|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
קפצתי לביקור.
|
|
קפצתי לביקור.
פורסם לפני
4778 ימים
מאת אמא גאה
סה"כ תגובות: 73
תגובה אחרונה לפני: 4761 ימים
המון זמן שלא כתבתי פה. מה שהחזיר אותי לכאן, הפעם, היא שבתקול. הייתה שבת מקסימה (זה אנדרסטייטמנט, לא?) וככל שבחוץ היה קר ורוחות נשבו, בפנים היה חם, אינטימי ומשפחתי.
וחובה נעימה לי עד מאוד להודות לרננה שאיפשרה לזה לקרות. זו שבת ראשונה מזה 4 שנים שאני מגיעה לשבתקול ולא צריכה לדאוג לטרמפים, כשרות, תשלום, חדרים עם נוף/ בלי, עם לול/ בלי, פעילות, סעודה שלישית. ורננה עשתה את כל זה בהצלחה מרובה. ואני כ"כ מעריכה אותה ומודה לה. תודה.
חוץ מזה שכמו תמיד היו וותיקות (אפילו היו כמה ממייסדות בת קול) וחדשות (שרק לפני חודש הגיעו). היו סיפורים שכבר שמעתי עשרות פעמים (והיה נחמד לשמוע שוב) והיו סיפורים חדשים ומרגשים. היו המון המון ילדים (אביגיל - היה מאוד חסר עניין העפיפונים :) למרבה ההפתעה שלי גיליתי דברים חדשים, וזה היה חידוש (תרתי משמע)
ברור לכן שתרבד קפוא (עוד קוראים לה ככה פה?) העבירה את הפעילות החברתית בערב שבת, ומכיוון שכולן רצו עוד, שיחקנו את המשחק - הרוח נושבת. (מי שלא יודעת מה זה שתירשם לשבת הבאה) אבל העקרון החברתי של המשחק הוא שמגלים כל מיני דברים על המשתתפות, למשל שבתוך כל המעגל שהיה במשחק היו רק 2 עורכות דין! שיש הרבה נשים בבת קול שנשים גבריות עושות להן את זה שרק אשה אחת דואגת להתאים את התחתונים לחזיה - מה שנקרא סט! שיש נשים שהזוגיות שלהן ארוכה להן מידי שיש לא מעט נשים שהתנסו במיני עישון... שחלק מהנשים, בחלק ממעגלי החיים שלהן, עדיין בארון שיש נשים שנשיקות עושות להן את זה, שיש נשים שעשו את זה בכל מיני מקומות (בשירותים, במטוס, בעבודה ואפילו בטבע...) והכי כייף היה לגלות שכולנו בסופו של דבר מתמודדות עם אותם התמודדויות (ברמה כזו או אחרת), ובת קול היא סוגשל משפחה.
סעודות השבת עברו בנעימים, כולל שירי שבת, (מי אמרה אולפנא ולא קיבלה?) ולי באופן אישי מגיע לי כל הכבוד על כך שלמרות הבקשות שאני אצטרף לשירה, לא שרתי. (ובכך מנעתי שבת גשומה במיוחד...)
אז תודה לכל מי שהייתה, ותודה מיוחדת לנשים שגרמו לשבת שלי להיות שבת כהלכתה.
באהבה רבה אמא גאה
נ.ב לכל מי שהזמינה אותנו לשבת/ ארוחה/ ביקור - בלי נדר (מבטיחה) לממש.
|
|
|
|
המון זמן שלא כתבתי פה. מה שהחזיר אותי לכאן, הפעם, היא שבתקול. הייתה שבת מקסימה (זה אנדרסטייטמנט, לא?) וככל שבחוץ היה קר ורוחות נשבו, בפנים היה חם, אינטימי ומשפחתי.
וחובה נעימה לי עד מאוד להודות לרננה שאיפשרה לזה לקרות. זו שבת ראשונה מזה 4 שנים שאני מגיעה לשבתקול ולא צריכה לדאוג לטרמפים, כשרות, תשלום, חדרים עם נוף/ בלי, עם לול/ בלי, פעילות, סעודה שלישית. ורננה עשתה את כל זה בהצלחה מרובה. ואני כ"כ מעריכה אותה ומודה לה. תודה.
חוץ מזה שכמו תמיד היו וותיקות (אפילו היו כמה ממייסדות בת קול) וחדשות (שרק לפני חודש הגיעו). היו סיפורים שכבר שמעתי עשרות פעמים (והיה נחמד לשמוע שוב) והיו סיפורים חדשים ומרגשים. היו המון המון ילדים (אביגיל - היה מאוד חסר עניין העפיפונים :) למרבה ההפתעה שלי גיליתי דברים חדשים, וזה היה חידוש (תרתי משמע)
ברור לכן שתרבד קפוא (עוד קוראים לה ככה פה?) העבירה את הפעילות החברתית בערב שבת, ומכיוון שכולן רצו עוד, שיחקנו את המשחק - הרוח נושבת. (מי שלא יודעת מה זה שתירשם לשבת הבאה) אבל העקרון החברתי של המשחק הוא שמגלים כל מיני דברים על המשתתפות, למשל שבתוך כל המעגל שהיה במשחק היו רק 2 עורכות דין! שיש הרבה נשים בבת קול שנשים גבריות עושות להן את זה שרק אשה אחת דואגת להתאים את התחתונים לחזיה - מה שנקרא סט! שיש נשים שהזוגיות שלהן ארוכה להן מידי שיש לא מעט נשים שהתנסו במיני עישון... שחלק מהנשים, בחלק ממעגלי החיים שלהן, עדיין בארון שיש נשים שנשיקות עושות להן את זה, שיש נשים שעשו את זה בכל מיני מקומות (בשירותים, במטוס, בעבודה ואפילו בטבע...) והכי כייף היה לגלות שכולנו בסופו של דבר מתמודדות עם אותם התמודדויות (ברמה כזו או אחרת), ובת קול היא סוגשל משפחה.
סעודות השבת עברו בנעימים, כולל שירי שבת, (מי אמרה אולפנא ולא קיבלה?) ולי באופן אישי מגיע לי כל הכבוד על כך שלמרות הבקשות שאני אצטרף לשירה, לא שרתי. (ובכך מנעתי שבת גשומה במיוחד...)
אז תודה לכל מי שהייתה, ותודה מיוחדת לנשים שגרמו לשבת שלי להיות שבת כהלכתה.
באהבה רבה אמא גאה
נ.ב לכל מי שהזמינה אותנו לשבת/ ארוחה/ ביקור - בלי נדר (מבטיחה) לממש.
|
|
בתגובה ל: קפצתי לביקור. מאת: אמא גאה הניק שלך תמיד מזכיר לי נשכחות . אותו הניק שראה את ההודעה שלי פה(יותר נכון בנענע) ולמרוות שעברתי על כל חוקי הצנזורה הנוקשים , שלא בכוונה , אם את זוכרת על מה אני מדברת , מצאתי את עצמי לראשונה במקום שונה כל כך ממה שהכרתי כל חיי ומי יודע אם לא את היית יושבת דאז בין השורות על המקלדת מול המחשב אולי דברים היו נראים אחרת מבחינתי. אז נכון שהנמכתי פרופיל בכוונה לא בכוונה אבל רק רציתי להגיד לך תודה. את יודעת בשבת לא יצא לי להיות אבל אחד הדברים שזכורים לי מבת קול ובכלל זה השבת הראשונה שלי בבת קול-שבעצם הייתה השבת היחידה שלי עד כה. זה עורר בי כל כך הרבה אמוציות לטוב ולפחות טוב , אבל זה אחד הדברים שגם אם בידעבד,שחיזקו אותי. שוב תודה לך נקודת הזמן ההיא ועל נקודות הזמן האחרות שעתידות עוד להגיע עם נשים חדשות שאני מאמינה שעוד יגיעו לאירגון. ולך רננה י'ישר כוח ענקי על כל העשי'יה ועל האירגון ,זה לא מובן מאליו. ולכן נשים יקרות , שמחה שנהנתם שמחה שחויתם ושמחה ששיתפתם , ועל כך שהיה לכן את האומץ להיות מי שאתן , נאמנות לעצמכן ולדרך שלכן גם אם היא בעתיד תשתנה וגם אם לא , י'ישר כוח על האומץ שלכן לחוות את הרגע בשביל עצמכן. לויתיקות דרישת שלום ולחדשות ברוכות הבאות , לילה טוב ..
|
|
בתגובה ל: קפצתי לביקור. מאת: אמא גאהגם אני אגיד כמה מילים על השבת.. כי אם כבר פתחת שרשור בנושא אז חייבת לנצל את ההזדמנות להודות לכל הנפשות הפועלות בעיקר לרננה וזוגתה היקרות! היתה שבת כייפית, הרבה זמן לא חייכתי למשך זמן כה רב.. שמחתי להכיר פנים חדשות וותיקות.. היה מרגש לראות את הרצון של כולם שתהיה שבת טובה.. ולדעתי כך היתה. הספקתי לנוח.. וזה התירוץ שלי ל"חוסר פעילות" במשחקים מסויימים אבל בהחלט למדתי כמה דברים שלא ידעתי.. "הכביש והכלים אומרים ..." הילדים היו מתוקים מאוד.. איזה כיף להיות דודה של כולם.. :) ענין השירים בארוחות.. הזכיר לי את ימי המדרשה.. והאמת שהתגעגעתי.. ותודה לכל מי ששתפה פעולה ואיפשרה זאת.. ול"סמוקיה" על השירון ועל הטרמפ המדוגם.. אשרייך! תודה לכל מי שלקחה חלק בכך שהשבת יצא טובה כזאת.. ומי שלא באה.. הפסידה!!! ומאחלת לכולן שבוע טוב ומבורך!
"כל מאן דעביד רחמנן לטאב עביד"
|
|
בתגובה ל: קפצתי לביקור. מאת: אמא גאהלא יודעת אם רננה קוראת כאן אבל באמת שמגיע לה שאפו ענקי. והרוח נושבת? טוב, זה כבר מסורת המשחק הזה. אותי זה תמיד נורא מצחיק בכל אופן... נהניתי מהשבת, למרות מזג האוויר החורפי [אני מוכנה לחתום על חוזה שיאפשר לי לישון שנת חורף ולהתעורר באפריל]. לא נתראה בשבת הבאה כי אני מאוד מקווה שלא אהיה כאן בארץ בכלל. [בהנחה שהעולם לא יחרב או משהו...2012 וכו' ] סופשבוע נפלא...
זה מה שיש ועם זה ננצח.
|
|
בתגובה ל: קפצתי לביקור. מאת: אמא גאה קפצתי לדקה ולא האמנתי שיש כל כך מעט תגובות על השבת המדהימה שהיתה (לפחות עבורי). אני חושבת שעוד לא היתה שבת כל כך מרובת משתתפות ועמוסת פעילויות (או ההיפך).
בשבילי זה תחבושת וצרי על כל פעם בחיים שלי שהרגשתי או שאני מרגישה לא שייכת (למשל הסימסטר הזה אני סטודנטית של עינת רמון ההומופובית - לפחות בעיני). וכיוון שהיו לא מעט פעמים כאלה אני צריכה כמה וכמה שבתות כאלה...
תודה רבה רבה רננה. תודה לכל מי שעשתה לי את השבת. תודה על כל הפעילויות. תודה על כל החיבוקים. תודה על כל שירי השבת. הכי הרבה תודה על הצחוקים. ועוד תודה מיוחדת על הסיגריות.
|
|
בתגובה ל: שבתקול מאת: הויז ק אין לי הסבר מדוייק למה אני לא באה לשבת. (אבל עדיין זוכרת את תחושת ה"שייכות" המפצה של שבת שוב"ל)
אוליי בשנה הבאה שבת שלום
|
|
בתגובה ל: שבתקול מאת: הויז ק כשאני אהיה בארץ ביוני- יולי... מבטיחה להשתתף ואף לתרום
|
|
בתגובה ל: קפצתי לביקור. מאת: אמא גאה השבת באמת היתה מדיהמה!!!! נהננו מכל רגע :)) רננה תודה רבה זו מילה קטנה לעומת הכרת הטוב הענקית שיש לנו כלפייך על מאמצייך בקשר לטרמפים ולכל השבת בכלל התוצאה של המאמצים נראתה בשטח היה מדהיםםםם!!! שבת שלום לכולכן וכבר מחכה לשבת הבאה... אולי תארגנו משהו לקיץ....
|
|
בתגובה ל: קפצתי לביקור. מאת: אמא גאה בבית הכנסת הסרוג באזור מגורי יש עזרת נשים. היא בקומה שניה, בלי מעלית. אתן מכירות אותה, את הקומה הזו ההומה המאוכלסת בצפיפות בנשים וילדים בכל גיל, הקומה עם המרפסת המאפשרת להיות עדה לקהל המתפלל,ומעמידה אותך לבדוק את מקומך ומקומן ומקומם. ואוי כמה רעש עושים הילדים. למעלה זה טוב. הקול כידוע עולה למעלה ובעזרת תרגיל לוו-טק מבריק נמנעים מלהפריע לשלוותם וריכוזם של המתפללים.
