריית הפורום, תגלי שהרבה שרשורים טעונים ונחמדים פחות מאלה, החלו בהדרגה וללא שום קשר לבעלת ההודעה הפותחת או לנושא שהעלתה.
הנושא הטעון הזה והרבה דומים לו, מבעבעים מתחת לפני השטח, ולא צריך גפרור גדול מדי כדי להצית את הלהבה... וטוב שכך, זה מעיין ניקוז פצעים... אף אחת לא יוצאת ניזוקה או פגועה (לפחות כפי ראות עיניי) הבעת הדעות היא ממש לא כניסה לפסים אישיים אלא העלאת צדדים שונים בדילמה הכאובה הזו. וההוכחה לכך שאנחנו לא מכירות אישית מחוץ לעולם הווירטואלי :).. (לעת עתה..) בתחילת הדיון נזהרתי מאוד לא להיות זו שמעלה את הטון, אך לא היה לי ספק שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה... אני אישית, באתי להביע דעה, בלי רצון לפגוע באף אחת ספציפית. (וטוב שעל הדרך הערנו כמה ניקיות רדומות)
אוהבת כל אישה באשר היא אישה....:) תשוקה
בתגובה ל: לא רוצה??? ??? מאת: תשוקתי לא כל גירושין הם כישלון, לרוב זה ביטוי אדיר של אומץ, אומץ לשנות מצב בלתי אפשרי שגורם לרבים להיות מדוכאים. את צודקת באומרך שלא לכל אחת מתאים כל פתרון שהתאים לחברתה, את צדוקת גם באומרך שבת זוג מהצד ללא ידיעת בן הזוג החוקי היא בגידה, ולכן, יש שתי אפשרויות, האחת לחיות ללא אושר עם בן הזוג החוקי למען: הילדים, המשפחה, ההורים וכו' והיו כאן שעברו בפורום הזה שזו היתה החלטתן, וכל הכבוד להן על כך... והיו שהחליטו שדוגא למען הילדים הן צריכות להיות מאושרות, ולכן פירקו את המערכת ה"חוקית" והחליטו ללכת בדרך הקשה אך המספקת והגורמת אושר של חיים בזוגיות חד מגדרית - לסבית.
בתגובה ל: לא רוצה??? ??? מאת: תשוקתי את לא מכירה אותי. לא נפגשנו מעולם. לא סיפרתי לך מעולם כלום על חיי.. אבל את.. כבר יודעת איך אני נראית.(קודים דוסיים של איזה שרוול וכמה אורך החצאית שלי) והחלטת מה מידת הדתיות שלי. מהי האמונה שלי. מה עשיתי עשר שנים כדי לשמר את הבית שלי. ה"הפידוסית" מוצדק מתמיד, כי פשוט הפסקתי לשקר. מוכר לך?!
כשקראתי את הודעתך, עלו בי כל משפטי ההטפה והמוסר החלולים של הרבנים מטעם, ואפילו .. הפעם.. באמת לא קראתי עד הסוף, כי די לבדיחה הזו. קבעת שאני לא קוראת. ומסתבר שאת פשוט לא שומעת.(גם את מה שלחשו לך עליי ) (כמה דמגוגיה יש בהנחה שאני זועקת בכאב רק כי אני לא שלימה עם דרכי ומלאה יסורי מצפון.. פחחחח:)
אבל, ברוח החג המתקרב אודה, יש בי חמלה והבנה למצבכן. אני מתרעמת רק על ההצדקה שאתן נותנות לה. אבל את יודעת מה? תמשיכי כמו שטוב לך. "האמרים ללבן שחור.." נראה שעשית עם עצמך עבודה טובה. עוד מעט נתחיל לחשוב שהמצב שאת מתארת הוא כורח המציאות.. אבל עד אז... אקח לעצמי את הזכות להיות במקו שבעלי תשובה ובעלי נסיון, עומדם. ואם לא אזכה בהבנה או באמפטיה, אז באמת כבר לא נורא. שיהיה לך טוב. אני הולכת ל"הרדים את המצפון שלי שוב". רק כי ככה ביקשת:) נ.ב הילדים שלי, כמעט במקהלה מודים לך שאת כה עומדת לימינם. מבינה את ליבם,(יודעת מה הם אוהבים בסנדוויץ:)
בתגובה ל: איזה עולם מוזר מאת: Hפידוסית אבל אם היית מבאי ביתי, לא היה צריך שיצחקו לך. את היית צוחקת על עצמך.
