|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
שבת קודש
|
|
|
מאחלת לכולנו..... שבת שלום ומבורך בהמון אהבה ושמחה. קבצים מצורפים:
|
|
בתגובה ל: שבת קודש מאת: aortalשלום לכולן, אני מופתעת מעצמי, שאני כותבת כאן בכלל, כי הכל כל כך מבולגן ולא ברור לי, אבל קראתי פה קצת לאחור, וראיתי קבוצה של בנות מקסימות שעוזרות ומעודדות, ואני כנראה צריכה קצת עזרה. אני לא יודעת איך לנסח את זה, ועד כמה לפרט, אז אני אכתוב בקצרה בינתיים, את מה שכרגע בוער בי. אני בת 23 , וכבר כמה שנים (לא יודעת לומר מתי זה התחיל בדיוק...) , עולות בי מחשבות מדי פעם שאולי אני לסבית. למה? - כי כשאני עם קבוצת בנות- חברות שלי, הרבה פעמים יש אחת- שהיא חברה יותר קרובה, ואני חשה כלפיה משהו מיוחד. קשה להגדרה. - כי כשאני רואה בסרט או קוראת כתבה על זוגיות של בנות לסביות, משהו בי משתוקק לזה, ומתחבר לזה מאד. וכשזה סרט של זוג "רגיל" - גבר ואשה, זה לא עושה לי הרבה מעבר למה שסרט טוב על כל נושא שהוא יעשה לי. - וגם, כי אני לא מרגישה רצון לצאת לדייטים, למרות שיש לי רצון להתקדם בחיים, ולהיות אמא. אני מקבלת הרבה הצעות (ב"ה?) אבל אני פשוט לא רוצה. ומוזר לי, כי חברות שלי אומרות, שלפחות ברמה מסויימת, הן רוצות להתחתן, עם גבר, למצוא בן שיהיה שותף לחייהן. - ובנוסף, כשכבר כן יצאתי עם מישהו יותר מפעמיים, והיה כיף וטוב, מצאתי את עצמי עדיין משווה את זה לקשר שיש לי עם חברה ממש ממש טובה שלי, ואומרת לעצמי שזה לעולם לא יהיה זהה. אני מבולבלת. מאד. וזה שאני דתיה, וכל המשפחה והחברה שלי דתיים ממש, רק מבלבל אותי ותר, כי מפחיד אותי לחשוב שאני באמת לסבית, ואז מה אני אעשה? ולמה זה נתפש כאסור? ומה מותר? ואיך יראו החיים שלי? אני לא אלאה אתכן, אבל אשמח לשמוע מניסיונכן, איך בכלל ידעתן להגדיר את עצמכן? איך אני אדע אם אני לסבית? תודה מראש על כל עצה והדרכה! ואני חייבת לומר, שמהמעט שקראתי, יש פה אווירה מאד נעימה בין הבנות, וזה מקסים ולא ברור מאליו. שבת שלום.
|
|
בתגובה ל: רגע לפני שבת, שמחתי לגלות אתכן מאת: אולי כזו אני חושבת שהגעת למקום הנכון, כאן מקבלים עזרה וגם אני כשלא ידעתי או יותר נכון לא רציתי מייד להגדיר לגמרי מה אני נעזרתי בבנות כאן. קודם כל, אני חושבת שההמלצה הכי טובה שאנייכולה לחשוב עליה זה זמן. קחי את הזמן. אל תלחצי למרות שלפעמים נורא רוצים להגדיר בדיוק מה אנחנו. אני יכולה לספר על עצמי, אני אוטוטו 22 בגיל 13 התאהבתי בחברה באולפנא, עדיין לא קראתי לעצמי "לסבית". תמיד הסתכלתי על נשים. לקח לי זמן להבין שיש בזה פאן מיני. את נמשכת מינית למישהי, לחברה? יצא לך לחשוב פעם שאם מישהי לא תיהיה איתך זה יהיה איום מבחינתך? לפעמים לנשים קשה לומר שהן "לסביות" כי זו מילה אולי חריפה בעינן, כך שלא כדאי ישר להגדיר. "אוהבת נשים" אולי תקל על ההבחנה הראשונית. אל תפחדי לגבי מה האחרים יגידו קודם שתביני את בעצמך מה את , אח"כ להתמודד עם הדת החברים והמשפחה. ברגע שאת שלמה עם עצמך השאר יותר קל למרות שההתמודוות האישית שלי עם המשפחה מטריפה אותי לפעמים ובא לי להתכחש אליהם כמו שהם מתכחשים אליי וגרוע בהרבה, לזוגתי. למזלי דאגתי לתמיכה טרם היציאה מהארון. אני ממליצה בחום. כאשר את מבררת על עזרה תוודאי שלא מדובר באנשים שמכניסים את דעותיהם האישיות(בד"כ ההומופוביות) לטיפול או למלצה איך לפעול.ותזכרי שתמיד אפשר להתחרט ולומר, ראיתי שמעתי נחמד אבל לא אני. אני לא לסבית. גם אופציה, לשיקולך... בהצלחה!