והנה משבת בת קול תצא הבשורה. גם לנשים יש זכות. הוציאו אמהות עם ילדים צעירים מחוץ לעזרת הנשים וגם הנשים יוכלו להתפלל בנחת. אפשר לבנות להן, לאמהות הללו קומה נוספת. גרם מדרגות תלול הוא הדרך הטובה ביותר לוודא שהן סוגרות את הדלת. הן יוכלו להשקיף משם אל קהל הנשים שמתחתן ולבדוק את מקומן.
|
|
בתגובה ל: עזרת נשים מאת: עינבל כשבנאדם אומר אני כועס ופגוע לא אומרים לו שלא קרה כלום, ובכל זאת אני חושבת שנקודת המבט שלך קיצונית.
כשהילדים שלי היו בגיל של ילדייך הפעילות היחידה שיכולנו להשתתף בה שתינו יחד בשבת בת קול היתה העפת עפיפונים על החוף. לא חשבנו לרגע שמדירים אותנו. פשוט היו לנו ילדים קטנים שהיינו אחראיות עליהם.
בשבת הזאת, בניגוד לאז, לא הייתן זוג יחיד עם ילדים. למעשה כל השבת היית בתוך קבוצה של אימהות לילדים בגיל של ילדייך. אני מניחה שזה נראה לך מובן מאליו. מנקודת מבטי זה היה מעורר קינאה. היו 3 פעילויות לילדים. אף פעם זה לא קרה קודם.
נכון, קשה להעלות על הדעת פעילות שבה הורים לילדים גדולים או אנשים ללא ילדים יתעניינו בחברתם של ילדים בני שנה עד ארבע. נדמה לי שלא חייבים להתייחס לכך דווקא בעלבון (אם כי אני מודה שזה לא מחמאה כ"כ גדולה...)
בעיני, אם היה לך מראש רעיון לפעילות מסיימת שהיתה מתאימה לכך, היית צריכה להציע אותה. רצוי עוד טרם השבת או לפחות במהלכה. לענ"ד, משבאנו אל המוכן היה ראוי לקבל אותו ולהודות עליו.
ועדיין הצטערתי מאוד שחשת מגורשת ונעלבת.
|
|
בתגובה ל: היי היי מאת: הויז קבזכות ובגנות הסלקטיביות והסוביקטיביות של הזיכרון. אבל אני זוכרת אתכן איתנו. יחד עם הילדים. הילדים רוקדים בלב מעגל הדיון ומתרוצצים לצידו ואתן איתנו שם. אני לא חושבת שמישהי היתה מעלה על דעתה לדרוש מכן לצאת מפעילות כי הילדים שלכן מפריעים. הייתם משמעותיים בקבוצה. אתן וילדיכן. זו לא פעם ראשונה שאני מגיעה עם הילדים שלי לשבת. בשבתות קודמות חוויתי שבט. מעגלי שיחה בהם היה מקום לחיים. כולל ילדים. השבת לא. וכמו שראיתן (או לא ראיתן) לא עברנו את הדלת הסגורה ממסדרון הילדים אל מעגלי המבוגרים. רק לסיום אליו הוזמנו כולן באנו. אגב, לא הרגשתי מגורשת. גורשתי. (כשאמרתי שחשוב לי להשאר נדרשתי לצאת בכל זאת ובבקשה לא לדבר על זה, כי גם העלבון שלי, כמה נפלא, מפריע). תוקן על ידי עינבל 8/3/2011 12:6
|
|
בתגובה ל: הרבה אפשר לומר מאת: עינבל כשאני קוראת מה כתבת, הכל מתמצת למשפט אחד. השבט שחווית בכלל לא נמצא בתודעה של המארגנות. המחשבה היא על קהל גדול ובניית אירוע תרבותי - חברתי בהתאם. את השבט שהיה טבעי צריך להחזיר בצורה מתוכננת ומובנית.
(ואגב היה מזה קצת בזמן החופשי ב"מועדון" ובאמת שם אותך לא ראיתי בכלל ואת נמנמ רק בהבלחות משגיחה על הקטן למרחוק)
|
|
בתגובה ל: עכשיו מאת: אור__ כי לפחות אני לא הבנתי למה את מתכוונת.
(סמנטיקה, שוב...)
ותודה שאת כאן.
|
|
בתגובה ל: יכולה להסביר מה זה "שבט"? מאת: קימונוהשימוש במונח השבט כחלק מפילוסופיה חברתית מחובר לספר בשם "עיקרון הרצף" , שהוציאה האנתרופולוגית ג'ין לידלוף ב-1975 (או בביבליוגרפית: ג'ין לידלוף, עקרון הרצף - איך לגדל ילדים מאושרים, הוצאת אלטרנטיבות, 1998) מכיוון שגיליתי שיכולות הניסוח שלי לא מעבירות באופן יעיל מסרים, אקשר ישירות לויקיפדיה למידע...
|
|
בתגובה ל: השבט מאת: עינבל שאני חולה על ענבל וגם על אשתי, אבל מתעבת את עקרון הרצף.
עקרון הרצף הוא המצאה שכל כולה backlash העמדת הנשיות כולה על האמהות ומנגנון בלתי נדלה ליצירת רגשי אשם לאשה המערבית.
זה גם המקום לומר שככל שאני אוהבת את בנותי וקשורה מאד לילדים של החברות שלי, אני מאד אוהבת להמצא בחברת מבוגרים נטולת ילדים.
כן הייתי מגדלת את הילדות שלי בשבט, בשמחה רבה מאד (ואתן יודעות מה זה אומר, כן?). אבל אחד היתרונות הגדולים (כלומר היתרון השני) בשבט מרובה אמהות, זה יותר שחרור מעול הילדים.
ענבל אהובתי, את עושה בשבילנו המון ורק אם תרצי אני מבטיחה לשחרר אותך יותר.
|
|
בתגובה ל: זה המקום לומר מאת: פוליטאה בשם עיקרון הרצף. לא שאני מסכימה עם השיטה או, יותר נכון, התובנה הזו, בכל דבר ופרט, אבל איך שזה נשמע ממך, עושה רושם שפשוט לא קראת את הספר אלא "שמעת התרשמויות". אני מודה שיתכן שזה פשוט ספר משעמם נורא בעינייך, אחרי הכול, אני קראתי אותו כשהייתי הבחורה היחידה עם תינוק במנשא בכל מקום שאליו הלכתי. היום מנשא זה כמעט חלק מציוד חובה של כל אימא, וכולם חושבות שהן יודעות מהו עיקרון הרצף בלי לחוש צורך להתעמק. אבל עדיין, אני די מצפה ממך לא לדבר על משהו שלא קראת והתרשמת בעצמך, בצורה שיפוטית ונחרצת.
אחד הדברים המרכזיים בספר הוא הביקורת על בידוד של אם לתינוק שמרוחקת מחברת מבוגרים אחרים ומתוסכלת כתוצאה מכך, "קשורה" לתינוק עד שיתחיל "לבקר במסגרת" כמעט ללא תמיכה או חברה של מבוגרים אחרים. אצל לסביות אולי זה קצת פחות בולט, אבל במשפחה מערבית הטרוסקסואלית סטנדרטית, במיוחד בארצות מערב אירופה ואמריקה, שם יש חופשות לידה נורמליות של שנה ויותר, או מקובל שהאם נשארת בבית עם הילד עד שיגדל, 3 ימים אחרי לידה האב חוזר בשמחה לעבוד עד הלילה, והאימא נשארת רובינזון קרוזו. במקרה הטוב, יש לה אימא או אחות שקופצת לביקור מדי פעם והבעל מנסה לעזור בסופי שבוע. לעומתה, נשות השבט ב"עיקרון הרצף" לא נמצאות בכלל "עם הילד" ולא מפעילות את הילדים, והן לעולם לא לבד עם התינוק. הן תמיד זו עם זו, ותמיד יש מספיק נשים/ילדות שכרגע אין להן תינוק, ששמחות לשחק, לשעשע או להאכיל או סתם לשאת על גופן עולל של בת דודה/אחיינית/גיסה, מה שמונע מאותן האמהות שחיקה, בצורה די יעילה.
לא כל דבר שיישים בג'ונגל, יישים גם במרחב בין חדרה לגדרה, אבל בואו לפחות ניתן להם קרדיט על כך שהאמהות שלהם מאושרות יותר.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: אני מוחה נמרצמות מאת: alla_alla לא מאמינה שניתן לדרג חברות לפי סולם האושר. בכל חברה יש מאושרות יותר ומאושרות פחות, ובעיקר יש זמנים של אושר וזמנים של קושי.
(וספציפית, מתקשה להאמין שאמא שחיה בימים של תמותת התינוקות גבוהה היתה מאושרת יותר)
|
|
בתגובה ל: מאושרות יותר? מאת: אנה ק היום רוב האמהות מדווחות על יותר שלווה ושביעות רצון ממה שהיה כשהבכור שלי נולד, וודאי ממה שהיה כשאחי נולד. לא עשיתי מחקר, אבל התנדבתי שנים עם אמהות טריות ואני מברכת על מהפך עקרונהרצף (הפיכת הרעיונות של לינה משותפת, נשיאה על הגוף והנקה ארוכה, למקובלים ושכיחים בקרב אמהות צעירות), בשתי ידיי.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: מאושרות יותר? מאת: אנה ק אני אשנה את זה ל"בטוחות ורגועות יותר באמהות שלהן ויודעות יותר מה לעשות עם התינוק שלהן, בזכות התמיכה הרחבה מנשות השבט האחרות".
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: אני מוחה נמרצמות מאת: alla_alla איזה קישקוש!
ממה הן מאושרות יותר? מהחברה הפוליגמית או המאד פטריארכלית? מעומס העבודה ותחזוקת הגוף? מתוחלת החיים?
זה תמצית הקשקוש ההבל ובעיקר הbacklash לקחת את מושג האושר הכה מערבי ולהלביש אותו על חברה שבטית שאי אפשר להעריך אותה על פיו בכלל ואז לגזור חזרה את ההתנהגות הרצויה (התמקדות אך ורק בילדים והנקה עד הבקום כמובן) עבור האשה המערבית הפמיניסטית הסוררת.
בחברה השבטית שלך נשים לא שואלות את עצמן אם הן מרוצות מהאהבה שלהן, מחיי המין, אם יש להן סיפוק אינטלקטואלי, מקצועי, חברתי. הן גם לא שואלות את עצמן אם הן מרוצות מההורות שלהן. אם היו לוקחים אותך, כולל מושגי האושר והסיפוק שלך ומנחיתים אותך בלב השבט הזה, ספק גדול אם תצליחי לעשותהיישלא ת מאושרת, ספק גדול אם לא היית נשחקת עד דק תוך יומיים.
הרומנטיזציה (שטובה לספרות פופולרית אבל לא לעיסוק אנתרופולוגי רציני) של החברה השבטית כדי לגזור ממנה ערכים ניו איג'ים שהם בסך הכל ערכי משפחה שמרניים בתחפושת, היא אחד הטריקים השקופים בספר (לא ספציפית רק בספר הזה) באמאשלי.
אני מאד אוהבת ומעדיפה חברת אמהות וילדהן, את יודעת את זה. יש לי הרבה ביקורת וגם מאד קשה לי אישית עם בידוד אמהות מחברת המבוגרים. אבל שימי לב שהאידאל שלך מחד, לא מפרק ולא מבקר את המבנה המונוגמי ההטרוסקסואלי אפילו קצת ומאידך, כל האחריות לאושרו של הילד בשיטת הרצף עדיין מוטל על האם (וגופה ממש) בלבד. אין גברים שלוקחים אחריות על ילדים או מנשאים. אז מה לדעתך יוצא לנו מצרוף שני אלה, אם לא דרך רומנטית להחזרת הנשים הביתה?
לעומת זאת אם את כן רוצה להיות את מאושרת גם מזוגיות ואהבה, מיניות, חיי חברה וחיי רוח ועבודה, זה לא ילך עם ילד צמוד עד הבר מצווה (וכל אחיו הקטנים והגדולים) ואת גם צריכה להיות מסוגלת להגיד בלי רגשות אשם, שטוב לך שלא בחברת הילדים. את זה תועמלני הרצף מאד רוצים שלא תצליחי לעשות
|
|
בתגובה ל: מאושרות יותר? מאת: פוליטאה אבל זה עובד. אמהות בדור שלנו זזו הרבה יותר לכיוון "הרצף" על הסקאלה ביחס לאמהות ובעיקר ביחס לסבתות שלנו.