(נכתב, על אף האשמות שלך,והתגובה העויינת, ברוח טובה, ולא מתכוון להכנס להילולא הזו יותר יש לי פה אישה וילדים לדאוג להם כשאת עסוקה בפורום.)
בתגובה ל: לא רוצה??? ??? מאת: תשוקתי המון המון זמן לא הייתי כאן וכעת אני כל כך שמחה שהצצתי והגעתי לשרשור הזה ויותר מהכל מרגישה צורך עז לחזק אותך ולומר שאני חותמת על כל מילה שכתבת! הכתיבה של הדוסית הבעירה את חמתי ומה שצינן את הלהט אלו הן מילותייך הישירות,הנכוחות, הברורות!
שולחת לך חיבוק אוהב ומאחלת כתמיד ימים קלים ופשוטים יותר..
בתגובה ל: תגובה לענין ! מאת: אריאל-ה הופתעתי לגלות כמה נשים עומדות באותה סיטואציה הקשה והמורכבת הזו, הרבה יותר ממה שהערכתי.. חבל שלא כולן משמיעות את קולן בפורום.(ולא רק אלי בפרטי) הפורום הוא מקום מצוין לשיתוף הגיגים, רגשות, ולבטים - גם למי שאינה רוצה להיחשף. הפורום הזה הוא לא מה שהוא אלא מי שהוא, ואם המי- יהפוך להיות עוד כמה חברות שמצדדות באותה דעה, היא תהיה יותר נשמעת, יותר מקובלת. וממילא הפורום יהווה בית וחברה באותה מידה גם למי שחושבת קצת אחרת... אחריי הכל "יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת"- זה משפט המפתח שלו...
חיבוק גדול וחם אחותי.
בתגובה ל: תודה לך אריאל-ה מאת: תשוקתי כך הוא מתקיים, מדיון תרבותי בין א/נשים שלא תמיד מסכימות ביניהן, שחושבות אחרת, חיות אחרת, כולן שייכות לכאן... ואם את מרגישה שמישהי דחקה אותך מחוץ לפורום הזה או נסתה לעשות זאת את טועה בהחלט. נשים לא תמיד משמיעות את תחושותיהן, בפורום אלא בפרטי לא בגלל שהן חוששות מהתגובה אלא בגלל החשש לחשיפה כל כך נרחבת... כמה שהפורום חסוי ולא כולן יודעות ממש מי האחרות, בכל זאת יש מקום לחשש להתגלות.
בתגובה ל: לא רוצה??? ??? מאת: תשוקתי קודם כל, ובראש ובראשונה, קשה לי לקרוא את ההודעה שלך, כי היא משתלחת אישית באהובת ליבי, ולא רק ב"דעה" או ב"דרך מחשבה" או ב"אורח חיים". לא רלוונטי לעבור כאן עם "דתומטר" או "מוּסָרומטר" ולמדוד נשים. מאוד פוגע, וגם לא יפה.
הבוקר, קראתי על אחד הקירות המקושטים בישיבה של הבן שלי משפט שעורר את תשומת ליבי: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה." (לקוקניקיות שביננו ;))
בעיניי דיונים שקשורים באופן כל כך ישיר לקונפליקט שבלהיות גם לסבית וגם דתיה, הם הכי רלוונטים לכאן בעולם. ובכלל, דיונים בשאלות של מוסר הם חשובים ומעניינים, ומרתקים אותי אישית.
יחד עם זאת, יש דרך.
ולעניין עצמו: אני נזכרת בתקופה בה ישבתי אני, מול המסך הזה, בלילות. קרועה, נמקה, מחפשת להיאחז בטיפה קטנה של תקווה כדי לקום בבוקר ולתפקד ולהפסיק לרצות למות כל כך הרבה...
...תראי, מי שבוחרת לשמור על שלמות הבית שלה, ולא להתגרש, יכולה למצוא המון כח ותמיכה מרוב העולם שסובב אותה: הבעל, המשפחה, הקהילה... באמת, רוב העולם. זאת בחירה כל כך לגיטימית, ובמובן הזה גם קלה, כי היא מקובלת, כי היא אהודה, כי היא מותאמת ל"נורמה" הדתית והחברתית שבה אנחנו חיות. את "המלחמה" בנטיה המינית ימהרו לחבק.
