|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
קוראת אתכם כבר מ- 2012 ועכשיו כותבת לראשונה.
|
|
קוראת אתכם כבר מ- 2012 ועכשיו כותבת לראשונה.
פורסם לפני
2440 ימים
מאת מיואשת מהחיים
סה"כ תגובות: 14
תגובה אחרונה לפני: 2431 ימים
אז היי, שלום לכולן.כמה טוב שאתן קיימות! אני לא יודעת אפילו ממה להתחיל. אני חושבת שלהיות לסבית זה לא אסון כל עוד את בחורה חלקה ומוצלחת בכל מובן אחר. הצרה היא כשהנטיה המינית היא בנוסף לעוד מכלול של קשיים. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי מקנאת בלסביות דתיות שהן מוצלחות,עצמאיות וכריזמתיות שיצאו מהעולם הדתי והצליחו להשתלב בחוץ עם הזהות האמיתית שלהן. אבל להיות גם לסבית וגם אדם שלא ממש יודע להסתדר בחיים,זו מכה שלא נכתבה עוד בתורה. כי אז באמת אין מוצא. אני חושבת על החיים שלי- גם לו אבחר לצאת מהעולם הדתי שאני חיה בו,לאן אמשיך? מי ירצה לקבל אותי מאפס במקום זר וחדש שאני לא הבנאדם הכי מעניין או מוצלח? משפחה לא בוחרים אבל חברים כן,והנסיון החברתי העגום של חיי לא נותן לי להבין משהו טוב על העתיד שמצפה לי מחוץ לארון. גם לגבי למערכות יחסים,כמה זמן כבר יחזיק הקשר מעמד? מה יהיה בעוד כמה שנים אחרי הגיל הצעיר? מרגישה כזה ייאוש כשחושבת על זה. לעיתים נראה שהסיכוי היחיד לא להזדקן לבד זה להביא ילדים לעולם. אבל גם באשר לילדים-עם מי?? אני מוחרכה מישהי לצידי כדי לגדל אותם,וכמה כבר אפשר להסתמך על מערכת יחסים כזאת? היאוש והדאגה כל כך גדולים,שלא לדבר על הבדידות. לא יודעת מה יהיה.
|
|
|
|
אז היי, שלום לכולן.כמה טוב שאתן קיימות! אני לא יודעת אפילו ממה להתחיל. אני חושבת שלהיות לסבית זה לא אסון כל עוד את בחורה חלקה ומוצלחת בכל מובן אחר. הצרה היא כשהנטיה המינית היא בנוסף לעוד מכלול של קשיים. פעמים רבות אני מוצאת את עצמי מקנאת בלסביות דתיות שהן מוצלחות,עצמאיות וכריזמתיות שיצאו מהעולם הדתי והצליחו להשתלב בחוץ עם הזהות האמיתית שלהן. אבל להיות גם לסבית וגם אדם שלא ממש יודע להסתדר בחיים,זו מכה שלא נכתבה עוד בתורה. כי אז באמת אין מוצא. אני חושבת על החיים שלי- גם לו אבחר לצאת מהעולם הדתי שאני חיה בו,לאן אמשיך? מי ירצה לקבל אותי מאפס במקום זר וחדש שאני לא הבנאדם הכי מעניין או מוצלח? משפחה לא בוחרים אבל חברים כן,והנסיון החברתי העגום של חיי לא נותן לי להבין משהו טוב על העתיד שמצפה לי מחוץ לארון. גם לגבי למערכות יחסים,כמה זמן כבר יחזיק הקשר מעמד? מה יהיה בעוד כמה שנים אחרי הגיל הצעיר? מרגישה כזה ייאוש כשחושבת על זה. לעיתים נראה שהסיכוי היחיד לא להזדקן לבד זה להביא ילדים לעולם. אבל גם באשר לילדים-עם מי?? אני מוחרכה מישהי לצידי כדי לגדל אותם,וכמה כבר אפשר להסתמך על מערכת יחסים כזאת? היאוש והדאגה כל כך גדולים,שלא לדבר על הבדידות. לא יודעת מה יהיה.
|
|
בתגובה ל: קוראת אתכם כבר מ- 2012 ועכשיו כותבת לראשונה. מאת: מיואשת מהחייםדבר ראשון אין כזה דבר בחורה חלקה ומוצלחת כל אחד נולד עם הבאגים שלו העניין הוא ש:1.תמיד הדשא של השני נראה ירוק יותר.2.לפעמים אנחנו מאד מאד ביקורתיים כלפי עצמינו כי אנחנו יודעים הכי טוב מה המינוסים שלנו. אדם שאוהב את עצמו ובטוח בעצמו הסביבה גם מקבלת את זה ואוהבת אותו בחזרה. העולם שלנו עמוס בטיפוסים שונים לכל אחד מתאים טיפוס אחר זה שאת לא מעניינת מיהו אחד לא אומר שאת לא מעניינת מישהו שני. המחשבה שלי זה שכדי לעשות צעד משמעותי בחיים דבר ראשון את צריכה להיות שלמה עם עצמך ולאהוב את עצמך. אם כל כך קשה לך לכי לקורס להגשמה עצמית וכו. המון המון הצלחה!!!!!