אנחנו עוד חווינו את הפער התרבותי כשירדנו עם הגדולה במנשא הקשירה לסיבוב של ערב בכפר הבוכרי בו גרנו. כל הילדות ששיחקו למטה שאלו אותנו אם אין לנו כסף לעגלה. שינקין מעולם לא נראתה רחוקה יותר.
אבל אם כבר ביקורת, הביקורת המשמעותית בעיני היא העובדה שלפי הספר הילדים הם הנספח לחיי המבוגרים בשבט. בפועל, היישום המערבי הוא שהילדים הופכים המרכז והצרכים שלהם מכתיבים את ההתנהלות. אבל עדיין אני מעדיפה את העקרונות הבסיסיים של ההורות הזו בגירסא המערבית שלה על פני הגרסאות המערביות האחרות.
|
|
בתגובה ל: זה יכול להיות קשקוש מאת: אור__ זזנו לכיוון הרצף, אבל במקביל בעולם שסביבנו, שוק העבודה נעשה חזר אחורה להיות גברי יותר, הפערים בשכר לא השתנו וביחס לרמת החים הממוצעת, קשה יותר לאשה לפרנס או אפילו לסייע?
אני לא חושבת שבכל אפשר להאשים את קונספירצית הרצף, אבל בפועל היכולת שלנו לשלב עבודה ומשפחה, נפגעה ביחס לדור האמהות שלנו. בין השאר כי הציפיות מאמא הן מטורפות. אני מרגישה שאני נפגעת מזה ושהמשפחה שלי נפגעת מזה. לעומת זאת אין לי שום טינה לא כלפי המעון ולא כלפי המפתח והשניצל המחומם. נהפוכו.
|
|
בתגובה ל: מה עובד? מאת: פוליטאה אין לך כלום נגד גרסת המפתח כי עוד לא הצטרכת לדמיין את הילדות שלך חוזרות בצהריים לבית ריק. (הנה אמת אבסולוטית שאני מאמינה בה)
|
|
בתגובה ל: המפתח? מאת: אור__ וזה היה בסדר גמור, אפילו נחמד, שקט מההורים.
אל תאמיני באמיתות אבסולוטיות
|
|
בתגובה ל: אני חזרתי מאת: פוליטאה ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: בת כמה היית? מאת: אור__ לפני זה אמא שלי היתה בבית מסיבות שאינן נחלת רוב המשפחות. עד פרוץ הסיבות האלה, גם הייתי במעון עד אחרי הצהרים, כל יום, שום דבר לא קרה ולא זו הסיבה שאני מפרנסת פסיכולוגים.
|
|
בתגובה ל: כיתה ג, ד משהו כזה מאת: פוליטאה מה שפעם נחשב להורות נורמטיבית היום זה על גבול ההורות המזניחה. לפחות במגזר שאני מכירה.
ההורים שלי הגיעו לכשלוש אסיפות הורים בכל שנותי במערכת הלימוד. אנחנו מתייצבות שתינו פעם בשנה לפחות לשיחה עם המורה ומקבלות כל חג עברי, וכל עונת שנה גם עם קהילת בית הספר וגם עם קהילת הגן.
אגב, לידיעתך, היום ילדים מתחת גיל תשע מנועים מלחצות כביש לבד ע"פ הוראות משרד המשהו. ככה שאת החלום על עצמאות תאלצי להתחיל לחלום רק מכיתה ד ומעלה. יש לכן עוד כמה שנים עד שם.
(וראיתי פעם כתבה על כך שבארה"ב מתחילה ביקורת על הדפנסיבה ההורית הזו, כי היא משמשת כלי מאוד משמעותי במאבקי משמורת. לאמהות אין יותר עדיפות אוטומטית ככה שהמערכה נפתחה למי הורה יותר "משקיען" ומי שלא עומד בסטנדרטים האלה יותר נחשב הורה מזניח)
|
|
בתגובה ל: הזמנים השתנו מאת: אור__נהפוכו, הורות משקיעה על גבול החונקת. זאת הפואנטה שלי, ההשקעה האימהית (לא ההורית למרות שקוראים לזה ככה) הנדרשת היא לא פרופורציונלית לכלום ואין לה דבר וחצי דבר עם הורות טובה, רק עם פולחן ילדים ורגשות אשם אמאיהים ומה המטרה של כל זה, לא צריך לומר שוב. ועכשיו אני צריכה ללכת לגזור קרטונים לפעילות מזורגגת שאני צריכה להעביר בגן מחר ססעעמאק. http://daniellalondon.blogspot.com/
|
|
בתגובה ל: זה יכול להיות קשקוש מאת: אור__ והמנשא וכל זה הפך להיות יותר חלק בחיי, כך השתחררתי מהצורך לסובב את חיי סביב הילדים. עם הקטנה אפילו יצאתי לטיול בחו"ל. במנשא. היה כיף לא נורמלי. היא נפגשה עם כל החברות שלי והילדים שלהם והייתה מבסוטה. לא עשיתי שום דבר ש"אמורים לעשות עם התינוק" - את הפעמים שישבתי איתה בעגלה בפארק על הספסל אפשר לספור על כף יד אחת, והיא לא שיחקה בלול. היא פשוט הייתה איתי בכל מקום שעניין אותי או שהייתי צריכה ללכת אליו. אה, והיא גם אכלה, כשהתחילה להתעניין באוכל, כל מה שהתאים לה מהאוכל שלנו, בלי שום גרבר ורסק קישואים. בעיניי זה איפשר לי להיות אני.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: מאושרות יותר? מאת: פוליטאה אני תמיד עודדתי אמהות מניקות לצאת להתאוורר ללא תינוק ולסמוך על "אנשי השבט" (בעיקר האב) שיטפלו בו, אפילו בלי צורך בבקבוק (יש שיטות האכלה נוספות לתינוקות יונקים סרבני בקבוק). כמו גם מדריכות אחרות ששמעתי בחיי. והיום יש המון אבות עם מנשאים, אפילו בבית כנסת. את מדברת מתוך דעות קדומות. בחיי שאני מכירה הרבה יותר פמיניסטיות ניו אייג'יות עם מנשא, מפמיניסטיות "רגילות". שלא לדבר על כך שאף ילדי מנשאים לא צמודים עד הבר מצווה. למעשה, לעתים הם יותר עצמאיים מילדי עגלות. אז קצת קשה לי להתווכח איתך בלי שיש בסיס עובדתי משותף כלשהו לדיון. מבחינתי את מדברת על ישראל אחרת. אני חוזרת, לא ניתן להסיק מעקרון הרצף שעלינו לחזור לג'ונגל, אבל כן ניתן להסיק משהו על הציפיות האבולוציוניות של התינוק והאם הצעירה זה מזה ומסביבתם. ההנחה שעדיף להפריד אותם זה מזה בשלב מוקדם, הייתה עד אז שולטת בכל מקום, ואמהות שהתנגדו לכך מתוך אינסטינקט בריא, חטפו המון ביקורת מכל כיוון. המהפך הזה הוא אחד הדברים החשובים שקרו לאמהות במערב.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: מי אלה תועמלני הרצף מאת: alla_alla הן בעיקר כל האמהות עם המנשאים שמניקות עד הבקום ויש להן את הפריוליה ללכת עם התינוק לאן שמעניין אותן כי יש מי שמפרנס אותן (וגם מוכן ללכת עם מנשא בשבת תודה רבה). אלה שדואות להבהיר לך שאם את לא רואה את הדברים כמוהן, את מזיקה לילד באופן שאין לו תקומה. תאמיני לי את פמיניזם הניו אייג' אני מכירה היטב ובגרסתו הפופולרית לא מחבבת אותו בכלל. כי הוא קושר נשיות באופן בלעדי לאמהות עם אותה ארומה דתית שקושרת אהבה להטרוסקסואליות ונדונה כאן בהרחבה, כי הוא מתעלם משאלות של כלכלה ומעמד, כי הוא לא רואה מעבר לקצה המנשא ולא כל כך רוצה לראות, כמו הנטיה הניו איג'ית הפופולרית להעלים קונפליקטים חברתים לטובת האור שמתחיל מבפנים.
|
|
בתגובה ל: תועמלני הרצף מאת: פוליטאה אני תועמלנית מנשאים (בעיקר צעיף ארוך וארגו/יאמו) שהניקה עד גיל 3 כמעט, אולי תספרי לי עוד קצת על הפריווילגיות שיש לי ועל מי שמפרנס אותי. או לחילופין פרנס אותי אי פעם.
ועד כמה שזכור לי, בפורום תועמלניות הנקה עד בקום נידון בהרחבה ובחיוב עניין של מעונות יום צמודי הייטק, אוניברסיטאות ושאר ירקות קפיטליסטיים. שלא לדבר על שרשורים אינסופיים על משאבות, טיפים לשואבות ודרישות אולטימטיביות ממקומות העבודה והלימודים להקצות חדר עם מקרר לשאיבה נוחה.
פעם זה עוד יהיה כאן, וגם אז כולם יתעלמו מכך שזה קרה בזכותינו, בזכות אלה שנלחמו כן להישאר קרובות לתינוק שלהן במקביל לקריירה ולצורך לפרנס. אבל כולן יהנו מזה.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: באמת תודה מאת: alla_alla אבל אין מעונות צמודי מקום עבודה לא בההיי טק שלא לדבר על מקומות אחרים וגם לא יהיו (המקום היחידי שכן יש זה אוניברסיטת בר אילן תחת הא'נדה של עידוד תלמידות ללדת לפני גיל ההסכמה). רוב תועמלניות ההנקה חיות ברווחה כלכלית ואת יודעת את זה. לא שזה רע, הרבה מאד מהפמינסטיות שהביאו שינוי תמיד באו מפריוולגיות כי רק ככה הן יכלו להרשות לעצמן פמיניזם. אבל הניו אייג' עסוק בחיבור לאדמה ולמטה מזה, של עצמו ולא בפוליטיקה, זאת תנועה מכחישת פוליטיקה.
בנתיים מעונות היום שכן יש והשעה שמגיעה לנשים מניקות, אינם עבודה של אמא אדמה, רחוק מזה.
|
|
בתגובה ל: יופי שזה נידון מאת: פוליטאה לכל התנועות האלה יש קשר הדוק עם דרישה להתייחסות של כל הממסדים המערביים (בעיקר הרפואי) לצרכים נשיים. ולא אני צריכה להפנות אותך להקדמה של יילוד אישה, נכון?
אז נכון שזה עובד יופי איפה שנשים שוות כסף ויודעות מה הן רוצות (ומהפכת חדרי הלידה הטבעיים בכל בתי החולים במרכז הארץ בתוך פחות מעשר שנים היא עדות מדהימה לזה) ועובד הרבה פחות טוב איפה שנשים צריכות להיות מתוגמלות באופן שווה.
אבל זה הכשל של הביקורת על הקפיטליזם לכל אורכה, היא עובדת רק איפה שהיא משתפת פעולה עם השיטה. אף אחד לא יהיה מוכן להאט את קצב השוק כדי שיתאים לשנטי של שנות ההנקה והגנים, אבל הם יהיו מוכנים לייצר כל מוצר צריכה שהאם המוארת רק תרצה (עייני ערך ההפניה של ענבל לחפש משקיע). בקיצור הכשל הוא לא באיכות הביקורת אלא ביכולת לנצח את השיטה. אין יכולת כזו, אפשר רק לבחור לחיות לצד השיטה, לפחות בשנות חייהם הראשונות, המעצבות
|
|
בתגובה ל: תרגיעי מאת: אור__ במקומות שבהם הפמיניזם יותר מושרש ומדיניות סוציאלית מיושמת קצב המרוץ מואט (והפתעה, זה לא פוגע בריווחיות של אף אחד). זאת לא סיסמה, אני עובדת עם ההי טק באירופה ותרבות העבודה שלהם שונה מאד משלנו ומהתרבות האמריקאית (ושם גם ראיתי במו עיני גנים בתוך מקומות העבודה, מה שלא ראיתי מעולם לא כאן ולא באמריקה, איפה שהדת החדשה פורחת). זה לא תוצאה של ניו אייג', זה תוצאה של סוציאל דמוקרטיה ושמאלנות מודרנית (בלי ניו ובלי פוסט).
