|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
נו, אז איך היה המצעד?!
|
|
נו, אז איך היה המצעד?!
פורסם לפני
4626 ימים
מאת רון רון
סה"כ תגובות: 11
תגובה אחרונה לפני: 4620 ימים
מצפה בקוצר רוח לשמוע רשמים. אני פספסתי, לצערי הרב, בשל המרחק הגאוגרפי, אבל השתדלתי בכל מאודי להסתובב ברחובות וילנא בחולצה צבעונית וחמושה בדגל ליטא, ולהביע את מחאתי השקטה נגד יוקר המחיה של גייז במדינות הגוש הסובייטי לשעבר ונגד מחירי הקוטג'ים והחיתולים למבוגרים, וכן שקלתי ללכת לישון בשק שינה ברחוב לאות הזדהות עם השיכור שצועק בליטאית כל ערב מתחת לחלון שלי משהו על בירה ובחורות. בסוף החלטתי שלא, לאחר שהוא צעק עלי משהו שהיה נשמע כמו "בהמה" (בהיימה, ליתר דיוק) וכבר הייתי בטוחה שהוא בקואלציה אחת עם יחד ברוך מרזל, אלא שאז פתאום הזכרתי לעצמי שאני אמנם נמצאת בליטא, ארץ היהודים האדוקים, ואמנם ביתו של הגאון עומד ממש בקצה הרחוב שלי, אבל השנה היא 2011, ככה שאין שום סיכוי שהשיכור הזה צועק עלי ביידיש, ושייתכן שהוא מנסה לומר לי שהמטריה שלי שבורה. חייכתי בנימוס. ובאותו הרגע ממש, הזכרתי לעצמי למה אין סיכוי שהוא מצווח עלי ביידיש (אתן יודעות, שואה וזה...), והחלטתי להפוך את מחאתי למחאת סובלנות כלפי הקהילה היהודית בוילנא (שֶׁמונה 10 קשישים-ישישים בדיוק. הבוקר היה חסר אחד, אז אמרתי להם שאני מוכנה להשלים להם מנין, אבל הם היו כל כך מזועזעים מן היידיש הפולנית שבפי עד שהם אפילו לא חשבו להגיב על עצם הרעיון). היות וכל המחאות הססגוניות שלי לא נשאו שום פרי וגם לא שום התייחסות, החלטתי למחות נגד מזג האוויר הגשום ויצאתי מהבית בסנדלים. כשחזרתי הביתה עם בהונות כחולות ונושרות מקור למדתי את הלקח: הייתי צריכה להצטרף למחאת הרופאים. רק הם יוכלו להציל אותי בשלב זה. והמסקנה הסופית: תמיד להצטרף למחאות של מי שמעליך בסולם החברתי. בסוף זה ישתלם. מזג האוויר כאן אמנם סוער, אך כנראה לא כמו מזג האוויר הפוליטי בארץ, ובכל אופן, כפי שאתן וודאי יכולות להבין מגיבוב השטויות שהעליתי כאן על הכתב, מרוב קריאה בהארץ און-ליין אני כבר התבלבלתי לחלוטין ולא מבינה מי נגד מי ובאיזה הקשר, ואיך לעזאזל ייתכן שאני מפספסת את כל המהפכות הסוציאליסטיות המגניבות ביותר שהמדינה שלנו ראתה בשנים האחרונות... בברכת " עולם ישן עדי יסוד נחריבה", "חלכאי כל העולם התאחדו", "תחי המהפכה", ו"האישי הוא פוליטי" או להיפך, רוני.