|
|
בתגובה ל: רגע לפני שבת, שמחתי לגלות אתכן מאת: אולי כזויכול מאד להיות שהודעה שהייתי כותבת בגיל 23 היתה מאד דומה - אבל עם כמה הבדלים. אני אשה של אשה אחת. מאז כיתה י' יש חברה אחת טובה (שאח"כ נהיתה ממש טובה, ואז ממש ממש טובה, והיום היא בת-הזוג שלי. האמא של הבת שלי) שאני חשה כלפיה משהו מיוחד. בדיעבד אני יודעת לומר שאני מאוהבת בה מאז כיתה י'. כשקראתי לפני כמה שנים דברים שכתבתי בכיתה י"ב - הייתי בשוק - זה היה כל כך ברור. ובכל זאת רק בגיל 24 נפל לי האסימון, שאותו משהו מיוחד (שגם ידעתי לקרוא לו אהבה, אבל נו, "ואהבת לרעך כמוך", זה לחלוטין נורמלי לאהוב את החברה הטובה) זו אהבה זוגית. לסבית. רק אז הבנתי שאני לא רוצה להיות "שכנה"שלה - אני רוצה לחלוק את החיים שלי איתה. אני הייתי מסכמת את הדייטים שלי ב"נעים אך סתמי". אף פעם לא הרגשתי רצון להיפגש שוב, אף פעם לא הצטערתי שנגמר. בזמני היה קשה להיתקל ככה סתם בסרטים לסביים וכד'. אבל איכשהו כל מודעה של העשירון האחר באוניברסיטה קפצה לי לעין... אז בגיל 23 אמרתי לעצמי שאני כנראה עדיין לא מוכנה להתמסד, עוד לא רוצה להתחתן וזה נורמלי לגמרי. שמתישהו אפגוש את הבחור הנכון - שיגרום לי לרצות להתחתן, או שכאשר החברות שלי יתחתנו אז באמת כבר ארצה להתחתן. וזה עבד, כשכל החברות שלי נישאו אז באמת כבר רציתי והרגשתי מוכנה להקים בית - ורציתי לצאת. ועדיין לא רציתי בכלל להתחתן עם אותם שיצאתי איתם או בכלל. אז איך ידעתי שאני לסבית - מתישהו נפל לי האסימון לגבי הקשר עם אותה חברה, ובמקביל הגעתי לגיל 28, יצאתי עם מספר בנים שאין לי כל יכולת לשחזר וכולם היו ברמת הנחמד ולא יותר. אני מתבאסת על השנים שחלפו, אבל לא בטוחה שהיה יכול להיות עבורי אחרת. מניחה שטיפול יאפשר לפתוח דברים - ויעזור לך להגיע למקום שבו או יהיה לך יותר נכון וקל לבנות קשר עם גבר, או להבין שאת לסבית ותוכלי לבנות קשר עם אשה. אבל את יכולה גם פשוט לתת לעצמך לזרום, להכיר בנים ולתת לעצמך הזדמנות לבנות קשר משמעותי - וניסיון החיים (או מול אותם בנים, או עם אשה) יאפשר לך להכיר יותר את המקום הזה שבך. מי יודע איפה תופיע אהבה גדולה שתהפוך את ההתלבטות ללא רלוונטית ואם את לסבית? אז זכית לבנות חיים לא במסלול שאת והעולם מצפים עבורך.... אני לא יכולה להגיד לך איך החיים שלך יראו. אני יכולה רק להגיד לך איך החיים שלי נראים - אני דתיה, כמו שהייתי, כמו שחונכתי. אני לסבית - אני חיה עם אשה. המשפחה שלי היא משפחה לסבית דתית - זוג נשים דתיות שמגדלות יחד ילדה (ובע"ה עוד) - שבת, כשרות, בית כנסת, תפילה, לימוד תורה - כל זה חלק מהחיים שלנו ושלה. לא הכול קל, ואם קראת אחורה אולי נתקלת גם בזה. אבל ב"ה אנחנו חלק מקהילה דתית שבה אנחנו והבת שלנו מרגישות בבית, ואנחנו רצויות אצל הורים שלי - כולנו, והם סבא וסבתא של הילדה שלי (למרות שלא אני ילדתי אותה). נשימה עמוקה. הבלבול יכול להיות לא קל, אבל את לא צריכה להחליט. בטח לא עכשיו. את מוזמנת לשתף פה בהתלבטויות. שיהיה שבוע טוב