אני מאמינה שכאן, בפורום הזה, וגם בתוך הדיון הספציפי הזה ח-י-י-ב להיות מקום שמחזק בחירות אחרות, לא מחובקות ולא אהובות על ידי "העולם" מסביב. חשוב לי שכל אישה שקוראת כאן, כמו שאני קראתי אז, תדע שהיא לא חייבת לרסק את עצמה מבפנים! או להלחם מלחמת חורמה במי שהיא! או לשמוע מכל עבר נבואות זעם על שבירת הבית. הכמיהה לאהוב כמוה ככמיהה לחיות. אותי, ה"מלחמה" הובילה כל כך מהר למיאוס בחיים... ולא, לתפיסתי ילדים לא יכולים לגדול בריאים עם אמא שלא רוצה לחיות.
כשאני עמדתי מול הצומת הזאת, לפני עוד מעט 3 שנים, הייתי זקוקה לדעת שיש מוצא. אבל ה-"גם וגם" מעולם ובשום פנים ואופן לא היתה אופציה בשבילי. דווקא, כי מאוד היה אכפת לי. מבעלי. מהילדים. מהמשפחה. מהתפיסה המוסרית כמו שאני מבינה אותה. כשמגיעים לצומת, חייבים לבחור לאן ללכת. זה לא קשור לראייה של "שחור/לבן". פשוט אי אפשר לצעוד במקביל לשני כיוונים שונים. זה לא מוביל לשום מקום.
אז נכון, כל בחירה היא אפשרית. לכאן או לכאן. אבל לחיות במערכות כפולות?! להבנתי, זה לא מה שה' ציפה מאיתנו.
אולי אתן, שחיות בשתי מערכות זוגיות מקבילות, מחפשות כאן, וזועקות כאן, כי לאופציה הזו אין קבלה בחוץ. אבל גם לי, כאן, קשה לקבל אותה. לא אתכן כנשים, כבני אנוש, אבל בתוך הדיון העקרוני, המוסרי, זאת נראת לי האופציה הכי פחות טובה. אולי אופציה זמנית, עד למציאת הכוחות שיובילו להכרעה.
מאחלת לכל הנשים בכל הצמתים כח ושמחה מברכת, מוקירה ומחבקת נשים אמיצות במיחד את האישה שלי ;) תסנני את כל המילים הקשות (גם אם שפכו עלייך כל כך הרבה שלאחר הסינון נשארה מעט קריאה) ותמשיכי להיות את, בדרכך
בתגובה ל: מתעוררת מאת: violette ראשית לעניין הבחירה המקובלת והלגיטימית וגם לעניין הלגיטימציה בפורום ומחיאות הכפיים:
נכון, הבחירה לשמור על שלמות המשפחה היא הבחירה המועדפת והנורמטיבית ע"י רוב העולם ואשתו ומאד קל ומפתה לומר שבגלל זה קל לקבל תמיכה בבחירה זו ותמיכה בבחירה להאבק בהעדפה המינית. למעשה זו בחירה שכשאת עושה אותה רוב העולם לא מודע לזה (ורוב הסביבה החברתית היתה מסתכלת עליך בעין מאד עקומה, לו ידעה עם כל המחויבות שלה לתמיכה כלפי חוץ[1]). את כמעט ולא מקבלת לגיטימציה ולא תמיכה, אנושית בסיסית, כל ששנותר לך היא להשען על התמיכה של בן הזוג במקרה שהוא יודע (וזאת בעיה כי הוא צד מעורב מאד) ועל המחויבות שלך לעקרונות כלליים שנותנת משמעות לצעד כזה. אבל הבדידות בעינה עומדת. לכן אין הרבה משמעות לומר למי שחווה קשיים בתוך בחירה כזאת שתלך לכל שאר העולם שמחבק אותה ותשאיר את המרחב הזה למיעוט שהעולם לא מקבל את בחירתו. פרט לכך אני מוצאת הרבה חוסר רגישות בהפיכת הדיון לעקרוני (או מוסרי שזה אותו דבר בעיני) ובהצהרה ש*את* לא צריכה את הלגיטימציה *שלי* (ואני לא את שלך). זה לא נכון. כשאנחנו נמצאות במצוקה רגשית (ולא רק במצבי קיצון של מצוקה) אנחנו מחפשות לגיטמציה וזקוקות לה. לכן כל נסיון לקיים דיון כזה בתחפושת של עקרונות ושל מוסר יסתיים בעלבון וטריקת דלתות. אני מאמינה בדיון אישי ובאינטרוספקציה. יש הרבה יותר משתי דרכים (וגם יותר משלוש). חלקן מעוררות אצל חלק מאתנו התנגדות גדולה והן מקוממות אותנו וזה מורגש היטב גם כשהופכים את זה לדיון עקרוני ומוסרי. אני מסכימה עם מי שחושבת שזה לא יותר מצורך פשוט (וברור ואנושי) בלגיטימציה המושמצת.