|
|
בתגובה ל: הי מיואשת מאת: לו הייתי לא יכולתי שלא להיכנס שוב ולהגיב. את נשמעת לי בחורה חכמה את מודעת לעצמך ולעולם וחושבת קדימה אולי קצת יותר מדי... אז דבר ראשון תרפי תנסי לחשוב רק על צעד אחד קדימה תנסי ללכת לאיזה שהו מקום חברתי של חברת לסביות אם זה אירגונים כאלה ואחרים . יש ברים ומסיבות של לסביות ןאם זה גדול עליך נסי להכיר למטרת חברות התגבשן להם לא מעט חבורות של לסביות הן כבר יקחו אותך למקום מוכר יותר ופתוח יותר תתפלאי החברה החילונית מקבלת מאוד למרות הדת. בהצלחה
|
|
בתגובה ל: קראתי אותך אתמול מאת: Still love אתן צודקות,אולי זה גם עודף ביקורת כלפי עצמי. אבל הביקורת העצמית הזאת הכרחית לי כדי להתקדם הלאה בחיים.
אני באמת נמצאת בתקופה לא קלה בחיי. כבר המון שנים אני נלחמת כדי להתאים את עצמי למסגרת של עבודה מכובדת ולא מצליחה. הגעתי כבר לנקודת שבירה. אין לי כבר כח יותר להלחם.להתחיל שוב ושוב מסגרות ולא לסיים אותן. ליצור קשרים חדשים ולאבד אותם אחרי חודשיים בממוצע. די.עייפתי.עייפתי כל כך. אני כבר לא מאמינה בעצמי בכלל,על שקל לא.
כבר מזמן שכחתי כבר מה זה להרגיש שייכת לחברה ,לזרום עם החיים. חיה בתוך סביבה שאין עם מי לדבר,והבודדים שכן כבר משתפת גם הם כבר מתרחקים.הסיבה לכך כמו שאמרתן-כשאין לך מערכת יחסים עם עצמך,לא יהיה לך גם אחרים. שכחתי כבר מזמן איך מרגישים חיים נורמליים ללא מלחמה קיומית.שכחתי איך זה להרגיש אדם בעל ערך או זהות. המלחמה על מקצוע כבר רוקנה אותי מכל רגש,תקוה או אמונה בדבר מה.היא גרמה לי לאבד את הטעם בחיים.
|
|
בתגובה ל: תודה על התגובות,ריגשתן אותי! מאת: מיואשת מהחיים הכנות והעומק הרגשי שלך נכנסים ללב. עצוב לי לשמוע על הייאוש שאת חווה ואני מאוד מאמינה שדברים יכולים להשתנות לטובה.
'לו הייתי' כתבה לך שהדשא של השכן ירוק יותר ולא סתם זה נראה כך.מטבע הדברים, אנחנו משוות את מאחורי הקלעים שלנו עם הבמה של אחרות. כשאנחנו מסתכלות על מישהי מוצלחת ובעלת בטחון עצמי אנחנו רואות רק את ההתנהגות שלה בציבור. לא את החרדות, ההיסוסים, הכאבים ושאר העניינים שהיא מסתירה. והאמת היא, שדווקא הכאב וחוסר המושלמות הזו הם אלה שהופכים אותנו לרגישות וחזקות יותר.
הנסיון החברתי שלנו בחברה מסויימת לא תמיד מנבא איך יהיה לנו בחברה חדשה. לפעמים אנחנו נכנסות ל"תפקיד" מסויים בחברה (לדוגמא המצחיקה, הביישנית, החברותית, הפדחנית), הסביבה מצפה מאיתנו למלא את ה"תפקיד" הזה וקשה לנו למלא תפקיד אחר. אבל כשהסביבה מתחלפת, אנחנו יכולות לבחור "תפקיד" חדש ופתאום לגלות שיש לנו יכולות שלא באו לידי ביטוי בחברה הקודמת. מה יקרה אם תוותרי על ה"תפקיד" שלך?