|
|
בתגובה ל: רגע לפני שבת, שמחתי לגלות אתכן מאת: אולי כזואת מן הסתם יודעת שאף אחת לא תגיד לך אם את לסבית או לא. התשובה לשאלה הזו נמצאת אצלך. אם את מרגישה שקשה לך לענות עליה, את יכולה לפנות לטיפול (אצל פסיכולוגית או מטפל אחר) שמגמתו לברר את הזהות המינית שלך. טיפולים שמטרתם בירור עצמי נוטים להיות מעולים. אתייחס קצת לשאלות האחרונות שלך. מובן שזה מפחיד לחשוב שאת לסבית. אבל כמו שגשר לונדון כתבה לך, את לא צריכה להגדיר את עצמך במילים שמרתיעות אותך. את יכולה לקחת את הזמן, להבין דברים במהות שלהם ולא בסטיגמה. אם תרגישי שאת מתאהבת רומנטית בנשים, נמשכת מינית לנשים, ורוצה לחיות בזוגיות עם אישה, זה ממש לא משנה איך קוראים לזה. השאלה היא מה עושים עם זה. רקע הלכתי ללסביות את יכולה למצוא באתר של בת-קול, במאמר של זיוה. יש שם פירוט של המקורות ההלכתיים, וגם הצעה לעמדה הלכתית עדכנית. לגבי איך יראו החיים שלך, זה תלוי במידה רבה בך. ואני מוצאת בזה נחמה גדולה. כלומר, יש לך יכולת בחירה. אנה ק תיארה לך משפחה לסבית-דתית מאושרת. זה דגם קיים. הידיעה שאת לסבית לא גוררת ערירות או הכרח להתחתן עם גבר. וזו הברכה של הדור שלנו. שבוע טוב וברוכה הבאה
|
|
בתגובה ל: שלום מאת: נוסעת סמויה תודה רבה לכולכן, קודם כל, הצלחתן כולכן, כל אחת בנפרד, להרגיע אותי, ולעזור לי להבין שאני לא צריכה להלחץ כל כך, אלא להתחיל תהליך אמיתי של בירור.
גשר לונדון- אני לא יודעת להגדיר אם זו משיכה מינית, אבל את לגמרי צודקת לגבי עניין ההגדרה, ואני לעת עתה אשתדל פשוט להבין מה קורה, בלי הגדרות וסטיגמות. והמשפט האחרון שלך- שתמיד אפשר לומר שראיתי והניסיתי וזה לא אני, הצליח להרגיע אותי ברמה מרשימה!
אנה- תודה על השיתוף בסיפור שלך! התרגשתי לקרוא אותו, וקראתי שוב, כי הזדהתי עם חלקים גדולים ממנו. ומצד שני נבהלתי טיפה לחשוב שבאמת יש סיכוי שתהיה לי משפחה כמו שלך, ואל תפגעי! אתן נשמעות מקסימות ואוהבות!! אבל פשוט אני תמיד הילדה הטובה, שכולם מעריכים ואוהבים, ובסביבה שלי, אני לא מכירה אף אחת לסבית שחיה עם בחורה. וזה הכל מוזר ומבלבל. אבל כמו שאמרת, אני אקח זמן, ואחשוב ובאמת אנסה עם החיים לברר מה קורה.
ונוסעת סמויה- תודה על ההפניה! ועל העידוד וחידוד ההבנה, שבאמת לא משנה ההגדרות אלא מה שאני בוחרת לעשות בסופו של דבר. ולגבי טיפול, שכולכן הזכרתן, הכוונה לטיפול אצל פסיכולוגית? אתן מכירות מישהי ספציפית בירושלים?