[1] זה פשוט הטבע האנושי והיחס הקשה לחריגים שכמובן מחמיר ככל שהחברה היא יותר שמרנית.
בתגובה ל: גמני מתעוררת מאת: פוליטאה לתגובה מבינת מורכבות
וחיבוק לכל מי שלקחה ולוקחת חלק בסיטואציה הכ"כ לא פשוטה הזאת
בתגובה ל: לא רוצה??? ??? מאת: תשוקתי כתבת "אם נעמומה הייתה אומרת את דברייך, הם היו מתקבלים אצלי בהערכה מוחלטת. למרות שאני לא דוגלת בהסתגפות, מגיע לה הערכה עצומה על מעשיה. כי היא באמת סמל לשמירת הבית למרות הקושי הבלתי נתפס" אבל אני כבר מזמן לא ראויה להערכה, פשוט כי איני מוצאת בחיי "קושי בלתי נתפס", אני לא מסתגפת, אלא חיה את חיי. מזמן חדלו אצלי המאבקים. טוב לי. אני אוהבת את בעלי. מהימים בהם הבנתי והפנמתי שאין לי עוד מה לחפש בנייה אישית מחוץ לבית, מהרגע שפסקתי להיות "אני" והפכתי ל"אנחנו", וזה דרש זמן והמון תמיכה ממנו, באמת שאיני מוצאת עניין בנשים. ייתכן ופשוט לא יצא לי להפגש עם "האחת", אבל כעת, כשאיני מעוניינת למוצאה- מתוך שכבר מצאתי לי את "האחד", ליבי ורוחי אינם מוטרדים עוד בכלל. כשהגעתי לכאן לראשונה- באמת חייתי בקושי. נאבקתי. השיחה עם הניקיות שפה עוררה בי סקרנות להכיר, להפגש, לבדוק עוד אופציות. כשהן קבעו מפגש- מאוד רציתי להגיע, וניסיתי להבין מה מושך אותי פה. האם ה"מים הגנובים"? אולי חשיפת המסתורין של מי היא כל אחת? אולי באמת אני מחפשת לי אשה? והנה, ממש במקרה- מצאתי שבעצם אני מכירה כמה מהדמויות המוצגות פה רק בניק. הסקרנות אודות זהותן חלפה לה- וכך גם המשיכה להגיע למפגש. כמה רווח לי לגלות שאני סתם חטטנית (:-)) ושאין בי רצון ליצור קשר אחר- בנפרד או במקביל לחיי המשפחה שלי. פגשתי מאז נשים יפות, נחמדות מעוררות עניין, אבל (ואולי כמעט 10 שנות נישואין כבר עשו את פעולתן) ברמה של קשר חברתי בלבד. ככה זה, כשאני יודעת שבידי משהו טוב, מוחלט וסופי- אין בי רצון או שאיפה לדבר אחר- פשוט כי נתתי לעצמי לגלות את היופי במה שיש ולחדול מכמיהתי הבלתי ממוקדת לאין. אז נכון שבימים כמו היום, כשהוא בנסיעת עסקים והבית שקט וריק- עולה געגוע- אבל לחברה טובה, לשיחה קולחת, לראות מה שלום חברותיי משכבר בפורום ולהינות מכך שתשוקתי היקרה עוד זוכרת- ואפילו, באופן תמוהה, גם מעריכה... :-) אגב, הנשים פה הן נשים טובות. הן כותבות את מועקת ליבן. האהבה (או אולי נכון יותר- התשוקה) ידועה כבעלת תופעת לוואי של עיוורון זמני, לעיתים גורמת לקושי להבחין בין צודק וטועה, ולעיתים מסתירה כמה טוב ויופי כבר יש בחיינו. כך קרה לי. איני רואה צורך לריב, לא להכפיש, לא לרדת לפסים אישיים. כולנו, פה רק כי אנו זקוקות לשיחה ולעין שתיאות לקרוא...
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות, נפגש בתום ימים רבים בתום הרבה לילות.