אין לי בעיה עם שיתןף פעולה עם הקפיטליזם, יש לי בעיה עם הליכה אחריו כעגל מסומם וזה מה שקורה בניו אייג' הרווח והפופולרי. השנטי הוא לא יותר מאשר מנגנון צרכני ומסדר חברתית. את מרגישה מוארת אם את מודרת ממאבקים חברתיים ומרגישה שאת עושה המון כי השלום מתחיל בתוכך. באותו אופן את גם חשופה למנגנון תעמולה שאומר לך בדיוק מה מעצב, מה קריטי ובעיקר מה יקרה לרך אם לא תיהי אם צרכנית שנטית כמו שצריך.
|
|
בתגובה ל: לא נכון מאת: פוליטאה החיים איטיים, כי זו אירופה. לא סוציאל דמוקרט ולא פמיניזם ולא שום דבר אחר. קודם כל יש להם את תרבות החיים שלהם אחר כך בא כל השאר. הן יולדות מעט מאוד ילדים ביחס לנשים הישראליות. ככה שניתן יותר בקלות להתגבר על הפערים. ישראל הרבה יותר דומה למודל האירופאי מאשר לאמריקאי מבחינת רשתות בטחון ותמיכה ליולדות ואמהות. אבל נראה לי שיש כאן הרבה יותר נשים שבוחרות באמהות כמסלול עיקרי בחייהן. והשנטי יכול להיות שטחי והוא יכול להיות מהותי. אני מכירה הרבה נשים ומשפחות שחיים אחרת, ברמות מעורבות שונות בעולם העבודה ובמערכת החינוך כמו שאת מכירה אותם
|
|
בתגובה ל: באירופה מאת: אור__ רשת הבטחון הישראלית ליולדות ולאמהות היא איומה
ראית את הטפסים שהוציאו השנה מעונות התמ"ת? חופשת הלידה נגמרת לפני שהספקת למצמץ וגם טיפות החלב הולכות בדרך כל הפרטה. רשת הבטחון האיומה הזאת הופכת עוד יותר מזעזעת כשמביאים בחשבון שישראל היא שיאנית הריבוי הטבעי בעולם המערבי.
פה בדיוק קבור הכלב. לשים את האצבע על המנגנונים שחותרים להגדיר את האשה רק דרך האמהות שלה, לעודד ילודה חסרת פרופורציות וכך בעצם להפוך נשים לשבויות כלכלית (כי תמיכה סוציאלית או שיוויון תעסוקתי כאמור אין) בין אם הם בוטים ודתיים יותר או ניו איג'יים ובוטים פחות.
השאנטי בשבתו כחלק מהמנגנון הקפיטלסטי גורם לך להיות כל כך מרוצה מהמנשא שלך ומהאמהות המוארת שלך, שתשכחי את הזכויות הסוציאליות שמזמן נלקחו ממך. הנה גם את הבלבלת
|
|
בתגובה ל: סליחה? מאת: פוליטאה אבל מצבנו דומה הרבה יותר לאירופה ושונה מהותית מארה"ב.
ואני לא התבלבלתי, כמו שאמרתי לך אני נוטשת את הנאמנות הרדיקלית במקום שבו היא מחליטה עבור נשים מה טוב להן. בישראל חלק גדול מהנשים מעדיפות ילדים על קריירה. זכותן
|
|
בתגובה ל: תמיד אפשר לשפר מאת: אור__ אני אמרתי עבודה, פרנסה, את יודעת.
את אפילו לא רואה איך את בולעת את מנגנון התעמולה שאמר שאי אפשר להיות אמא סבירה שרואה את ילדיה וגם לכלכל אותם לפחות חלקית ולהיות מסוגלת, לפחות עקרונית, לעצמאות. או שאת אמא אדמה ותלויה או שאת קרייריסטית ומה אלה מעוללות לילדים שלהן, אנחנו יודעות נכון?
זאת בחירה מצומצמת שחברה קפיטלסיטית וקרייריסטית קיצונית ללא רשת סוציאלית מעמידה בפמני נשים בין השאר באמצעות סוכן שקוראים לו ניו אייג'. אמהות משמעותה שבי כלכלי. חופש כלכלי כרוך בקיריזם אנטי אימהי, עכשיו תבחרי ומה שאת בוחרת הוא כמובן בחירה חופשית שערעור עליה הוא ערעור על אוטונמיה ואינדיוידואליות.
|
|
בתגובה ל: אני אמרתי קריירה? מאת: פוליטאה התכוונתי לתלות, הרבה נשים מעדיפות תלות כלכלית תמורת האפשרות להתמסר לחוויית ההורות (ניסוח יותר טוב?) והאמת היא שגם לא מעט נשים מעדיפות תלות תמורת שעות שופינג וחדר כושר איכותיים. זכותן :)
ובתכלס רוב האמהות עובדות, אז איך שאת מציגה את זה זה מאוד קיצוני. הן פשוט רובן לא במקצועות של גברים ועם רמות שכר אחרות. הן עדיין נזקקות למעון יום, ולא רואות את הילדים עד ארבע
|
|
בתגובה ל: צודקת מאת: אור__ וכאן נכנס מנגנון התעמולה שמשוק לנו איזו חוית אמהות אולטימטיבית ובנוסף הפחדות על מה שיקרה לילדים עם נותר עליה, כדי שיקל עלינו מאד לבחור בתלות תוך כדי אנחת רווחה מהקהל.
את מנגנון התעמולה הזה אני מתעבת, כולל החלק שלו שנקרא תאורית הרצף.
ואמהות שחוזרות לעבודה אחרי שלושה חודשים ורואות את הילדים מארבע הן לא קהל לתאורית הרצף. הן פשוט לא יכולות להרשות לעצמן.
|
|
בתגובה ל: יותר טוב מאת: פוליטאה את מנגנון התעמולה שאומר לנשים שהן חייבות לשמור על האטונומיה שלהן, ושההנאה שלהן מפעולות של נתינה ודאגה הן תולדה של דיכוי אז שילמדו ליהנות מלהביא הביתה משכורת של גבר. הבנתי :)
ואמהות שחוזרות הביתה בארבע (וגם בשש) הן קהל, בטח שהן קהל. אולי הן בוכות יותר כשהן חוזרות לעבוד, אבל הן משככות את רגשות האשם בטקסים של הדת החדשה: שאיבות חלב בהפסקות עבודה, עיסוי תינוקות בערב, לימודי שחיה לתינוקות בצהריים.
והן עדיין תלויות. ברובן
|
|
בתגובה ל: את מעדיפה מאת: אור__ את החתירה לחשוף את האינטרסים שעומדים מאחורי "משכורת של גבר" ו"משכורת של אשה", לחשוף את האינטרס שמפריד בין ההנאה מהאמהות ליכולת העצמאות. זה לא אומר שאני שולחת את כולן לטפס עלי בריקדות מחר, אבל את אני מתעבת את האידאליזציה ורומנטיזציה של מה שהוא הצרת צעדים ממסודת. אני מעדיפה את זה לחלוטין על פני כל סוג של אופיום דתי (את הסמים שלי אני בהחלט מעדיפה, כמו כל דבר, מטריאלים).
חלק מהקטע של כל דת זה ליבוי רגש האשמה מחד ואז שיכוכו בעזרת טקסים מזככים מאידך (קצת כמו בטיפולי המרה). אנשים כל כך נשבים בקסמם של הטקסים המזככים שהם לא רואים את הפושר שלהם. בניגוד לדעה פופלרית הניו אייג' לא התפתח מדתות המזרח, אלא מהדת המערבית שהכי התמחתה בעניין הזה בדיוק וככה הוא נראה.
|
|
בתגובה ל: אני מעדיפה מאת: פוליטאהשאפשר לבטל את הקטגוריות עצמן. עד כמה שאני זוכרת מכל נתוני יום האישה למיניהם ההבדלים במשכורות בין גברים ונשים מגובים גם בהבדלים באחוזי המשרה וכמות השעות. יודעת גם על עצמי וגם על לא מעט נשים שמסביבי שרמת העניין, התשוקה והפניות שלהן לעבודה ירדה פלאים עם הגעתה של ההורות. יש גם גברים כאלה, אבל אי אפשר לזלזל גם בדבר הכל כך קמאי הזה שדוחף אותם להרגיש אחראים ליציבותה הפיננסית של המשפחה. מי כמוך יודעת שהורות מוציאה מאיתנו את דפוסי הילדות באופן הכי מרגש והכי אותנטי. לכן באמצע החיים (מה שלא נראה לי רלוונטי לפני הכניסה בעולם של ילדים) יש דבר כזה משכורת של אישה ומשכורת של גבר. מה שצריך לשמור עליו זה החופש של נקבות לבחור באופציה הגברית ולהפך. אבל בלי קשר נראה לי שמה שבאמת מעניין אותך להגיד זה שניו אייג' זה פויה. אז הנה מי שאומר את זה עם יותר כבוד ויותר מדויק, בהקשר של הדת היחידה הנכונה: "אבל רצוני לא לקבור ולא להלל את הניו-אייג', אלא ראשית לשאול עד כמה זה בכלל צריך להפתיע אותנו שרוב הניו-אייג' איננו רציני. כלומר, נכון שרוב הניו-אייג'יסטים מבקשים "רוחניות" שהיא יותר בילוי או תחביב מאשר אחיזה אמיתית בשאלות קיומיות, ונכון שרוב הניו-אייג' משמש כשסתום-לחץ לחיי השעבוד שלנו במסגרת מגרסת השוק ההיפר-קפיטליסטי ולא כאלטרנטיבה לה – אבל האם מבנים או זרמים דתיים אחרים אינם ברובם כאלה? מה שאני מנסה לומר הוא שאל לנו לבקש מהניו-אייג' מה שלא נבקש מהיהדות או הנצרות. וכי רוב המאמינים התאיסטים מגלים את אותה "רצינות" דתית שאנחנו דורשים מהניו-אייג'יסטים? ודאי שלא. רוב המאמינים באופן כללי, כמו רוב האנשים באופן כללי, עסוקים בעיקר בלחיות את חייהם, הרחק הרחק משאלות של מחוייבות לאמת וטרנספורמציה נפשית או חברתית. ובכל זאת, בגלל כמה סיבות מפתה כל כך ללעוג לניו-אייג': א) כי הוא חדש, ואין לו מסורת שנותנת לו אפילו בדל מכובדות; ב) כי הוא בכל זאת מתמחה בחוסר מחויבות ופילרטוט דתי ורוחני; ג) כי הוא מתיימר להיות יותר, להיות התשובה המעודכנת לדת הממסודת; ד) בהמשך לכך, כי ממנו אנחנו באמת מצפים ליותר, כלומר מצפים, מרוחניות להיות משהו אלטרנטיבי, או לפחות משהו גבוה יותר, משהו שמערער על הסדר הקיים או לפחות מציג דרך לשדרג אותו, משהו שמזמין אותנו אל אמת גדולה, ומכריח אותנו להשתנות בשבילה. ובכל זאת, גם אחרי כל זה, לא הוגן ללעוג לניו-אייג' ככלל, כמו שלא הוגן ללעוג לנצרות (או לבודהיזם, יהדות, פוליתאיזם וכו') ככלל. יש בו בהחלט כמה שיפורים והברקות ביחס לדתות שלהן יש את אותה מסורת ארוכה שמעניקה להם בדל מכובדות (ולבד מזה, אף אחד עוד לא יצא לג'יהאד או מסע צלב בגלל תקשור או שחזור גלגולים, וזה גם משהו)."
|
|
בתגובה ל: אני לא חושבת מאת: אור__ בממוצע אשה בישראל מרויחה 81% ממשכורתו של גבר (כאמור בהשוואת שעות, אותה השכלה אותה רמת בכירות והכל)[1]. אני לא יודעת אם זה יעניין אותך (אותי זה מאד עניין) אבל ככל שרמת ההשכלה עולה, הפער גדל (כמובן באותו חישוב שמשוה בכירות ושעות עבודה). נשים שמחזיקות בתארים אקדמים גבוהים (שני ומעלה) מרוויחות 75% מגברים עבור אותה משרה באותה רמת בכירות[2].
חוצמזה שאני אבין, לנשים יש דחף קמאי עם הלידה לעזוב את העבודה ולגברים דחף קמאי דווקא להשקיע בעבודה. קמאי!!! קראתי נכון? אם כבר לגברים יש דחף קמאי לפרנס את המשפחה עד גיל שלוש או ארבע של הצאצא הקטן ביותר. אחרי זה יש להם דחף קמאי לפרנס אשה אחרת ולהעיף את הישנה לכל הרוחות בלי שקל. אז אם כבר בקמאות עסקינן, באופן קמאי, הרבה יותר כדאי לאשה לשמור על האופציה להיות עצמאית.
אחוזי ההעסקה של נשים בכלל כאן, הם מהנמוכים בעולם המערבי, זה כמובן הולך במתאם פלאי לרמת השמרנות והדתיות של החברה, ליצוג נשים בפוליטיקה, ולמדיניות רווחה. הכל קשור.