כי באמת בלי ועם קשר, חשבתי בעבר לפנות למישהי לייעוץ בקשר לזה, ולעוד כמה נושאים שקשורים לזה בחיים- למשל הרתיעה שיש לי מבנים , וחוסר הרצון לשתף מישהו בחיים שלי בצורה אינטנסיבית (- ואני חייבת להודות, שלחיות עם אישה הרבה יותר קורץ לי מהבחינה הזו) , אבל חששתי שלא כל פסיכולוגית תדע להתמודד עם נושאים כאלו, באופן מאפשר ומכבד, וגם באמת לעזור, אז מעולם לא פניתי לאף אחת.
נוסעת - נשמע שאת מאמינה שטיפול באמת יכול לעזור, האמנם? אני רוצה להאמין שמישהו יכול לעזור לי, אבל גם מאד חוששת להתאכזב, ולהחשף ולהפתח למישהי שלא באמת תוכל לסייע.
שוב, תודה לכולכן, על התשובות המפורטות והחמימות, אני כבר מרגישה פה בנוח, ולפחות אני רגועה שאתן דומות לי, ועברתן את זה, ושיש לי פה עם מי להתייעץ! אשמח לפרטים על טיפול. לילה טוב!
|
|
בתגובה ל: תודה! מאת: אולי כזו מזדהה עם פוזת הילדה הטובה. וזוכרת היטב שכשהחלטתי לצאת מהארון ולהפוך את חיי, הרגשתי שאני עוברת מלב המחנה אל השוליים המצורעים. וזה לא הרגיש נעים באותו זמן. אבל זה היה לי שווה את זה. בשבילי לרצות את המשפחה והסביבה היה אחלה, עד שלב מסוים.
אני מאמינה שטיפול יכול לעזור לך לברר מי את. זה תלוי ביכולת של המטפלת ובקשר שייווצר ביניכם, וגם בך ובעבודה העצמית שאת תעשי. אין בדברים האלה תשובות מוחלטות. אבל לרוב בני האדם, בשלב של בלבול בזהות, טיפול פסיכולוגי עם מטפל מתאים וטוב יכול מאוד להועיל.
שמחה שאת מרגישה בנוח. המשיכי כך!
|
|
בתגובה ל: רגע לפני שבת, שמחתי לגלות אתכן מאת: אולי כזווברוכה הבאה למקום החמים הזה . כמה נעים לשמוע קולות חדשים נעימים כמו שלך שמצטרפים לכאן ומשמיעים את מה שהשמעת. תודה. אני מצטרפת לכל מילה של אנה ק. (גם היא וגם זוגתה מהממות ביותר, סתם שתדעי) ושל נוסעת סמויה (הממממ....) ושל גשר לונדון לגבי לקחת את הזמן, להתעכב על כל אבן קטנטנה בדרך ואולי אפילו תהני מהחיפוש, מההתלבטויות, מהלבטים, מהחופש שיש לך לבחור איך לחיות את חייך. אולי? ובנימה פרקטית: לגבי פסיכולוגיות ומטפלות אחרות בירושלים, אולי מסתובבת אצל מי מהכותבות הוותיקות כאן רשימת מטפלים מומלצים/ מומלצות? אני לא חושבת שזה רעיון טוב לפרסם כאן רשימה כזו שתהיה גלויה ופתוחה, אבל אולי אפשר לעבוד בכיוון ההפוך: אם יש מישהי שכותבת כאן ושחוותה טיפול מוצלח אצל פסיכולוגית מומלצת, מכילה וחמה (זה מה שכולנו מחפשות, לא?) אולי היא יכולה להשאיר מייל להתקשרות (של הכותבת, לא של המטפלת!) ולעשות את הקישור. אני מתנצלת על התחביר המסתעף, עבר עלי יום ארון מאוד. מקווה שהובנתי. אני רוצה להדגיש שחשוב חשוב חשוב לבחור מטפל/ת שיהיה/ תהיה נכונ/ה לך וקשוב/ה לצרכים שלך, במיוחד אם את חווה את העולם שסביבך כמאוד שמרני. זה יכול לחזק אותך ולהאיר קצת פינות חשוכות בדרך. ולסיום, "אולי כזו", סתם לידיעתך, היו כבר בעולם גם נשים שניסו ובדקו ובסוף גילו שהאופציה הלסבית או דרך החיים הזאת אינה מתאימה להן. וגם זה ממש בסדר. כל אחת מוצאת את השקט שלה במקום שנכון לה. לגיטימי להתלבט ולגיטימי לא לדעת את כל התשובות כשאת בת 23. שיהיה בהצלחה רבה, אשמח אם תמשיכי לכתוב כאן, אפרת.