בתגובה ל: לא רוצה??? ??? מאת: תשוקתי חבל, חבל שאתן לא מכירה את הפידוסית אישה עם הכי הרבה נשמה בעולם, אישה שעומדת מאחרוי הבחירות שלה ומנהלת את ביתה ביד רמה, אישה שהייתה מספי אמיצה בשביל לקום ולזעוק לא עוד ועם תינוק קטן בחיקה עשתה את הדבר הנכון, הפידוסית היא אישה חזקה כן אני מקנאה באומץ שלה! ולא, הילדים שלה לא מתייסרים ול מתלבטים ולא סובלים, הם ילדים שמחים ובריאים בנפשם שמקבלים את כל מה שהם צריכים.
אני מבינה שכתבת כשליבך סוער עלייך, אבל ככה להיכנס באישה שאת לא מכירה? לא אותכ ולא את בחירותיה?!
הלוואי ויום אחד יהיה לי את האומץ הזה שיש לה לקום ולעזוב או פשוט האומץ לקום ולעשות מעשה ולא לצאת עם בנות כל עוד אני בתוך מערכת הנישואין.
כן אני תומכת בנשים במצבי כי מי כמוני מבינה.... אבל להלל ולשבח את המצב הפסיכודלי של 2 מערכות יחסים שוחקות?? בכנות אני שואלת אתן הייתן בוחרות במצב כזה כאופציה ראשונה?? אני לא!!! כן אנו חיה כעת בסוג של ברירת מחדל שדורש מחירים כבדים ממני, מהילדים, מבעלי...., אבל אני יודעת שיום יבוא ואבחר אני יודעת את זה ומתפללת על כך. מכאן ועד להלל ולשבח את הדיכונומיה הזוגית שלנו הדרך רחוקה.
אני תמיד קוראת ומבקשת סבלנות והכלה, הבנה ותמיכה מהקהילה שלנו (הלסבי) אבל לא מצדיקה ומתהדרת במצבי. יש הבדל גם בין דומיניות חרמ**ות שכיף להן לז*** מהצד.... לבין לסביות שסובלות בתוך הנישואין אבל מתחבטות ומתלבטות בין המשפחה והילדים והסביבה.
די כבר לריב
תתחילו לאהוב, אני מנסה בכל אופן :)
בתגובה ל: כנסו לפה..... מאת: נסיכת זהב הייתי נסערת לקרוא את ההכפשות על הפידוסית(אחרי כמה ימים שלא הייתי בפורום). הפידוסית - אישה שאני לא תמיד מסכימה איתה ושלא תמיד מסכימה איתי ובכל זאת, תמיד תהיה שם בשביל להקשיב ולתת כתף ומה שהיא אמרה שברגע שרק תיכנסי לביתה תצחקי על עצמך... אני מוסיפה שתתביישי גם עם התגובה האומללה הזאת שלך.
בתגובה ל: כנסו לפה..... מאת: נסיכת זהב הנה אחד מהם:
קל להמשך לפסיכדליה ולאהוב אותה, תודי
בתגובה ל: לא רוצה!!! לא רוצה.!!!! לא רוצה!!!! מאת: Hפידוסית תפסיקי לקשקש ולהתפלסף פה בפורום מתוך תחושת שליחות קודש של צדקנית מתחסדת יומרנית ומתנשאת החושבת שהיא ונסיון חייה הם הדרך הנכונה והסטארט-אפ של כל הלסביות הנשואות. את מקשקשת ומקשקשת ומקשקשת ואכן, מוטב היה לו היית מרעישה פחות כחבית מתגלגלת ריקה ומצלצלת כי את הקורה שאת מבקשת ליטול מעינינו צריכה את ליטול מבין עינייך! ובאמת כדאי שתפשפשי במעשייך ותגלי מעט יושר מוסרי לפני שאת מתהדרת בכינוי פאתטי.
בבקשה ולמען ה' - די !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בתגובה ל: עשי לי טובה - מאת: אריאל-ה חוץ מלהכפיש את הפידוסית אישית. העיקר שהוקל לך
בתגובה ל: לא רוצה!!! לא רוצה.!!!! לא רוצה!!!! מאת: Hפידוסית תודה שכתבת דברי אמת היוצאים מן הלב.
הנושא הזה רגיש מאוד, פשוט אל תקחי ללב.