אפלית נשים בעבודה (ובכלל) אינה עניין טבעי ולא קמאי וגם לא קשור לאחוזי המשרה. היא אינטרס של החברה הקפיטלסטית לחלק את השוק (וזה כולל את המקצועות כמובן) לנשיים וגבריים, להעריך בהתאם ולתגמל בהתאם. ברגע שנשים וגברים יתוגמלו באופן שווה, החופש של שני המינים לבחור יעלה פלאים. תעמולת הרצף היא בין הכוחות שמושכים לכיוון השני דווקא.
אני אכן לא חושבת שהניו אייג' מזיק יותר מכל דת אחרת (אם כבר אז אכן פחות בשל הדגש, אם כי הכוזב לעיתים מזומנות, על אינדיוודואליות. אי אפשר להאשים אותי בחוסר עקביות בעניין הזה). הוא מזיק בדיוק כמו כל דת אחרת בזה שהוא מכשיר במתק שפתיים אפליה ודיכוי ומשמש מכשיר תעמולה לחיזוק הסדר החברתי.
[1] בלי לקזז על פי מספר שעות העבודה זה יהיה 61%
[2] ומאז שקראתי את זה וגם אימתתי במסדרון, המוטיבציה שלי ללכת הביתה בארבע עלתה פלאים ולזה קורים משוב חיובי ומדיניות שמגבירה (בכוונה) התנהגויות רצויות לה, במקרה הזה הפחתה בעבודת נשים.
|
|
בתגובה ל: כאשר מקזזים לפי שעות עבודה ואחוזי משרה מאת: פוליטאה נדבקת לזה שהם עוברים לפרנס אישה אחרת, והרבה פחות נדבקת לעובדה שגירושים משאירים גברים הרבה יותר אומללים, מאשר את הנשים.
לגדל ילדים זו זכות :)
ואגב כל סיפור הרצף יוצר גם אזורי יזמות והכנסה לנשים, ראי ערך דיאדה שהחל באמת כפרויקט חברתי שבא מאותו המילייה שבה החלה התנועה שקראה להקמת חדרי לידה טבעיים ולהכנסת שירותי דולות לבתי החולים ולהענקת תנאים שווים לנשים היולדות בבית.
ולגבי המודלים הדתיים המסורתיים (לא מדובר כאן בנשים חרדיות שהן דוקא המפרנסות, נכון?) אנחנו בהסכמה. הדיון מבחינתי הוא פנים בורגנות בינונית - נמוכה. אישה צריכה את היכולת והמיומנות לעבוד כשהזמנים דורשים, וככה גם לגבי שכר שווה, ברור.
|
|
בתגובה ל: לא יודעת למה את דוקא מאת: אור__ למעמד בינוני נמוך? הצחקתני
דיאדה היא בדיוק הדוגמה לעיסוק חברתי שטוב וחשוב ככל שהיה, לא רואה ולא רוצה לראות מטר מקצה המנשא הבינוני עד מאד גבוהה שלו.
גרושים הרבה פעמים זה תהליך מעצים נפשית עבור נשים, זה נכון. אבל גרושים פוגעים בהן מאד כלכלית והרבה מאד נשים פשוט לא יכולות להרשות לעצמן להתגרש. למבנה שוק העבודה יש חלק גדול מאד בזה. גברים גרושים אגב, בדרך כלל ינשאו שנית או יחיו עם בת זוג, האומללות שלהם היא זמנית מאד.
|
|
בתגובה ל: את דיאדה את מביאה כדוגמה מאת: פוליטאה שיהיה. כל הסיפור של הרצף לא מתעניין בזכויות עובדים. הם רוצים להיות חלק מהחגיגה. נראה לי שכבר כתבתי את זה קודם שזה עובד רק איפה שזה חלק מהשיטה.
ואגב, מי שאצלן הרצף הולך עם חיים אלטרנטיביים לעומק, עם אנטי צרכנות וכו, ואינן נשואות, מתקיימות על קצבאות ביטוח לאומי. אלה שאינן קיימות, לשיטתך
|
|
בתגובה ל: סליחה? מאת: פוליטאה בזמן הקריירה הארוכה שלי כ"תועמלנית מנשאים וכו'", פגשתי כך או מאחרת, כנראה, מאות או אפילו אלפי אמהות. נכון שרובן היו מהשכבה המשכילה והמודעת, אבל דווקא חשוב לי לספר מה קרה לאמהות מהמקומות החלשים והנחשלים שנחשפו לתעמולה. אני מכירה מאוד מקרוב מישהי שילדה לראשונה בגיל 16, התגרשה מאבי הילדה ומאז לא הצליחה לעשות עם עצמה כלום. לא למדה, עבדה בעבודות מזדמנות, לא עשתה שום דבר שיספק אותה באופן כלשהו. אפילו על הקראוון בהתנחלות שבו התגוררה עם בעלה השני ו-3 ילדים, היה לה מאוד קשה לשלם. הילדה הקטנה שלה נולדה לפני שנתיים בערך, אחרי שהיא עברה דרך די ארוכה לכיוון עיקרון הרצף בכל מיני פורומים ובלוגים (הדרך שגם אני עשיתי בזמנו). היא לא הלכה ללמוד או משהו, היא פשוט הייתה אמא והייתה מבסוטה מההנקה והמנשאים. בדיוק המקום שאת מבקרת. אבל זה העצים אותה לרמה כזו שהיא החליטה לפתוח עסק קטן מהבית שעוסק באחד מתחומי השנטי, אז נכון שהיא עדיין לא מתפרנסת בצורה כ"כ מדהימה, אבל זו התחלה. זו הפעם הראשונה שהיא מרגישה שהיא עושה עם עצמה משהו, שהיא מנסה להתקדם בחיים. ללא שום ספק, זו התוצאה של האמהות בנוסח שאת מבקרת כל-כך. אישה מועצמת היא אישה מועצמת בכל תחום. אמהות רבות מאוד עברו את התהליך הזה. גם אני. אמהות מודעת, מחוברת ובטוחה יותר עושה לך המון דברים טובים מבפנים, מחזקת מאוד את הדימוי העצמי, מלמדת אותך המון. ראיתי את זה גם על נשים מהאזור הכי נחשל במקומותינו, הנשים החרדיות. ודווקא הנשים החלשות באמת, מה שמכונה המקרה הסוציאלי, לעולם לא יהיו אמהות מחוברות, הן לרוב לא כל-כך מצליחות להניק או לטפח קשר נוסח "מנשא-ידיים-לינה משותפת". ואם הן כן, זה בד"כ הופך להתחלה של העצמה ולא להפך. והאמת היא שאת בטוח מרגישה שאני צודקת (אפילו שבסוף האהבה לויכוחים מנצחת), ושכניסה לאמהות של מי שפוגשת תועמלניות כמוני בתחילת דרכה האמהית, היא חלקה ומוצלחת יותר ועושה המון טוב לתינוק ובעיקר לאימא, ואימא שטוב לה והיא מבסוטה מהתפקוד שלה, זה לא יכול להכניס אותה לפינה רעה של חולשה. זה בדיוק ההפך.
ועכשיו לקפיטליזם ועקרון הרצף, ברשותך. בדקת פעם כמה עולה תינוק בשיטה "הישנה" כולל עגלה-שידה-מיטה-בקבוק-מוצץ? להערכתי, עשרות אלפים. כולל הוצאות כל חודש על בקבוקים ותמ"ל. רוצה לשמוע כמה עולה תינוק שנטי? מנשא יד ראשונה יכול לעלות 300-400, אבל כל האתרים של תומכי עקרון הרצף מציעים מנשאים יד שנייה למכירה בגרושים או אפילו למסירה. ולהבדיל מעגלה, אין שום בעיה להשתמש במנשא שנוצל במשך שנה ומשהו, הוא בד"כ חדש לגמרי. מסרתי את המנשאים שלי והם משמשים אנשים בכיף. ההנקה, אפילו אם תוסיפי ביקור יועצת (400 ש"ח) וקניית משאבה (עוד 400 ש"ח) עולה כמו 10 קופסאות תמ"ל. שזה תמ"ל לחודשיים בערך. נניח שצריך גם 2-3 חזיות הנקה, זה עוד 600 ש"ח והן מחזיקות שנים. כך שזו עדיין הדרך הזולה ביותר להזנת תינוק. בנוגע לאיבזור, תינוק-רצף זקוק רק לכיסא לרכב, אם יש, אבל לא לטרמפולינות, לולים, קרוסלות, נדנדות ומיטות. הייתי בהמון בתי "רצף" "כבדים". לרוב יש מחצלות, המון כריות ופוף, וזהו. אפילו במקום רהיטים. למתקדמים במיוחד יש גם חיתולים רב-פעמיים וגם שיטה לתפוס מתי הילד צריך פיפי, שזה חיסכון אדיר לאישה ולסביבה. ואין גרבר, מוצצים, בקבוקים, מכשיר להרתחה והשד יודע מה עוד, תודה לאל אני כבר מזמן לא מעודכנת.
אז איזו שיטה תומכת יותר בקפיטליזם, צרכנות מטורפת וחברת השפע החזירית, גברתי הסוציאליסטית? "שיבכה עד שילמד", או השנטי שלי? אני מקווה שלפחותך לספור את יודעת!
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: עכשיו מאת: אור__ אבל לא יודעת עם חייבים כל הזמן לעגל את הריבוע. אולי זה שוב הזמן לשנות צורה. לחלק. ליצור משהו מקביל בסגנון "שבת משפחות, כולם מוזמנים, אזהרה:הפעילויות מכילות ילדים". תודה על האמפתיה.
|
|
בתגובה ל: כן מאת: עינבל שזה מה שהצעתי בהכרח.
נראה לי שחילופי הדורות בקרב הפעילות עושות המון טוב, במובן שהשלב החדש של הארגון הוא ברור להן. אין את הבלבול שלנו יש בין החיים האישיים שלנו לבת קול. רננה מהרגע הראשון נכנסה לארגון השבת מתוך מחשבה שצריך להיות עיגול לצד מרובע לצד משולש. בלי לנסות לעקם אף צורה כדי שתתאים בהכרח לשנייה. השבט הוא אחד, והוא מכריח את כולן לראות כל הזמן את הצורה המשותפת ולהתעלם מהצורות הנפרדות עד שזה מתפוצץ. היכולת כיום, כאשר ההבדלים ברורים, להושיב את הצורות בנוחות ביחד במפגשים המשותפים היא תמיד תולדה של הרצון הטוב והפרגון של המשתתפות שמעודד אותן להגמיש את הצורה של עצמן. וזה לא נעשה מתוך כורח או הקרבה עצמית גדולה כולן מרוויחות את ההשתייכות לקבוצה הגדולה.
אגב, טיולי המשפחות מתפקדים בדיוק על התקן של פרנדלי גם למי שאינן אמהות. ועל פניו אנחנו יכולות לפתוח את מסורות אוגוסט של הדור הראשון של נולדי בת קול לכלל הקהילה. לי עדיין לא ברור איך טיולי המשפחות הצליחו לתפוס כפעילות בת קול רשמית ומסורת אוגוסט לעומת זאת נשארה פרטית. לא היה הבדל גדול ביוזמה / מספר המשתתפים בין שני הדברים, מבחינתי.זאת סוג של תהיה שהיא כבר מחוץ לעולם המחשבה של מי שמארגנות היום את הפעילויות.
|
|
בתגובה ל: היי היי מאת: הויז ק לא כל כך הולם אותך, הויז.
אכן, לפני שנים, לגדולה אני הראיתי משפחה עם שתי אמהות בהתרגשות בטלוויזיה, ואתן נדדתן לשבתות עם פורום הורות שהיו צריכים לעשות שמיניות כדי שתוכלו להצטרף ולשמור שבת בנוחות. העולם השתנה, ובת קול נהייתה, ונראה לי שכולנו השקענו מספיק זמן ומאמצים כדי גם ליהנות מהפירות. לכן: בהודו ילדים מתים מרעב, אז תאכלי את התרד לא נראית לי תשובה. בת קול מחויבת ליצירת קהילה לחברותיה, בכללן האמהות עם הילדים.