|
|
|
|
מצפה בקוצר רוח לשמוע רשמים. אני פספסתי, לצערי הרב, בשל המרחק הגאוגרפי, אבל השתדלתי בכל מאודי להסתובב ברחובות וילנא בחולצה צבעונית וחמושה בדגל ליטא, ולהביע את מחאתי השקטה נגד יוקר המחיה של גייז במדינות הגוש הסובייטי לשעבר ונגד מחירי הקוטג'ים והחיתולים למבוגרים, וכן שקלתי ללכת לישון בשק שינה ברחוב לאות הזדהות עם השיכור שצועק בליטאית כל ערב מתחת לחלון שלי משהו על בירה ובחורות. בסוף החלטתי שלא, לאחר שהוא צעק עלי משהו שהיה נשמע כמו "בהמה" (בהיימה, ליתר דיוק) וכבר הייתי בטוחה שהוא בקואלציה אחת עם יחד ברוך מרזל, אלא שאז פתאום הזכרתי לעצמי שאני אמנם נמצאת בליטא, ארץ היהודים האדוקים, ואמנם ביתו של הגאון עומד ממש בקצה הרחוב שלי, אבל השנה היא 2011, ככה שאין שום סיכוי שהשיכור הזה צועק עלי ביידיש, ושייתכן שהוא מנסה לומר לי שהמטריה שלי שבורה. חייכתי בנימוס. ובאותו הרגע ממש, הזכרתי לעצמי למה אין סיכוי שהוא מצווח עלי ביידיש (אתן יודעות, שואה וזה...), והחלטתי להפוך את מחאתי למחאת סובלנות כלפי הקהילה היהודית בוילנא (שֶׁמונה 10 קשישים-ישישים בדיוק. הבוקר היה חסר אחד, אז אמרתי להם שאני מוכנה להשלים להם מנין, אבל הם היו כל כך מזועזעים מן היידיש הפולנית שבפי עד שהם אפילו לא חשבו להגיב על עצם הרעיון). היות וכל המחאות הססגוניות שלי לא נשאו שום פרי וגם לא שום התייחסות, החלטתי למחות נגד מזג האוויר הגשום ויצאתי מהבית בסנדלים. כשחזרתי הביתה עם בהונות כחולות ונושרות מקור למדתי את הלקח: הייתי צריכה להצטרף למחאת הרופאים. רק הם יוכלו להציל אותי בשלב זה. והמסקנה הסופית: תמיד להצטרף למחאות של מי שמעליך בסולם החברתי. בסוף זה ישתלם. מזג האוויר כאן אמנם סוער, אך כנראה לא כמו מזג האוויר הפוליטי בארץ, ובכל אופן, כפי שאתן וודאי יכולות להבין מגיבוב השטויות שהעליתי כאן על הכתב, מרוב קריאה בהארץ און-ליין אני כבר התבלבלתי לחלוטין ולא מבינה מי נגד מי ובאיזה הקשר, ואיך לעזאזל ייתכן שאני מפספסת את כל המהפכות הסוציאליסטיות המגניבות ביותר שהמדינה שלנו ראתה בשנים האחרונות... בברכת " עולם ישן עדי יסוד נחריבה", "חלכאי כל העולם התאחדו", "תחי המהפכה", ו"האישי הוא פוליטי" או להיפך, רוני.
|
|
בתגובה ל: נו, אז איך היה המצעד?! מאת: רון רון טזמניה ואנוכי הגענו אחרי יום עבודה(אני חתכתי באמצע). החוויה שונה לחלוטין מתל אביב. הרבה פחות אנשים. אין מוזיקה, האווירה יותר כבדה, אבל היה חשוב. טזמניה הרימה שלט של : אני למדתי באולפנת... והגענו לזוג דתי מבוגר. האישה ביקשה מטזמניה להוריד את השלט בטענה שהיא מביישת את המוסד המכובד שהיא למדה בו. טזמניה המדהימה, נעמדה שם, חייכה והרימה את השלט גבוה. אני לא חשבתי על המקום על תגובה כזו מוצלחת... זרקו פצצות סירחון על הכביש לפני שהגענו לשם והיה מסריח, אבל זה די צפוי שאדם שתולה פסוקים על המרפסת(למה הוא לא תלה פסוקים כמו: לאן שתלכי אלך או טובה אהבתך לי מאהבת נשים??) וצועק במגפון דברים שלא שמעתי(כי אחד הבחורים המדהימים מחברותא היה עסוק בלשיר את המנון בני עקיבא במגפון אממ מה עם עזרא?), יוכל לספק סירחון כזה או אחר... היו דתיים שקיבלו יפה את המדבקות" שוס להיות דוס" והיו בני נוער שלעגו לנו. השארתי כמה כאלו על הרצפה ואמתרי שאני משאירה להם לאח"כ. מעניין אם אחד הנערים הרים את זה כשאף אחד לא ראה. אח"כ ישבנו בעברית ואכלנו. היה חביב סך הכל והייתה תחושה של שליחות משהו
|
|
בתגובה ל: נו, אז איך היה המצעד?! מאת: רון רון
גם הפעם, כמו בשנה שעברה, התנדבתי למשימת סדרנות לקראת המצעד. זה מה שקורה כשמקבלים מיילים שאם לא יהיו סדרנים, יבוטל המצעד כולו.
בשונה משנה שעברה, הפעם משימת הסדרנות החלה כבר בשעה 8:00 בבוקר. מצאתי את עצמי, על הכביש שבין הכניסה המשנית לכנסת, ובית המשפט העליון למול קבר צדיק, שהתברר כגדליהו משה גולדמן מחסידות זוועהיל. הבקשה מאיתנו הייתה פשוטה לכאורה – שמירה על החניה שנועדה למארגני המצעד, ולרכבי ההפקה של המצעד פנויה. ולמה לכאורה פשוטה? כי למעשה החניות האלה, משמשות ביומיום את באי קבר הצדיק. וכך הסברנו לאורך ארבע שעות וחצי כי החניה סגורה בשל אירוע, וכי מדובר בהוראות של המשטרה, שכמובן לא נראתה בשטח. רק מי ששאל וחקר, הוסבר לו כי המדובר במצעד הגאווה. והתגובות נעו בין בריחה מהירה (גבר שכנראה חשש שלסביות היא מדבקת), גבר שהסביר לנו שכל המנהיגים הערבים הם הומואים, אבל הם מסתירים את זה, וגם אנחנו צריכים להסתיר כי זו ארץ הקודש, ובין אישה דתיה מקסימה שאמרה לנו "איש באמונתו יחיה", ואיחלה לנו בהצלחה במצעד.