|
|
בתגובה ל: הו שלום לך, מאת: קימונולא היה ארון בכלל איזה כיף לראות אותך כאן, ואת מקסימה בעצמך.
|
|
בתגובה ל: מקווה שהיום מאת: נוסעת סמויה בכלל לא שמתי לב אתמול (מרוב שעבר עלי יום ארון). היום היה סתם יום כוננית, בינוני ושגרתי ביותר.
נו נו נו מתי נפגשות כבר נוסעת?
|
|
בתגובה ל: רגע לפני שבת, שמחתי לגלות אתכן מאת: אולי כזו אני לא יכולה להתחיל לתאר לך כמה פחדתי להיות לסבית. היה נראה לי הרבה יותר הגיוני לתקוע כדור בראש מאשר להשלים עם הרעיון שאני לסבית. אני לא יכולה להתחיל לתאר לך כמה הועשרתי והתפתחתי מכך שאני לסבית. כמה שמחה גורמת לי ההשתייכות לקהילה הזאת (הדתית והדתל"שית במיוחד) כמה אני שמחה בזוגתי ובילדינו (שני הגברים בחיי...).
התיאור הזה קצת סכריני. פעם ביומיים בערך אני מקללת את אשתי ופעם בשבועיים את העובדה שהחלטתי לעשות ילדים... (למשל כשאני נתקלת בנטייתם של בנים להפוך את השירותים לשירותים ציבוריים...). גם היום יש מחירים שאנחנו משלמות על אורח חיינו. במיוחד מול המשפחה שלי. ואני חושבת שגם בהקשר של הילדים.
אבל בעיקר בעיקר מה שלא יכולתי לדמיין לפני נגיד 15 שנה: לטוב ולרע, החיים שלי כלסבית-לגמרי מחוץ לארון, הם בסופו של דבר, בסה"כ, נורא נורא טריוויאליים...
ונראה לי שזה המענה הכי אמיתי, לפחות מבחינתי האישית, להודעה שלך.
|
|
בתגובה ל: ברוכה הבאה מאת: הויז ק כל תגובה פה, כ"כ מלאה חום, והבנה כלפי, ומרגיעה אותי, תודה לכן הויז ואפרת!
עברו עלי ימים הפוכים מאז שרשמתי פה לראשונה, מצד אחד, כולן פה כל כך נחמדות, ומעודדות ובאמת אומרות דברים שמחכימים אותי, ומרגיעים אותי. ואם לא היה את הצד השני, הייתי מחר מתחילה טיפול שיעזור לי לברר מי אני בעצם.
אבל יש את הצד השני, בו אני חיה ביום יום, המשפחה, החברות. והוא כל כך רחוק מכל מה שקורה פה. ולכן כשאני לא מול המסך של הפורום המקסים הזה, אבל אני כן חושבת עליכן, זה מוזר ומבלבל ומרגיש לי כאילו אני חיה בשני עולמות מנותקים.
ואני יודעת, כי סיפרתן לי, שגם עבור רבות מכן כל התהליך הזה היה קשה, אבל אתן שמחות בו. ואני גם כל הזמן זוכרת, וטוב שאתן מזכירות לי גם, שיכול להיות שבסוף אני אגלה שאני לא לסבית.
ובכל זאת, אתמול בארוחת לילה משפחתית כיפית (זה קורה אצלנו לעתים כשכמה אחים מגיעים הביתה בחצות...), כל מה שחשבתי עליו, זה שהלוואי שלא היו לי את כל הלבטים שהעלתי פה. ושאני לא רוצה להכאיב למשפחה שלי, או להתרחק ממנה. הם חשובים לי, ואני רוצה שהמשך החיים שלי יהיה איתם, ועם קהילה שדומה לקהילה שאני חיה בה עכשיו. והקהילה שאני חלק בה עכשיו, לא תקבל זוג בנות כמשפחה, דוסיות ומקסימות ככל שיהיו. ולהתרחק מכולם זה מחיר שנראה לי כבד מדי, ואין לי רצון לשלם אותו. והמשפחה מקסימה שלי- אין לי מושג איך הם יתמודדו עם זה, אבל דברים ישתנו, זה בטוח.