יש לי אליך שאלה שמערערת על אמונה מאוד חזקה בתרבות המערבית. מצד אחד את כותבת "הביקורת העצמית הזאת הכרחית לי כדי להתקדם הלאה בחיים" ומצד שני "כבר המון שנים אני נלחמת כדי להתאים את עצמי למסגרת של עבודה מכובדת ולא מצליחה." יכול להיות שהביקורת העצמית לא ממש עוזרת לך להתקדם הלאה? ואולי אפילו היא דווקא מונעת ממך? נסי לדמיין עובדת שמקבלת כל הזמן ביקורת מהבוסית שלה. האם זה יגרום לה להתקדם או אולי דווקא להיחלש ולוותר? ומה יקרה אם הבוסית תגיד לעובדת שהיא מאמינה בה וסומכת עליה?
את לגמרי צודקת, "כשאין לך מערכת יחסים עם עצמך,לא יהיה לך גם אחרים". אז איזו מערכת יחסים את רוצה עם הסביבה? ואיך את יכולה לבנות אותה עם עצמך?
מאחלת לך שתמצאי את נקודות האור, בעצמך ובמציאות, ושהן יגדלו עוד ועוד.
|
|
בתגובה ל: שולחת חיבוק, יקרה מאת: תחיה נס ואכן דייקת בתיאור של ה'תפקיד' החברתי שגיבשנו לעצמנו במשך השנים. עבורי זו פעם נדירה שאני כך חושפת את עצמי בפני חברה. רגילה כבר שנים להדחיק את כל ה'עומק' הזה שאת מדברת עליו ולהיות הכי פוליטיקלי קורקט שאפשר,הכי פשוטה ועניינית כמו שבדרך כלל אנשים אוהבים וכמו שמקובל להיות.בלי חפירות,בלי לאכול את הראש. יפה ושותקת. שנים של בדידות בין אנשים.תחושה שאין עם מי לדבר כי אנשים לא יבינו אותי,כי אני לא יודעת להגיד את זה בצורה הנכונה ואצא מצחיקה...וכו' וכו'
האנונימיות פה הגנה עלי מהמבוכה שכרוכה בלצאת עם האמת שלי. התגובה שלך ממש הפתיעה אותי וחיממה לי את הלב.
|
|
בתגובה ל: שולחת חיבוק, יקרה מאת: תחיה נס מה שאת מדברת עליו,זו בדיוק הסטירה שאני מקבלת עכשיו לפנים. 7 שנים אני במלחמות עם עצמי,מנסה בכל דרך להשתנות,לא נכנעת לשום רצון טבעי ופשוט עושה הכל רק כדי שאולי יום אחד אהיה בנאדם איכותי ובנוי. והנה היום אחרי כל השנים האלה פתאום אני מגיעה לתובנה שכל המלחמה הארוכה הזאת וכל הדרך הזאת היו לחינם.כי לא באמת הצלחתי להשתנות.ואני אותה הילדה שהייתי לפני השנים האלה,עם אותם הרצונות ואותם הקשיים שחוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב.ושכל מה שנותר לי מהמלחמה הסדיסטית הזאת זו נפש עייפה,שחוקה,על סף התמוטטות. כן,זה מה שנשאר לי היום בחיי: נפש ממוטטת ובדידות תהומית של אדם שהוא לא פה ולא שם,אחרי שנים של נסיונות כושלים להתמיד בתוך מסגרות שאני לא רוצה אותם,ולהשתלב עם אנשים שאני לא יכולה להיות איתם מי שאני. וההבנה הזאת כל כך כואבת כשהיא מכה בי היום,בסוף שנות העשרים. הרי מה היה חסר לי כל השנים האלה? רק למצוא את החיבור עם האנשים שאני באמת רוצה,לעשות את הדברים שאני באמת אוהבת לעשות,לחיות את הזוגיות שאני רוצה וכמהה אליה. כי אם הייתי מתחברת אל מה שהאמת שלי מבקשת,אולי כבר היום כל החיים שלי היו נראים אחרת.חיים של התקדמות,שגשוג ואושר. אם רק לא התעקשתי כל כך להיות מה שאני לא. מה הועילה לי הביקורת העצמית? סרסה אותי מהאדם המאושר שהייתי פעם והותירה אותי חסרת כל.
|
|
בתגובה ל: קוראת אתכם כבר מ- 2012 ועכשיו כותבת לראשונה. מאת: מיואשת מהחיים כ"כ כיף כשקוראת סמויה יוצאות מהצללים, אז שאפו לך על האומץ ועל הצעד הזה. תהיי גאה בעצמך, עשית צעד גדול במימוש עצמי!
אני חייבת לומר לך שקראתי אותך לפני יומיים וחיכיתי כדי להגיב לך. את זעזעת אותי, ולא רציתי 'לנחות' עלייך. עכשיו אני מרגישה שהתגובה שלי תהיה מתונה יותר.