העניין הוא שאין חולקת על העובדה כי הושקעה מחשבה עצומה בשבת ובמיוחד מחשבה על תתי הקהילות וניסיון לתת מענה וליצור תוכן לכל תת קהילה באופן שיענה על צרכיה. על זה אני מורידה את הכובע בפני רננה. המחלוקת היא על העובדה שההתייחסות למשפחות הייתה תחת הכותרת "פעילות לילדים". וכאן יש פער בין הכוונות הטובות של המארגנות לתחושת התסכול שיצאתן איתה, ענבל. עכשיו אני לגמרי מבינה את הרצון והדרישה ליצור חלל משותף למבוגרים וילדים בו זמנית. רק צריך לקחת בחשבון שמה שנראה לכן כדרישה לחלוטין מובנת מאליה היא בתכלס לא מאוד מקובלת בעולם המערבי או הדתי. בפועל אנחנו חיים בעולם שמפריד ילדים ואמהות לאזורים מוגבלים ונפרדים כמעט בכל פעילות קהילתית או תרבותית שניתן להעלות על הדעת. עזרת נשים בקומה השנייה זה בגלל שדת זה דבר מהמם, מתי ראית לאחרונה עזרת ילדים בקולנוע או בהרצאה או בהופעה? נסי להיזכר מתי לאחרונה בחייך הפרטיים השתתפת באירוע תרבותי "למבוגרים" בחברת ילדייך. כמה רווקות נטולות ילדים מבלות איתך זמן חופשי כשהן לא על תקן "דודות". זה מאוד נדיר. (ואני לא בטוחה שאין בת"א יותר בתי קפה ידידותיים לכלבים מאשר לילדים) העובדה שלא מעט מנשות בת קול מגדלות את הילדים גם תחת תפיסות "רצף" למיניהן, היא תולדה של ההליכה לאזורים שהם חדשניים בכל תחום בחיים. קשה לדרוש מסביבה "נורמטיבית" לנחש שיהיה צורך כזה בקהל. כאשר חושבים שנושא שנוי במחלוקת בודקים ורואים מה קהל היעד חושב, כאשר ברור לחלוטין למארגנות מה נכון ומה הם כללי ההתנהגות המקובלים בחברה אין צורך גם לבדוק התאמה (זה מה שכל כך נוח בחיים בגבולות החברה, כללי המשחק ברורים ומקובלים על שני הצדדים. ואגב גם חלק נכבד מציבור האמהות בבת קול מקבלות על עצמן את הכללים האלה כמובנים מאליהם ולא דורשות בכלל שינוי בתחום הזה.)
עכשיו - להעלות את הצורך, ולדרוש שינוי, נראה לי חשוב מאוד כחלק מההשתתפות בקבוצה או בקהילה. ואני מאוד שמחה שזה עולה ושהדרישה נדרשת. במיוחד אני שמחה על האתגור של הנורמטיביות כידוע :) רק צריך לקחת בחשבון שעם ההתפתחות המדהימה של בת קול, אנחנו מרוויחות מצד אחד את עושר הפעילויות ומצד שני צריכות לשלם את מחיר הגודל. לא מדובר היום בעשרים נשים במעגל שצריכות להיות מוכנות לספוג נוכחות של 2-4 ילדים אלא בחמישים שצריכות לספוג נוכחות של 10 נניח וכל זה בשבת כשאין אפשרות לעשות שימוש במערכת הגברה. במעגל של עשרים כל אחת קמה ומביעה עמדה, במעגל של חמישים נותנים למארגנת להוביל ולקחת אחריות, אין ברירה אחרת אם בסופו של דבר רוצים שהפעילות תעשה ותצליח. ולכן לפעמים אנחנו בולעות מחירים כי למארגנת יש אחריות לכמעט 100 משתתפות וזאת הדרך שלנו לתמוך בה. דיאלוג טוב לאחר מעשה יבטיח את השינוי לשבת הבאה. אנחנו זוכות למה שמעטות זוכות להן בחייהן, להיות עדות ולקחת חלק בשינוי מאוד גדול שמתרחש בעולם (נו טוב, הדתי) בפחות מעשור. אז אין יציבות בחיים שלנו, ויש סיכוי טוב שבכל שבת בת קול נצטרך להסתגל לשינויים חדשים, כי הקהילה הזו צומחת ומשתנה במהירות. וכאן אני מתחברת להויז, הדרך היחידה לא להיות במצב של הבעת ביקורת אחרי היא לקיחת חלק פעיל בארגון השבת לפני. ולזה הדלתות תמיד פתוחות :)
|
|
בתגובה ל: כל ייבוש הביצות הזה מאת: אור__שנות החמישים עברו חלפו והילדים הוכנסו (עם כל מטלטליהם) אל סלון הבית ואל הסלון הציבורי. גם אם מתעלמים לחלוטין מתחום הרצף ונשארים בהארד קור המערבי רואים שהעולם מותאם עד קצהו (או לפחות למדי) למשפחות עם ילדים. אם עולה על דעתך רעיון לדבר אליו יהיו מעונינות להגיע אמהות עם ילדיהן ועוד לא עבר התאמה כזו, רוצי לחפש משקיע. ברוב התחומים ההיצע גדול לפחות כמו הביקוש. בקולנוע? ישנם סרטים לילדים, סרטים לכל המשפחה, סרטי בוגרים בהפקה המאפשרת לאמהות לבוא עם תינוקות. וכן, בערב, אחרי שהילדים ישנים פלוס ביביסיטר, מוקרנים סרטים אליהם באים בלי הילדים. ואולי השאלה היא האם שבת בת קול היא מהסוג האחרון, האם עיקר הפעילות בה אינה מתאימה למשפחות עם ילדים שלא נשארו בבית? האם הילדים הם דבר שהקבוצה "נאלצת לספוג" לעומת "שמחה להכיל"? (ואם אני זוכרת נכון לא יצאת מבית הכנסת המדובר כשאת נפעמת ממדהימותה של הדת אלא מזועזעת עד עמקי נשמתך) תוקן על ידי עינבל 9/3/2011 2:0
|
|
בתגובה ל: איתגור הנורמות בתחום הזה (תודה לאל) הוא היסטוריה מאת: עינבל שמים אותי מאחורי עמוד בקומה השנייה בלי קשר ליכולת התפילה שלי באותו הרגע. האמת היא שרוב בתי הכנסת שהם יותר פמיניסטיים הם גם יותר "זורמים" עם ילדים. ועדיין השורה התחתונה נכון להיום זה שוויתרתי לגמרי. אני כבר לא סוחבת את הילדים בשבת לבית הכנסת כי אני לא יכולה להתפלל וגם לא להקשיב לשיעור בד"כ וקצת נמאס לי להיות בחוץ עם הילדים. יש אמהות שהילדים שלהם יותר משתלבים או במשחק עם ילדים אחרים או ביכולת להישמע לבקשות כמו לדבר בשקט או להמתין מספר דקות עם השאלה עד שתגמר קדושה. זה לא עובד עם הילדים שלי, ואני גם לא נלחמת על זה כי אני אמא טוטלית חצי מהזמן בלבד. ככה שאני יכולה להישאר טוטלית כרצוני, יש איזון למחירים שלי.
|
|
בתגובה ל: בטח מזועזעת מאת: אור__ הקשר בין רמת הפמיניזם של בית הכנסת ורמת קבלת הילדים בתוכו.
זה לא פחות מלא יאומן, שהדרישה העולה פה היא שנשים עם ילדים, כל עוד הצעיר שבניהם לא עבר את גיל 6, כשבחישוב גס מדובר על כ10-20 שנים, היא לדון עצמן לאי השתתפות שקטה, לאי ניראות או הישמעות, לאכילת תרד ממוסדת (פלוס טרופית לילדים).
|
|
בתגובה ל: אני לא חושבת שזה מקרי מאת: עינבלולכן בנושא אני שותקת. אבל בתור חברה בבית כנסת שעונה על לקטגוריה של פמניסטי וילדים-פרדנלי (ולכן אני שם) אני יכולה להעיד שזה בדיוק סוג הדיון שמתקיים כל הזמן (כולל החלטות של האספה האחרונה על סוגי משחקים שלא נכנסים לבית הכנסת). כי קשה עד בלתי אפשרי לשמור על איזון בין רצון לתת מקום לכולם, לבין הרצון לקיים פעילות שמהסוג השקט.* אז יש הבדל ברמת הרעש, אבל ההבדל העיקרי בין בית הכנסת שלנו לבין בית הכנסת שאני זוכרת מילדות היא שבעוד במודל ה"קלאסי" הגברים התפללו והנשים היו בחוץ עם הילדים (או נכנסו ויצאו בהתאם ליכולות הילדים), בבית כנסת שלנו הגברים אף הם בחוץ עם הילדים... * אז מה אתן אומרות? יש טעם להביא את הקטנטונת לקריאת מגילה? היא מתאמנת כבר שנה על הרעשן, אבל אני לא סומכת על כל שאר הילדים שירעישו באופן תרבותי כמוה
|
|
בתגובה ל: כל ייבוש הביצות הזה מאת: אור__ אכן ייבוש ביצות זה לא הקטע שלי. גם שינויים רדיקליים כמו שאת חולמת עליהם מעוררים בעיקר את ספקנותי שלא לומר הציניות שלי (אם כי אני מורידה בפניך את הכובע גם על החזון וגם על התגובה הרגישה).
אני לא אהבתי את מה שקרה עם ענבל בשבת אבל באיזון הכולל חשתי שנעשה יותר עוול לרננה מאשר לענבל ומכאן באה התגובה שלי. (אם מישהו אחד מבשל בשביל מישהו אחר עשרות שעות רצוי שהשני יאכל את התרד...)
אני חושבת שענבל לא זוכרת נכון את השבת הראשונה מנקודת מבטי (על אף שאני זוכרת בחום רב את הסיטואציה אליה היא מכוונת) אבל כיוון שממש לא סבבה לי ללכת הורדות ידיים עם ענבל אני עוזבת את זה.
בהקשר הקצת יותר רחב אני אומר שבתפילה כולם כולל כולם יכלו להשתתף. בחידון שלי השתתפו גם הילדים (בני 6-8) והם אכן לא הספיקו לענות אבל נהנו מאוד מהטופי ומהעובדה שהקבוצה שלהם ניצחה, ולא למותר לציין שכוכב הפעילות שהעבירה תרבד היה ילד בן 7.
אם היו בקהילה שלנו ילדים בני 10-15 אני חושבת שהם היו נהנים מאוד מאוד גם מהפעילות והשיעור של הפידוסית.
שלא לדבר על הארוחות והשירים שבהן, על הבלגן במועדון ועל הסיבובים לים.
מבט על קהילה הוא לא רק על אפשרות ההכלה של ילדים בני שנתיים - ארבע שעבורם פאנל ושיעור הם אכן פעילויות מדירות מיסודם. אגב גם "הרוח נושבת" הוא פעילות שמדירה ילדים בכל גיל מיסודה. אז חייבים לוותר עליהן?
אני גם חושבת שצריך להסתכל על האלטרנטיבות. נניח שענבל היתה מארגנת שבת משפחות והיו מצטרפות אליה משפחות עם ילדים בגיל של ילדיה. האם השבת אכן היתה נראית שונה מבחינתה? מספקת יותר? אני לא בטוחה. אני חושבת שהיא היתה מוצאת את עצמה בדיוק באותה סיטואציה ועם אותן פעילויות עם ילדיה בהבדל אחד שהיא לא היתה חשה מודרת. ושלא יובן לא נכון. אני לא מזלזלת בהיבט הזה.
באמת צר לי שהיא חשה מודרת ולכן אני מסירה את הכובע בפני התגובה שלך שמחפשת לעניין הזה פיתרון יותר יסודי ממה שלי יש להציע. למרות הכל אני עדיין סבורה שגם להסתכלות הפרגמטית שלי יש מקום ואם ענבל סבורה אחרת והיא חשה שאני יוצאת נגדה אני מרשה לה בשיא הרצינות ובלא טיפה של כעס מצידי למחוק את התגובה שלי.
|
|
בתגובה ל: :) מאת: הויז ק שדוקא כן שתקתי ואכלתי בשקט את התרד. ואפילו אמרתי תודה והתרחקתי בנימוס כדי שלא יפריעו. רק בקינוח, כשביקשתי להחליף את הטרופית, הבנתי שבעצם מלכתחילה לא באמת היינו מוזמנים למשתה הכללי. ונעלבתי. בפולנית זה משהו כמו "סליחה שהדמעות שלי המליחו לכן את הקצפת בין שתיים לארבע".
|
|
בתגובה ל: קפצתי לביקור. מאת: אמא גאה המטרה החשובה ביותר שעמדה בפני בארגון השבת היא שהשבת תיפנה לכמה שיותר קהלים של בת קול. 'בת קול' מורכבת מנשים צעירות, מבוגרות, נשואות לגברים, נשואות לנשים, חרדיות, חילוניות לגמרי, דתיות הלכתיות, רווקות וכד'. כמו כן הנשים שונות ביכולות הכלכליות שלהן כמובן והשלב שבו הן נמצאות בבת קול ובחיים הלסביים שלהן בכלל.
מטבע הדברים בהכרח שבקבוצה כל כך גדולה עם משתנים כל כך מרובים (שאני תוהה לעצמי האם קיימת עוד קהילה כזו, חוץ ממשפחה או משבט) כל מיעוט יאלץ להתפשר במידה זו או אחרת.