ואז הגעתי להבנה, שאם אין בי יכולת/אומץ/רצון לממש חיים כלסבית,( כי אני רוצה להשאר חלק מהקהילה והמשפחה בצורה מלאה ושלימה) אז למה לי בעצם להמשיך לברר? אני יודעת שלא נכון לטאטא דברים שכאלו (ותודה לנוסעת סמויה) אבל מה הטעם? אם אני אגלה שאני לא לסבית ואולי פשוט לא נמשכת לגברים כרגע מסיבות אחרות אז הכל יסתדר. אבל מה יקרה אם אני אתחיל טיפול, ואגלה שאני כן כזו???
אני יודעת שאני סותרת את עצמי, אבל זה מבול הרגשות שצפים בי כרגע...
אני לא יכולה להסביר לכן במילים כמה נעים לי לכתוב פה ולהתייעץ, אבל רק שתדעו: התובנה היחידה שהתבררה לי בימים האחרונים, ונשארת ברורה בתוך כל הבלבול, היא שבנות לסביות (בכל מקרה, אלו שכותבות פה) הן מיוחדות ומקסימות במיוחד... אז תודה.
|
|
בתגובה ל: אין כמוכן! מאת: אולי כזומזמן לא הייתי פה, וההודעה שלך הוציאה אותי החוצה - לכתוב. התחושה שלך לגבי המקום הזה מזכירה לי אותי. כאשר הגעתי לפורום ובעקבותיו לבת קול, הרגשתי שהגעתי הביתה. הנשים בבת קול דיברו כמוני, היו להן (פחות או יותר) סיפורים דומים לשלי ובעיקר נתנו לי הרגשה שאני רצויה. אני אישית חושבת (כמו נוסעת) שדברים שלא פתורים עכשיו יצוצו מעל לפני השטח אח"כ. ואם הגעת להבנה שאת לא רוצה לממש את חייך כלסבית רק בגלל הפחד של הדחייה מהמשפחה אז אני אכן ממליצה לך ללכת לייעוץ/ טיפול. ואני שמחה להמליץ על מטפלת מ-ע-ו-ל-ה, הרבה נשים כאן מכירות אותה. היתרון הגדול שלה זה שהיא מסוגלת להבין סיטואציות ומצבים גם בלי הרבה מילים שלך. היא מנתחת תהליכים בצורה מבריקה ומעניקה תיאור/ שם/ הגדרה למחשבות ולבלבול שלנו. אני מאוד אוהבת אותה ואת מה שהיא עושה. מתגעגעת לפגישות שלנו בימי שלישי - היו לה תובנות מדהימות! הנה המייל שלה: (תגידי לה שאמא גאה שלחה אותך) dovrato@gmail.comבהצלחה בכל מה שתבחרי לעשות ובכל אופן מאחלת לך שתהיי שלמה עם כל החלטה
|
|
בתגובה ל: אין כמוכן! מאת: אולי כזו מבינה מאד את החשש, וצערי לא יכולה לומר לך שאין לו בסיס. זה טלטול משמעותי לצאת מהארון, גם כאשר בסופו של דבר מגיעים למקום טוב. כתבת שאת "ילדה טובה". אחד הדברים המבאסים עבורי בלהיות לסבית זה המעבר מהילדה טובה שמביאה נחת להורים לפדיחה המשפחתית. אני חושבת שאני עדיין ילדה טובה, אבל נחת אני כבר בטח לא.
את עוד צעירה. את לא חייבת להחליט עכשיו. את גם לא חייבת לברר עכשיו. את יכולה להרשות לעצמך לקחת את הזמן ולראות לאיפה תגיעי. יכול להיות שתפגשי בחור חמד ולא תביני איך בכלל חשבת שאת לסבית. יכול להיות שתפגשי בחורת חמד שבשבילה יהיה לך שווה לעשות הכול. ויכול להיות שהבלבול יעשה מדי מעיק עבורך ותרצי לעשות את הבירור. אין לך בשלב זה של החיים שלך סיבה להכריח את עצמך לעשות משהו שלא מתאים לך לחיות עם תוצאות אפשריות שלו.