היה לי ממש קשה לקרוא שהדבקת לעצמך תוית נוראית כל כך. 'לא מוצלחת'??? רגע. את חייבת להבין- אני יודעת על מה את מדברת, במיוחד בתחום של עבודה וקריירה. אני גם לא עובדת, ולא ממש מוצאת את עצמי במסגרות עבודה נורמטיביות ו'מכובדות'. אני מרגישה הרבה פעמים חוסר ערך עצמי, במיוחד כשאני רואה נשים פחות חכמות/רגישות/מוכשרות שמאיישות משרות 'מכובדות' או 'שוות'. אפילו בנשים ממוצעות בעבודות ממוצעות אני 'מקנאה'. אני כותבת את זה במרכאות כי אני יודעת לומר לעצמי שזה לא אמיתי. אני לא ב-א-מ-ת מקנאה באף אחד שהוא לא אני. לא הייתי מוותרת על שום תכונה שלי, לא הייתי מסכימה להחליף את הרגישות שלי למשל בעד שום הון שבעולם, למרות שהיא יוצרת קשיים.
אני ויתרתי על המירוץ ועל התחרות ועל הניצחון בזירה החיצונית. אני לומדת להסתכל לבפנים, להתמודד בזירה הפנימית. לעשות את מה שטוב ונכון לי. ללמוד את עצמי, את היכולות שלי, את הגבולות שלי, מה עושה לי רע ומה עושה לי טוב ומה עושה לי ממש להרגיש עילאית.
בחיים אל תעזי להגיד על עצמך שאת לא מוצלחת. ועוד להאמין בזה!! את ממש הכית אותי בתדהמה. אפשר להרגיש חוסר ערך, אכזבה, ייאוש וכו'.. אבל מכאן ועד להאמין באמת ובתמים שאני אדם 'לא מוצלח' הדרך רחוקה מאוד. זו היסחפות שלא דמיינתי שיכולה להיות.
את חייבת למצוא מה עושה לך טוב ולהתחיל לעשות אותו. לשים בצד את אמות המידה של ה'נורמאליוּת', את המיתוסים על אושר וביטחון [המשוואה בה זוגיות מסויימת, עבודה שווה, כסף, מראה חיצוני וכו' שווים לחיים טובים ומאושרים], וללמוד את עצמך מבפנים. זו הנוסחה היחידה שבאמת עובדת, ואני אגיד לך מה- כשכבר תכירי את עצמך ותדעי למפות את נקודות החוזק שלך למול נקודות החולשה, כשכבר תקופה תעשי את מה שעושה לך טוב ומועיל, את תוכלי לפרוץ גם את הגבולות החיצוניים. את תיקחי בהליכה את אלו ש'מאיישים משרות נחשקות', את ה'מעניינים', ה'חלקים', ה'כריזמטיים' וכו' וכו'.
לעזאזל עם הכריזמה, שימי פססס על מה שמקובל ונחשב, ופשוט תתחילי לחיות. הכתיבה שלך מעידה על המון, והאמת שבעיקר על פוטנציאל עצום שלא מתממש. וזו הסיבה שאת צריכה להיות גאה בעצמך על עצם זה שכתבת פה- זה צעד פצפון בדרך למימוש עצמי, לעשות את הדברים שעושים לך טוב ונכון.
|
|
בתגובה ל: קודם כל ברוכה הבאה מאת: אחות_קטנה ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: אחות קטנה,ריגשת אותי גם במילים החמות מאת: מיואשת מהחיים ללא תוכן
|
|
בתגובה ל: אחות קטנה,ריגשת אותי גם במילים החמות מאת: מיואשת מהחיים אני מרגישה בשלב הזה של חיי ממש בנקודת השבירה הזאת שבה אתה בוחר לשחרר את כל הציפיות שתפרת לעצמך וגדולות ממידותיך,כדי לקבל סוף סוף את האני האמיתי שלך,בגרסה הכי פשוטה ולא מתחסדת שלו. מילה במילה כמו שתיארת. זה לא משנה עד כמה הפוטנציאל שלנו גדול כל עוד הוא לא ממלא את הרצונות האמיתיים שלנו אלא בועה של משהו שהיה נראה אידיליה בעיננו.
|
|
בתגובה ל: מזדהה עם הדברים שכתבת. מאת: מיואשת מהחיים רוצה לחזק אותך. את צודקת בכל מילה. את תצליחי, ברור לי שתצליחי, עם הכנות והמודעות שלך את תגיעי רחוק. תשתפי כשירגיש לך נכון וטוב, אני פה, אנחנו פה. נשמח להיות שותפות לדרך!!
|
|
בתגובה ל: קוראת אתכם כבר מ- 2012 ועכשיו כותבת לראשונה. מאת: מיואשת מהחיים תצטרפי לבת קול
|
|
בתגובה ל: למה לצאת מהעולם הדתי? מאת: boom170 ללא תוכן
|
|
|
|
|
| |