השבת התחילה בטיול משפחות, שהוא לדוגמה, מיועד בעיקר לילדים והמשיכה בפעילויות שונות.
בחלק ניכר מן הזמן, כמו לדוגמה, סעודות השבת, זמן חופשי, ארוחת הבוקר והחידון המרחב היה משותף לכל הנשים והילדים (למרות שהילדים העדיפו לשחק בחוץ מטבע הדברים).
לאורך כל השבת, הייתה אווירה טובה בשבת, היינו יחד חרדיות וכאלה שלא שומרות שבת, צעירות ומבוגרות והאווירה הייתה נפלאה. (לא שמעתי אף צעירה שהתלוננה ששנת השבת שלה הופרעה בגלל הרעש של הילדים לדוגמה). אני חושבת שהשבת היא דוגמה טובה ליכולת של בת קול להכיל יחד קבוצה מגוונת כל כך למשך זמן שהוא למעלה מ- 25 שעות.
אבל, מאחר ואפילו הטלוויזיה איננה יכולה לרתק ילדים ומבוגרים יחד בכל תכנית טלוויזיה נתונה, ובגלל שהשבת לדעתי יכולה להיות מעבר לרק מפגש חברות, ניתנו פעילות תוכן לקבוצות גיל ועניין שונות. אני חושבת שבשביל שהשבת תוכל להוות גם כלי לדיון, שיחה ופעילות ייתכנו בחלק מן השבת מרחבים שונים לנשים במצבים שונים. ועלינו להבטיח כי קבוצות שונות יקבלו את הצרכים שלהן ולפעמים זה במחיר של הפרדה מקבוצות אחרות באופן זמני ומצומצם.
אני גם חושבת שכל קבוצה או אישה שחשה שיש לה רעיונות טובים יותר (כמו אולי תורנות אימהות לשמירה על ילדים) או הצעות לפעילויות אחרות ממוזמנת להציע אותם (כמו לדוגמה רעיונות לקראת הברביקיו המסורתי של פסח).
מעבר לזה בת קול היא קהילה של דיון ושיח. מטבע הדברים, בכל קהילה של אנשים השוהה ביחד שבת שלמה, יכולים להיות חילוקי דעות ואי הסכמה. כל תלונה או בקשה יכולה לעמוד לדיון כשהיא נאמרת מתוך כבוד לאחר ונכונות לדיון.
"והאמת והשלום אהבו"
רננה
|
|
בתגובה ל: קפצתי לביקור. מאת: אמא גאה המטרה החשובה ביותר שעמדה בפני בארגון השבת היא שהשבת תיפנה לכמה שיותר קהלים של בת קול. 'בת קול' מורכבת מנשים צעירות, מבוגרות, נשואות לגברים, נשואות לנשים, חרדיות, חילוניות לגמרי, דתיות הלכתיות, רווקות וכד'. כמו כן הנשים שונות ביכולות הכלכליות שלהן כמובן והשלב שבו הן נמצאות בבת קול ובחיים הלסביים שלהן בכלל.
מטבע הדברים בהכרח שבקבוצה כל כך גדולה עם משתנים כל כך מרובים (שאני תוהה לעצמי האם קיימת עוד קהילה כזו, חוץ ממשפחה או משבט) כל מיעוט יאלץ להתפשר במידה זו או אחרת.
השבת התחילה בטיול משפחות, שהוא לדוגמה, מיועד בעיקר לילדים והמשיכה בפעילויות שונות.
בחלק ניכר מן הזמן, כמו לדוגמה, סעודות השבת, זמן חופשי, ארוחת הבוקר והחידון המרחב היה משותף לכל הנשים והילדים (למרות שהילדים העדיפו לשחק בחוץ מטבע הדברים).
לאורך כל השבת, הייתה אווירה טובה בשבת, היינו יחד חרדיות וכאלה שלא שומרות שבת, צעירות ומבוגרות והאווירה הייתה נפלאה. (לא שמעתי אף צעירה שהתלוננה ששנת השבת שלה הופרעה בגלל הרעש של הילדים לדוגמה). אני חושבת שהשבת היא דוגמה טובה ליכולת של בת קול להכיל יחד קבוצה מגוונת כל כך למשך זמן שהוא למעלה מ- 25 שעות.
אבל, מאחר ואפילו הטלוויזיה איננה יכולה לרתק ילדים ומבוגרים יחד בכל תכנית טלוויזיה נתונה, ובגלל שהשבת לדעתי יכולה להיות מעבר לרק מפגש חברות, ניתנו פעילות תוכן לקבוצות גיל ועניין שונות. אני חושבת שבשביל שהשבת תוכל להוות גם כלי לדיון, שיחה ופעילות ייתכנו בחלק מן השבת מרחבים שונים לנשים במצבים שונים. ועלינו להבטיח כי קבוצות שונות יקבלו את הצרכים שלהן ולפעמים זה במחיר של הפרדה מקבוצות אחרות באופן זמני ומצומצם.
אני גם חושבת שכל קבוצה או אישה שחשה שיש לה רעיונות טובים יותר (כמו אולי תורנות אימהות לשמירה על ילדים) או הצעות לפעילויות אחרות ממוזמנת להציע אותם (כמו לדוגמה רעיונות לקראת הברביקיו המסורתי של פסח).
מעבר לזה בת קול היא קהילה של דיון ושיח. מטבע הדברים, בכל קהילה של אנשים השוהה ביחד שבת שלמה, יכולים להיות חילוקי דעות ואי הסכמה. כל תלונה או בקשה יכולה לעמוד לדיון כשהיא נאמרת מתוך כבוד לאחר ונכונות לדיון.
"והאמת והשלום אהבו"
רננה
|
|
בתגובה ל: מנסה עוד פעם בלי הרווחים המעצבנים מאת: renana leviani המטרה החשובה ביותר שעמדה בפני בארגון השבת היא שהשבת תיפנה לכמה שיותר קהלים של 'בת קול'. בת קול מורכבת מנשים צעירות, מבוגרות, נשים הנשואות לגברים, נשים הנשואות לנשים, חרדיות, חילוניות לגמרי, דתיות הלכתיות, רווקות וכד'. כמו כן הנשים שונות ביכולות הכלכליות שלהן כמו גם בשלב בו הן נמצאות בחיים הלסביים שלהן בכלל ובבת קול בפרט.
מטבע הדברים, בהכרח שבקבוצה עם מגוון כה גדול של נשים (שאני תוהה לעצמי האם קיימת קהילה מסוג זו, שהיא איננה משפחה או שבט) כל מיעוט יאלץ להתפשר במידה זו או אחרת.
השבת התחילה בטיול משפחות, שהוא לדוגמה, מיועד בעיקר לילדים, והמשיכה בפעילויות שונות. ברוב הזמן, כמו למשל, סעודות השבת, החידון, ארוחת הבוקר וזמן חופשי המרחב היה פתוח לכלל הנשים וילדיהן (להוציא אולי את הדקות של הקידוש בהן הילדים נתבקשו לשמור על השקט, בקשה שהיא קבילה בכל משפחה).
לאורך כל השבת האווירה הייתה טובה, היינו יחד במתחם אחד, שומרות שבת, וכאלה שאינן שומרות שבת, צעירות ומבוגרות והאווירה הייתה נפלאה (לא שמעתי אף צעירה שהתלוננה כי שנת השבת שלה הופרעה בבוקר של שבת בגלל הרעש של הילדים). אני חושבת שהשבת היא דוגמה מצוינת ליכולת של בת קול להכיל יחד קבוצה מגוונת כל כך למשך זמן של למעלה מ-25 שעות.
אבל, מאחר והשבת איננה רק מפגש חברות אלא גם הזדמנות מצוינת לשיחה ותוכן שהם קריטיים לנשים הבאות לשבת. וברור לכל, כי הצרכים של הנשים השונות בגילאים השונים אינם זהים. ייתכנו בחלק מן השבת מרחבים שונים לנשים במצבים שונים. ועלינו להבטיח כי הקבוצות השונות יקבלו את הצרכים שלהן גם אם זה לעיתים במחיר של הפרדה מקבוצות אחרות באופן זמני ומצומצם.
כמובן, כל קבוצה או אישה החשה שהצרכים שלה אינם נענים או שיש לה רעיונות טובים יותר (כמו אולי תורנות אמהות) מוזמנת להציע אותם וכמובן להפוך אותם לאקטיביים. וכאן אני קוראת לכל מי שיש לה רעיון לפעילויות וכד' לברביקיו המסורתי של בת קול בפסח לשלוח מייל ולהתנדב להפוך אותו לממשי.
מעבר לזה, ומעל לכל, בת קול היא במובנים מסוימים משפחה ובית, ובכל בית ומשפחה יש חילוקי דעות. אי הסכמה, שיחה ודיון הם חלק הכרחי מקיומה של כל קהילה ומשפחה. כל תלונה, הערה או בקשה יכולה לעמוד לדיון כאשר היא נעשית מתוך כבוד לאחר ונכונות לדיאלוג.
'והאמת והשלום אהבו'
רננה
|
|
בתגובה ל: המטרה החשובה ביותר מאת: renana leviani הרמת הפקה מורכבת בצורה יוצאת דופן ועשית זאת באופן מעורר התפעלות. היה חשוב לי להמתין לשרשור מספק של התרשמויות חיוביות ומוקירות תודה כדי שהדברים הללו לא יתפסו את מקומן.
באופן שבו פנית ודרשת בכוח כי נצא ונמנע מלדבר על כך, לא באו לידי ביטוי הכבוד והנכונות לדיאלוג אליהם את שואפת. זה היה אלים. עוד לפני שחזרנו הביתה מחלתי לך. אין לי את הכישורים להרמת הפקה כזו ואם היתי מנסה אינני בטוחה מה היה נותר ממיומנויות התקשורת שלי בסופה.
אני לא עומדת מולך אלא מול הקבוצה ממנה נשלחת, אליה חזרת, אליה הבאתי את הדברים. מול הנשים ששתקו, מול אלו שלא שתקו ומול אלו שבאו לדבר אחרי כן וגרמו לי לבדוק האם הטלויזיה שלי לא חזרה בטעות לשדר בשחור ולבן
|
|
בתגובה ל: רננה מאת: עינבל תודה על תגובתך.
לא היה בכוונתי, אף לא לרגע, לפגוע בכבודך. אבל, כמובן שאם חשת שהדרך בה פניתי אליך לא הייתה מכבדת, אין לי אלא להצטער על כך ולבקש סליחה.
מכל מקום, אני חושבת שהקבוצה כולה, ואני בכללן, היינו שמחות מאוד אם היה לנו פיתרון מיידי שייצר את הפלטפורמה בה תוכלי להשתתף בנוחות בפנל. אני בטוחה שכולנו היינו שמחות מאוד לראות אותך נוטלת חלק בפעילות לטובת הקבוצה כולה וכמובן בהתאם לרצונך.
אבל, מאחר ולא היה כל פיתרון מיידי (דוגמת מיקרופון וכד'), לא נותרה לנו באותו הרגע אלא לנסות לשמר את המסגרת של הפעילות ולהמשיך אותה. חשבתי בזמנו ואני עדיין חושבת, כי כדאי לסיים את השבת בהתאם לסיום שתוכנן, כמו כן בגלל סערת הרגשות אני לא חושבת שהדיון שאנחנו מנהלות עכשיו היה יכול להתנהל במתכונת מאפשרת בשבת.
(מצטערת על הרווחים המשונים, כנראה הפורום הזה לא מותאם ל- mac).
|
|
בתגובה ל: לא היה בכוונתי... מאת: renana leviani גם במחיר של אלימות והשתקה? (כקבוצה) האם חשוב לשמור על המסגרת ולשמר אותה גם במחיר של גרוש מי שלא מתאים לעומת בחירה בדרך של גמישות, שינוי, הרחבה, הכלה?
על מה אנחנו מדברות בעצם?
|
|
בתגובה ל: האמנם הדבר החשוב מכל הוא לעמוד בתוכנית מאת: עינבל הכלה,גמישות, שינוי והרחבה וכד' מחייבות את שני הצדדים הנוגעים בדבר... בעיקר כאשר מצד אחד עומדת קבוצה שלמה של נשים... .
אפשר להסביר 'מהי הכלה וגמישות' באופנים רבים, אבל, לחלוטין לא נראה לי שאחת האפשרויות היא מתן אפשרות לכל יחיד בכל רגע נתון לדרוש ולקבל את רצונו. אחרת זו כבר לא הכלה וקבלה אלא שליטה וכוח.
אני שוב קוראת לך לקחת חלק פעיל באירועים הקרובים (כמו בחג הפסח) בכדי שנוכל לנסות לייצר איזון שמתאים לך יותר.