ובכל זאת שתי הערות:
1טיפול זה אמנם סיכון - את פותחת דברים. אבל הוא יכול בהחלט לעזור לך לבנות זוגיות עם גבר. הייתי נזהרת מלתקוע את החיים לאורך זמן מחשש מדברים שעלולים לעלות בטיפול.
2נשמע שאת ממש לא שם, אבל בכל זאת - אל תינשאי לגבר אם את לא שלמה עם זה. בע"ה תזכי לבנות בית עם יסודות יציבים של אהבה ואמת.
רק טוב. (ואת יודעת איפה למצוא אותנו אם בא לך לחשוב בקול או סתם להנות מחברה לסבית משובחת).
|
|
בתגובה ל: אלו החיים שלך מאת: אנה ק והמחכימה, ומוסיפה תוספת קטנה משל עצמי:
טיפול (אם וכאשר תחליטי שזה נכון לך) עשוי גם לעזור לך לייצר קצת נפרדוּת מההורים ו/או מהסביבה בה גדלת, ולהקל עלייך להיות מסוגלת לראות באור יותר בהיר את הגבולות של עצמך - איפה אני מתחילה, איפה אני נגמרת, מתי אני עושה דברים בשביל לרַצות את ההורים, מתי אני מוּנעת מאשמה, ואפילו - מתי אני נותנת לעצמי לגיטימציה לבחור מה שנכון לי (קשה, באמת שקשה להתבונן פנימה...). כל אלה יכולים לסייע לך בהמון הקשרים של בחירות בחיים והחופש לבחור, לאו דווקא בהקשר הלסבי הזוגי והרומנטי.
שיהיה בהצלחה!
אפרת.
|
|
בתגובה ל: אין כמוכן! מאת: אולי כזו את אפילו מובנת מאוד :)
אם את מפחדת מההשלכות של הגילוי שאת לסבית, אולי באמת כדאי לדחות לעת עתה את הבירור בנושא. אבל בסופו של דבר תגיעי לצמתים בחיים שבהם תצטרכי להחליט (להתחתן, להוליד ילדים), ואם הנקודה הזו תמשיך להציק אז כדאי בכל זאת לברר. יש מספיק בעלות נסיון כאן שיכולות לספר לך למה כדאי להחליט החלטות כאלה בזמן הנכון ולא מאוחר מדי. לא דחוף כרגע. יש לך זמן, קחי אותו.
|
|
בתגובה ל: את לא סותרת את עצמך מאת: נוסעת סמויה אני מתחברת, ומסכימה, עם כל מילה (כמעט) שכל אחת מכן כתבה, ותודה לכן.
טוב לי לשמוע שבעינכן אני צעירה, כשלחסרות שלי נולד כבר הילד השני... ואני בד"כ ממש לא משווה ביני ובין אנשים, ובכלל בחיים- כל אדם הוא אינדיבואלי בעיני, אבל במקרה הזה, אתן טיפה החזרתן אותי לפרופורציה, למרות שעדיין מבחינת הסביבה, יש איזה לחץ מתון שאראה שאני לפחות בכיוון של להפגש עם בחורים, אם לא להתחתן...
ואני יודעת שבתגובה לזה, כולכן חושבות, שאני צריכה לדעת להפריד את עצמי לפעמים קצת מהסביבה, ואתן גם צודקות, כרגע אני מתקשה... ואפרת- אהבתי מאד את ההגדרה שלך לטיפול. וגם - זה באמת יועיל לי בעוד הקשרים בחיים, כמו שאמרת.
אני ממשיכה לחשוב על טיפול, על עצמי, ועל לסביות בכלל כל דקה, מאז שכתבתי פה לראשונה זה לא עוזב אותי לרגע, וקשה לי. העלתן לי הרבה נקודות למחשבה, ונראה לי, שכרגע אני פשוט צריכה כמה ימים של שקט, לנסות לחשוב פחות (כי ממילא המעגל של המחשבות רץ סביב עצמו ולא מגיע לשום מקום...) , טיפה להרגע, ואז לראות אם אני מסוגלת ורוצה עכשיו להתחיל טיפול.
תודה רבה לכל מי שהגיבה, שיתפה ועודדה אותי. מקווה לכתוב פה שוב, כשאמצא שוב את עצמי בתוך כל הבלגן והחששות, או לפחות כשאחליט לאיזה כיוון אני לוקחת אותם. שיהיה שבוע טוב לכולן.
|
|
|
|
|
| |