ותמסרי נשיקות לילדים הנפלאים שלך, שמדי פעם אני נזכרת בהם בחיוך רחב :)
בתגובה ל: הפידוסית יקרה מאת: נוסעת סמויה צר לי, באמת צר לי על הטונים הצורמים שנגררנו אליהם, את יכולה לשגר לאהובתך בשמי התנצלות על שנאלצתי להחזיר לה באותן מטבעות שהיא שלפה, כדי להגן על האידיאל ודרך חיים של רבות מתוכנו.
אין לי בעיה עם חוסר הסכמה. אם תשימי לב, תגובתך שונה מאוד משלה, את הסברת, שיתפת, הערת. לא קטלת בלי שום עילה שמצדיקה. (חוץ מכמה משפטים בודדים שלאור הצד שאת תופסת הם די מובנים...) אם תעקבי אחר התפתחות השרשור,תשימי לב שהדיון היה ענייני ביותר עד שאהובך פצתה פה בצורה קטלנית ולא מתפשרת. אני אישית לא פסלתי שום צורת חיים וחזרתי חזור והדגש שישן סיבות רבות לגרושין ולכן התמונה משתנה מאחת לאחת.
את צודקת שבפורום הזה, וגם בתוך הדיון הספציפי הזה ח-י-י-ב להיות מקום שמחזק בחירות אחרות. ובדיוק בגלל אותה הסיבה תגובתה של הפידוסית כ"כ מקוממת (כפי שאת רואה אני לא היחידה שהתקוממה כ"כ מצורת ההתבטאות הלא נעימה-בלשון המעטה) ומדיון ענייני ומתורבת שאמור להכיל את כל הדעות הוא הפך לעויין וקטלני.
תביני, אני על כבודי סולחת ומוותרת בקלות, אך כשמדובר על הכפשת ציבור נשים שלם, שנקרעות ומדממות בכדי לשמור על שלומות ביתן כפי שהוא אמור להיות -על כך לא אשתוק!! אני מתקוממת על הנסיונות החוזרים ונשנים להציג אותן באור שלילי כ"כ, וע"י נשים שדוגלות בסובלנות וקבלה ! - בתחום הזה אתן יכולות לרשום לעצמכן כישלון מוחלט. (ובטח שלא לדרוש את אותה סובלנות מהעולם הגדול) ומשום מה יש לי כרגע דה ז'ה וו, כי אני לא היחידה שכותבת משפטים אלה, קראתי אותן כאן עוד בתור סמויה והצרתי על כך.
ומה שמעניין שבכל הדיונים שקראתי אז, תמיד הצרימה בטונים הגיעה מהכיוון שלכן (מה שאומר דרשייני, ומצריך אצלכן חשבון נפש עמוק!)
יש לציין שהמשפט שציטטת בהחלט מיוחד ומעורר: "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה." -כמה חבל שלרוב, כשיבואו אלה שרוצים להוסיף צדק אמונה וחכמה, תמיד יהיו אי אלו שיגררו אותם לקבול על הרשעה על הכפירה ועל הבערות.. בהחלט נקודה למחשבה! תודה לך!
אני מבחינתי אבקש לסכם את נוכחותי בשרשור בהושטת יד לשלום. כיבדתי ואכבד תמיד כל דרך שהיא, ומבקשת שתכבדנה במקביל, את דרכן של רבות שהיו כאן עוד הרבה לפניי, וזכיתי להיות להן לפה...
מקווה שזו תהיה אכן תגובתי האחרונה בנושא. חג שמח ומכפר!
בתגובה ל: violette יקרה. מאת: תשוקתי כך זה צריך להיות תמיד! אהבתי ביותר ;)
בתגובה ל: ישר כוח על הושטת יד לשלום מאת: אבנים שחקו מים ללא תוכן
בתגובה ל: ישר כוח על הושטת יד לשלום מאת: אבנים שחקו מים ללא תוכן
בתגובה ל: violette יקרה. מאת: תשוקתי כתבה ... היית פחות סובלת מזה :)
היא כתבה והתחננה, כתבה ודיברה על עצמה וזה לא נעם לי בכלל לשמוע ממנה את האמת. ועד כמה שאני מבינה היא לא דיברה על אף אחת באופן אישי. אני לא אוהבת לדבר עם הפידוסית... יודעת למה? כי היא שמה לי מראה מול הפנים בלי לתייפייף וזה כואב! כואב לראות את האמת ולא להישבר.