רננה
|
|
בתגובה ל: גמישות והכלה מחייבות את שני הצדדים.... מאת: renana leviani כי עבור המתבוננת מהצד, הסיטואציה הייתה לא נוחה באופן שמשרת רק את אותה חלוקה ישנה בין טוב ורע. בתור אמא לילדים אני זוכרת שלאורך תקופה ארוכה במיוחד מודרתי, אחר כבוד, (ובאופן נעים פחות בכמליון ממה שעשתה רננה כלפיי האמהות), אל מחוץ לגבולות מקומות בהם נדרשה צורה כזו או אחרת של שקט מוחלט, מאחר וילדיי לא יכלו לשתף פעולה עם הצורך הזה, חשתי לא פעם זכות גדולה שיכולתי להבטיח את הנאת היתר רק מצד העובדה שאחסר..היום כשהם גדולים יותר, הושגה "שליטה" ואני כבר לא ממודרת כבעבר:)
בנימה אישית עוד יותר, אני מודה, שהפנאל כבר לא עניין אותי כבתחילה...אי אפשר היה להתרכז מול תסכול דו סיטרי,ודעתי הוסחה ממשית, מול סיטואציה שעשתה עוול לרננה, ויצרה חוסר נעימות גדולה גם מול "ענבל" ובעיקר העלתה שיח לגיטימי למקום בו השומעים אילמים והדוברים חרשים.
בכל אופן ודרך, אי אפשר היה למנן או ל'ארגן מחדש' את הקורה באולם. מי שכעס כבר כעס, ומי שנעלב כבר נעלב. בפועל העמלה על הצלחת השבת, רצתה באופן טבעי ומוצדק לסכם אותה כמו שתוכנן, ומי שהתאמצה ככ להגיע, על ילדיה ומשפחתה, רצתה מאוד להרגיש חלק.
אבל אמת היא, שמול הצורך של רוב הציבור, היה נכון יותר שלא לפתוח את הדילמה לרמת דיון סוער און ליין,ואולי זה עצמו, פגע לא פחות,וחבל שכך.. גם בחברה משוחררת,פתוחה וערה לצרכי הכלל,יש זכות שלא לנצל כל סיטואציה לשיח רב משתתפים, ולכן היה ראוי ונכון שלא לפתח את העניין באותם רגעים. למרות שזה עצמו נראה היה ל"ענבל" כחוסר שימת לב למה שחשוב ומטריד בעיניה.
אני מרגישה לפתע כמו אותן 2 גברות שבאו לרב כל אחת עם טענתה, ולשתיהן הוא אמר.."צודקת"... וכשהרבנית שאלה .."הייתכן..??" הוא ענה לה.. "גם את צודקת"... ועם כל זאת, אני מניחה שמול המצב הנוכחי, נוכל לייצר מענה הולם גם לסוגיה הזו,(שאלת רב על רמקול בשבת..?!:) לקראת המפגש הבא.
נ.ב אי אפשר ולא צריך להתעלם מהנוכונות לשמר את קבוצות-הבת בתוך "בת קול" ולדאוג שלכל אחת מהן תהיה פעילות מתאימה. אני חושבת שזה עצמו מעיד כי המחשבה הראשונית לקחה בחשבון את כל המשתתפות,והילדים המצטרפים, ועל זה מגיע באופן טבעי, שאפו גדול,למארגנות.
|
|
בתגובה ל: גמישות והכלה מחייבות את שני הצדדים.... מאת: renana leviani אמנם מטבע הדברים הצוותים המארגנים (ויש לציין לשבח את הארגון המופתי של השבת!) מורכבים בעיקר מאלה שאינן אמהות לילדים קטנים, אך אולי כדאי לשקול בשנה הבאה להכניס אימא לצוות ארגון השבת, כדי שלפחות בחלקים הרלוונטיים היא תיתן רעיונות ופתרונות שמתאימים ביותר למשפחות עם ילדים צעירים. זה דורש השקעה אבל יכול מאוד להשתלם. אני מאוד מקווה שמישהי תרים את הכפפה.
מלבד זאת, עליי לציין שחלק גדול מהגורמים לבעיה היו תנאים אובייקטיביים שאיש אינו אשם בהם: מזג האוויר ש"תקע" את כולם בלובי הקטנטן כל היום, בצורה כזו שגם מגוון המשחקים כבר לא הציל את המצב, הצורך להתחשב, במשך כל השבת, באנשים שלא רגילים לרעש של ילדים, האקוסטיקה הלקויה באולם שבו התקיים הפאנל (במקום קצת פחות בעייתי רעש סביר של כמה ילדים לא היה כ"כ מפריע) והלו"ז המאוד מאוד צפוף של עזיבת החדרים במוצ"ש, שהכריח את צוות המארגנים לספור את הדקות. לא תמיד ניתן להתגמש, או שלא תמיד רואים כיצד אפשר להתגמש, אני מבינה את זה, אבל תחושת ה"העיפו אותי וסילקו אותי", שהתקבלה שם לא רק על ידי ענבל, היא תחושה קשה מאוד, ודי קשה לדרוש מאנשים שיבליגו על זה בסבלנות ובצורה לא רגשית.
אני מאוד מאוד מקווה שאחרי שהרוחות יירגעו נקבל מכל הסיפור רק לקחים מועילים לשנה הבאה.
ושוב אני חייבת לציין את העבודה הנהדרת של צוות האירועים בכלל ורננה בפרט. ישר כוח גדול.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: גמישות והכלה מחייבות את שני הצדדים.... מאת: renana leviani אני לא חושבת שכל יחיד יכול לדרוש ולקבל כל רצון ויש חשיבות גדולה לשמירה על מסגרת ויציבות הקבוצה.
השאלה היא האם יש מצבים בהם כן מותר למיעוט לבקש. אפילו מקבוצה.
|
|
בתגובה ל: קפצתי לביקור. מאת: אמא גאה גילוי נאות - לא הייתי בשבת, שמעתי לא מעט התרשמויות ואף נכחתי בפגישת המתנדבות ש(בין השאר) עסקה בנושא זה.
ועכשיו לחלק הלא נאות - כשברקע יש את מדיניות הפיצוצים, קשה מאוד להישאר בתפקידי מארגנות האירועים. כשברקע יש את מדיניות הפיצוצים, לא פשוט למצוא נשים שיסכימו לארגן אירועים. כשברקע יש את מדיניות הפיצוצים, גם שבת כייפית ומוצלחת, משאירה טעם חמוץ בפה (ושוב, מהתרשמויות לא מועטות ששמעתי). אי אפשר יותר לסבול את הקלות של חוסר הפרגון, של ההתעקשות להדגיש את הרע במקום של עשייה ומאמץ.
"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" - אני מסכימה מאוד עם הדברים שרננה כתבה בדבר היכולת להתנהל יחד במרחב הציבורי שמכריחה את כולנו לשמור על סטנדרט התנהגות שמאפשר את זה. יש מקום לביקורת, יש מקום לתחושות קשות, אבל יש זמן ויש דרך. בטח ובטח כשהייתה המון מחשבה סביב נושא המשפחות והילדים. ויכול להיות שגם התגובה הזאת היא בגדר פיצוץ, אבל לדידי זה מקום ראוי לתגובה כזאת- היכולת לחשוב על המילים ועל הדברים קיימת (ואין צורך לכבות שריפות בזמן אמת) והדברים נכתבים לאחר מעשה. לדבר על אלימות והדרה במקום של כוונות טובות (שלצידן גם הרבה מעשים) זה גם סוג של אלימות בעיניי.
|
|
בתגובה ל: קפצתי לביקור. מאת: אמא גאה אי אפשר להשתיק כל דיון בשם הכרת התודה שאנחנו רוחשות למתנדבות, מה גם שהובהר חזור והבהר שלאף אחת אין טענות למארגנות לא בהיותן מארגנות ולא בהיותן נשים פרטיות.
שלא יהיה ספק, שמנו לב שחשבו על הילדים. הילדות שלנו וגם אנחנו נהננו מהן, אני מקווה שהשכלתי להודות בזמן אמת למי שהעבירה אותן ואם לא אני מנצלת את הפורום הזה. אבל העניין הוא לא הצורך של האמהות להעסיק את הילדים (גם אם בנסיבות שנוצרו זה היה בכל זאת אישיו) זה לא התפקיד של הציבור. העניין הוא איזה חברה אנחנו מנסות ליצור. האם זו חברה שמסוגלת לתת שירותים לחברותיה ולנהל דיון תרבותי על כך או חברה נשית ופמיניסטית שמאפשרת לנשים בכל סטטוס להיות חברות בה.
אם אתן שואלות את עצמכן, אז כן, אני שותפה לתחושתה הסובייקטיבית של ענבל שפשוט גרשו אותנו (לא אישה מסויימת שאמרה דבר כזה או אחר, כל מי שישבה באולם בחרה לשיר כדי שלא לשמוע). אני עצמי התכוונתי ללכת אבל ענבל נשארה באומץ לשים לחברה שלנו מראה מול העיניים. יתכן שאם היא היתה קצת פחות נסערת זה היה יותר אפקטיבי אבל אם שיקוף המצב הוא הנהגות אלימה בעיני מישהי אני מפרגנת לה על חיים בעולם יפה ומואר.
לא נראה לי שההודעה הזו הצליחה להסביר על מה בדיוק הדיון, אני עצמי קצת מיואשת ממנו במיוחד מהשלב של לא-את-אלימה-לא-את-אלימה.
|
|
בתגובה ל: אני מוחה, אל תהפכו אותנו לאסירות תודה מאת: בת-עמי מתיר אסורות.
הדרה זה העוול העליון שאפשר לעשות בתוך קהילה כמו בת קול, או בקהילה להטבית בכלל או להטבית דתית בפרט.
ונראה לי שכולנו למודות הדרה מצד אחד ויוצרות הדרה כמי שעסוקות בעשייה מצד שני. (וסמיכות הפרשיות כאן היא מעניינת) ולכן אין לנו ברירה אלא ללמוד לעשות את המחאה כשהיא בתוך הבית פנימה באופן שלא מחרבת את העשייה של האחרת. גם כשהיא יוצרת בעשייה שלה פגיעה וכאב.
|
|
בתגובה ל: אני מוחה, אל תהפכו אותנו לאסירות תודה מאת: בת-עמי בין השתקת דיון ובין בקשה לנהל אותו באופן הולם.. ומבחינתי השיח של "מי אלימה מי לא אלימה" הוא בהחלט לא האישיו, אלא ההתייחסות הזאת נבעה מהמקום שמבקש לנהל שיח נעים בסביבה שבסה"כ היא סביבה תומכת, ואני מקווה שאנחנו יכולות להסכים על זה שבאופן כללי בת קול היא סביבה כזאת. אני יכולה להזדהות עם התחושות הקשות, ולא אחת הרגשתי אותן בנסיבות כאלה ואחרות (ואמנם לא בשל הדרה ע"ר אימהות), ובכ"ז אני חושבת שיש דרך לעשות את זה, להביע את הכאב, הכעס ואף תחושת ההדרה (ושוב, אני בהחלט מתנגדת לשימוש במילה אלימות בהקשר זה). אני מרגישה שהשיח בתוך בת קול הוא לא שיח של מאבק, והפיצוצים האלה מביאים את השיח למקום הזה. ואולי אני תמימה (כנרמז מהודעתך).. בכל מקרה השורה התחתונה שלי היא שיש מקום לכל התחושות (ומן הסתם אף אחת לא צריכה אישור של אף אחת בשביל זה), אולם יש זמן ודרך להביע אותן, וכן - השיקול של "נשות העשייה", כמו גם האווירה באירוע, הוא בעיניי שיקול משמעותי גם כשיש סערה רגשית.
עכשיו כשאני קוראת שוב את מה שכתבתי, אני מבינה שאני התמקדתי בשפה, בדרך, ואת דיברת על משהו יותר מהותי.. ואולי ההבדל הוא שמבחינתי גם הדרך היא חלק מהמהות, וגם הדרך משפיעה על איך החברה שלנו נראית (נשית ופמיניסטית שמאפשרת לנשים בכל סטטוס להיות חברות בה, מבחינתי זאת גם חברה שיודעת איך לדבר ואיך להביע רגשות ותחושות בצורה מאפשרת).
|
|
בתגובה ל: יש הבדל מאת: רות אחת זה נורא תמים ולא מציאותי לבקש מאנשים בנסיבות מסוימות לשקול זמן ודרך להביע. כמו, אגב, שזה תמים ולא מציאותי לדרוש ממארגנות השבת, אחרי שכל הזמן היו במתח ודאגו שהכול יתקתק והיו בלחץ כבד בגלל לו"ז מאוד צפוף של מוצ"ש, להיות סבלניות, חייכניות ונחמדות.
שום דבר פה הוא לא אלימות.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
|
|
|
| |