במהלך כל השעות, עקבנו אחרי המגיעים לקבר, ואפילו קיבלנו הסבר שכדי לקבל ברכה יש לבוא בימי שני, חמישי ושני שלאחריו. לא למדנו דבר וחצי דבר על הצדיק עצמו, מי הוא היה, מתי פעל, והאם חולל נסים גם בחייו. ירדתי לראות את הקבר, אבל לא הצלחתי לראות כלום, בגלל מכולה שמסתירה ומפרידה בין גברים ונשים, וכמובן כי מעזרת נשים לא רואים כלום...
והמצעד עצמו? הגעתי רק לעצרת, בגלל לימודים שנגמרו מאוחר, התפעלתי מכמות האנשים, ופחות מהדוברים. וכמובן, נהניתי מאוד מהסיום בבית הקפה.
|
|
בתגובה ל: מצעד ירושלמי וקברי צדיקים מאת: taramaclayונהנתי ללמוד עוד על הרב והמקוםיישר כוח
|
|
בתגובה ל: נשמע חוויה מאת: אנה ק ותודה על המידע, בהחלט עזרת לי להכיר טוב יותר את המקום.
|
|
בתגובה ל: נו, אז איך היה המצעד?! מאת: רון רון מצד אחד נהנתי לצעוד יחד עם בת קול כמו כל שנה, אך מתישהוא בעלייה לגן הורדים הגוש התמוסס, ומצאתי את עצמי צועדת לבד. פחות כיף. אחרי זה גיליתי שפצצות סירחון נחתו ישר על חברה שלי מ"הקן" שהגיע במיוחד מת"א (ועוד בפעם הראשונה למצעד בי-ם), מה שהעכיר את האווירה, תרתי משמע. למרות שניסיתי לרומם את רוחה (זה באמת התנדף די מהר) חזרתי לבסוף הביתה קצת מבואסת, ולא היה לי מצברוח ללכת לאכול עם שאר החברה' בעברית. מצד שני פגשתי הרבה מכרים (אפילו סטרייט תומך אחד- צדיק בסדום!) ונהנתי מחלק מהנאומים. אז הסיכום הוא שלי היה ככה ככה. לעומת זאת לצעוד במצעד במוצ"ש בי-ם כחלק מהמחאה ה"חברתית" היה ממש כיף. היתה תחושה נהדרת שדברים זזים, שאנשים מכל מיני מגזרים וגילאים התאספו כי נמאס להם. חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה.
Love is the difficult realization that something other than oneself is real Iris Murdoch
|
|
בתגובה ל: נו, אז איך היה המצעד?! מאת: רון רון כמו רוני אחרי יום עבודה מהביל בתל אביב. ממש הרגשתי את הקרירות והמחאה הליטאיים. כמו באייטיז המאוחרים. איזו נוסטלגיה.
תבואי כל יום.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: נו, אז איך היה המצעד?! מאת: רון רון בפעם הראשונה מזה 4 שנים (מאז שיצאתי מהארון) לא הגעתי למצעד בי-ם...אבל בהחלט תמכתי מרחוק.
היום אני הולכת למהפכה בשד' רוטשילד :) סוף-סוף אני הולכת לתרום את חלקי שם...אנחנו הולכים לנגן שם, אני ועוד כמה חבר'ה. כל כך הרבה זמן רצינו לעשות את זה, ולא היה זמן... אולי ניזום מחאה נגד הזמן? (או בעדו) רוצים עוד 3 שעות בכל יממה! אולי זה יפחית במקצת את חוסר הזמן...
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
|
|
בתגובה ל: גם אני פספסתי מאת: פשוט_אני אני מתחברת הרבה יותר לאמירה של המאהל הזה.
|
|
בתגובה ל: אולי תבואי גם למאהל בלוינסקי? :) מאת: עדנונה חשבתי לבוא לרוטשילד לסופ"ש, אבל אם אתן/ם בלוינסקי אשמח להצטרף לאיזה אוהל לשבת! אני מביאה יין וקלפים (וספר לקרוא לסמינריון) :)
"כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל, בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום"
|
|
בתגובה ל: נו, אז איך היה המצעד?! מאת: רון רון תהני שם בליטא הרחוקה.
|
|
|
|
|
| |