אני לא יודעת כבר כלום
רק מאחלת לנו לך לי ולכל הנשים במצב הזה שניגאל כבר מכל הייסורי נפש ומצפון ושנזכה בשנה החדשה לעשות את הנכון לנו, וכשוויולט אמרה שלילדים אף פעם לא יהיה טוב אם לאמא רע והיא רוצה למות היא צודקת כ"כ.
התמונה רחבה וצבעונית וכל אחת צריכה למצוא את הצבעים שלה ולזרום איתם.
חג שמח
נסיכה
בתגובה ל: ואם היית קוראת שוב את התגובה של הפי במנגינה שהיא מאת: נסיכת זהב לא חושבת שקצת הגזמת? אחרי הכל ממש מגוחך לקרוא את קיצוניות דעותייך (ראה ערך:"עכשיו את מבינה למה שתקתי.." ו-"לא סתם לימדו אותנו.." בתחילת השרשור) מהסכמה גורפת לכל מילה, ועד להתפרצות הנוכחית... אל תעשי צחוק מעצמך. מבינה את הכאב והכעס שלך עלי, אבל התחשבנות אישית תשאירי מחוץ לפורום... (ולגבי הפידוסית- מי כמוך יודעת שאני לא מכירה אותה ואין לי שום דבר נגדה, אבל בהחלט נגד ההשתלחות שלה בנשים יקרות ואיכותיות באמת, שזכיתי להכיר.) את מוזמנת לדבר על הכל בפרטי... אוהבת אותך!
בתגובה ל: נסיכונת יקרונת. מאת: תשוקתי זו האחרונה.
בתגובה ל: נסיכונת יקרונת. מאת: תשוקתי כשהכל עוד היה בשליטה, ברגע שמתרחשת פגיעה בבן אדם שאני אוהבת ומעריכה אני מגיבה מה לעשות? לא יודעת על מה את מדברת את מוזמנת לקרוא את התגובות שלי מההתחלה אחד לאחד. אני דורשת כל הזמן הבנה תמכיה והכלה כקהילה. לרגע לא אצדיק את המצב שלנו... ועוד אתגאה בה. מותר לי לחשוב יום אחד משהו ולמחרת להתבגר בעוד יום ללמוד ולשנות כיוון הסתכלות, אני לא בעד לנופף בחולשות שלי ובו זמנית לא רוצה להישפט עליהן - זכותי! לא? אם תקראי את כל התגןבןת שלי בשירשור תגלי שאני כל הזמן מביאה את נקודות הקיצון של שלמות אחת ולא מזגזגת כמו שאת מנסה לצייר את זה. אני רוצה לתמוך בנו בהחלט אבל לא על חשבון פגיעה במישהי שיקרה לי או יקרה ליקרים שלי :) אההה וגם לא על חשבון הטמנת ראשי בתחת שלי.
בתגובה ל: הסכמתי עם כל מילה בהתחלה מאת: נסיכת זהב
ציטוט מיוטיוב: מפגש מרגש בין שני עולמות הביא לשיר חדש. 'כיוון אחר', דואט בין שלומי שבת לאודי דוידי. השיר מדבר על חיבור בין שני עולמות, שלכאורה כל כך שונים. אמנם 'כל אחד רואה כיוון אחר של התמונה...', אבל 'כשהגל ישטוף את כל הפחד, אז נישאר זכים ונקיים מכל דעה קדומה'.
מילים ולחן: אודי דוידי
מילים: רוחות נושבות על הספינה שלנו ככה אחד מושך לכאן, אחר לשם, חותרים בלי מטרה בוא נכוון את זה נכון, נמשיך ביחד אחרי הכל, עוד מעט כבר יבשה
מכל מקום אפשר לראות כאן את האופק אך כל אחד רואה כיוון אחר של התמונה השוני לא יטריד את כל היופי אם לא נשכח, אחי, להקשיב לנשמה
אז בוא נביט אל השמיים ונבקש ביחד את התשובה מהעולם שלי מהעולם שלך נניף את דגל האהבה
כשהגל ישטוף את כל הפחד אז נישאר זכים ונקיים מכל דעה קדומה אחרי הכל זו הספינה שלנו יחד אז בוא נוביל אותה אל דרך נכונה
אז בוא נביט אל השמיים ונבקש ביחד את התשובה אחרי הכל אנחנו שניים מייחלים לטוב, רוצים תקווה מהעולם שלי מהעולם שלך נניף את דגל האהבה