|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
חברים בדם
|
|
חברים בדם
פורסם לפני
5094 ימים
מאת אור__
סה"כ תגובות: 11
תגובה אחרונה לפני: 5092 ימים
זאת הכותרת שבחרו בynet, והסיפור נשמע מוכר מידי מכדי לא לתהות. המשפחות שותקות ומסרבות להתייחס לסיבה. ופעילי העדה מעדיפים לדבר על שיעור ההתאבדויות הגבוה ממילא, ומה עושה בשבילנו המדינה. "הם היו חברים בדם", סיפרו בכל זאת חברים ומכרים של השניים בדליית אל-כרמל. הם ציינו כי החיילים, שניהם בני 21, למדו באותה כיתה ולא נפרדו לרגע. "זה אסון שקשה לעכל", הוסיף ראש המועצה, כרמל נאסר א-דין שמחלק מאז היוודע הטרגדיה את זמנו בין בתי שתי המשפחות. אני בודה מהרהורי ליבי? עצוב
|
|
|
|
זאת הכותרת שבחרו בynet, והסיפור נשמע מוכר מידי מכדי לא לתהות. המשפחות שותקות ומסרבות להתייחס לסיבה. ופעילי העדה מעדיפים לדבר על שיעור ההתאבדויות הגבוה ממילא, ומה עושה בשבילנו המדינה. "הם היו חברים בדם", סיפרו בכל זאת חברים ומכרים של השניים בדליית אל-כרמל. הם ציינו כי החיילים, שניהם בני 21, למדו באותה כיתה ולא נפרדו לרגע. "זה אסון שקשה לעכל", הוסיף ראש המועצה, כרמל נאסר א-דין שמחלק מאז היוודע הטרגדיה את זמנו בין בתי שתי המשפחות. אני בודה מהרהורי ליבי? עצוב
|
|
בתגובה ל: חברים בדם מאת: אור__ כי אם הבנתי כוונתך , זה אחד הדברים הראשונים שחשבתי עליהם . שהם ניהלו סוג של קשר אחר , בסתר.האומנם?
|
|
בתגובה ל: זה מוזר .. מאת: לב דבש ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: גם לי עבר בראש..כך או כך, עצוב. מאת: טריבונה בלי קשר לסיפור החיים שלהם, זה מעיד חזרה עלינו :(
|
|
בתגובה ל: חברים בדם מאת: אור__ שלא רק את העלית את זה בדעתך. הבוקר גיליתי שרשור בנושא גם בפורום הלסביות הרוסיות. לא נראה לי שנדע אי-פעם מה קרה, בכל זאת, הקהילה הזו כל-כך סגורה, שאין סיכוי שהמידע ידלוף החוצה גם אם אכן מדובר בסיפור על רומיאו ורומיאו.
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: כנראה מאת: alla_alla איך את מספיקה לתחזק כל כך הרבה יקומים מקבילים?!
;)
נראה לי לא מקרי שזה עולה דווקא בקהילות האלה. נראה לי שהתחלנו ממקום מאוד דומה: הדתיות, הרוסיות והקהילות דוברות הערבית.
אני לא יודעת אם זה בגלל שאני קרובה אצל עצמי, אבל נראה לי שדווקא בקהילה הדתית מתרחש השינוי המהיר ביותר.
|
|
בתגובה ל: אלה מאת: אור__ חיה בהם, את יודעת. סתם כי זו אני. :)
מעשית ווירטואלית, מספיקה לתחזק אותם רק כשאני גם ככה חצי-מושבתת בגלל נקע עקשני... או כשנגמר לי הכוח לדברים רציניים וחשובים.
כן, אני חושבת שאת צודקת לגבי קצב השינוי. זאת כי לרוב, החברה היהודית הליברלית-הדתית הרבה-הרבה פחות שמרנית והרבה יותר מחויבת לתקינות פוליטית וגם לקבלת האחר. ראינו את זה בעיקר אחרי הרצח בבר-נוער, כשהתגובות ההומופוביות הנוראיות שהיו בתקשורת הרוסית בארץ, אפילו ב"ערוץ שבע" לא היו מפרסמים, שלא לדבר על "מקור ראשון".
The pure and simple truth is rarely pure and never simple
Toto, I have a feeling we're not in Kansas anymore.
|
|
בתגובה ל: חברים בדם מאת: אור__ שמעתי דברים בסגנון מכמה אנשים, והסיפור באמת נשמע מוכר להכאיב.
הרציתי לפני מספר ימים בפני חבר'ה שעושים שנה במכינה קדם צבאית, וניסיתי להסביר להם שלמרות ההתקדמות של השנים האחרונות ביחס ללהט"בים, יש עוד המון מקום לשינוי ולעשייה, והמצב רחוק מלהיות מזהיר. בשלב מסויים עלה גם נושא ההתאבדויות, והסברתי שאין שום סטטיסטיקה מעודכנת, אלא בעיקר סיפורים אישיים, כי בהרבה מובנים זאת הייתה המטרה של המתאבדים - ההסתרה.
עצוב.
|
|
בתגובה ל: לגמרי לא מונפץ מאת: רות אחת כמו חוסר היכולת לצאת מתוך המצב הזה למציאות אחרת. ככה או ככה באמת חלק מאוד גדול מהדם הזה מטואטא אל מתחת לשטיח. ואצלי שם שורש הכאב, המחיקה המוחלטת הזו של מציאות חיים.
באיזו מכינה הרצית?
איך הייתה החוויה?
איך היו התגובות?
|
|
בתגובה ל: לא יודעת אם המטרה מאת: אור__ אולי המילה המתאימה יותר הייתה מניע, לא מטרה.
הרציתי בפני מכינת נחשון, מכינה מהדרום שהיו בשבוע ירושלים או משהו בסגנון.. זאת הייתה יותר שיחה מאשר הרצאה, וסה"כ היה בסדר גמור, אחת הבנות אפילו ניגשה אליי אחרי כן ואמרה לי שאמא שלה ב"בשלה".. מה שכן, אני מרגישה שאולי הבעיה המרכזית בדור הזה, היא שהם כבר בהמון מובנים לוקחים את הנטייה המינית/מגדרית השונה כמובנת מאליה, מה ששומט בעיניהם את הקרקע מתחת ללגיטימיות המאבק. אבל לתחושתי מדובר במקרים רבים במראית עין בלבד, או בקבלה חלקית ולא מעמיקה, ולכן האתגר הוא משמעותי, לקלף ולקלף עד שמראים את העיוותים הקיימים.
|
|
בתגובה ל: חברים בדם מאת: אור__ בבית החייל בתל אביב, בטקס המסורתי של אנקורי [שהוא די לא שגרתי] עלו כרגיל באופן ספונטני המון אנשים להדליק נר ליקיריהם וביניהם עלה גם חייל שלא הציג את עצמו והדליק נר לחבר טוב ששם קץ לחייו לפני שבוע. מיד חשבתי עליהם.
עצוב.
זה מה שיש ועם זה ננצח.
|
|
|
|
|
| |