|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
לפעמים מפתיע אותי היחס שיש בחוץ..
|
|
לפעמים מפתיע אותי היחס שיש בחוץ..
פורסם לפני
2610 ימים
מאת הכי הרבה שאפשר
סה"כ תגובות: 4
תגובה אחרונה לפני: 2607 ימים
לא מזמן יצאתי מהארון מול חברה.. זה היה אחרי שהיא פתחה את הלב וסיפרה משהו מאוד אישי שלה. והרגשתי בנוח לדבר איתה חופשי. ומאז השיחה ההיא, היא התחילה להתרחק ממני. לא יודעת אם זה קשור או לא.
לאט לאט חילחלה בי המודעות. יש אנשים שזה נראה להם רע. מחלה. דבר נוראי. פעם רציתי לשתף את אמא שלי. עכשיו אני מפחדת. מאיך היא תיקח את זה.
בוקר טוב לי, הא? אני בתור עצמי הייתי שלמה עם זה.. תקופה ארוכה הדחקתי, כי לימדו אותי שזה רע. אבל בתחושה הפנימית שלי.. הייתי שלמה. ומפתיע אותי כל פעם מחדש לראות את היחס של החברה הדתית .
בכלל.. יותר מדי לאחרונה אני מרגישה "את לא רצויה". וזה חלק מהתחושה. אם תספרי לאנשים, הם יתרחקו ממך. איה.
אבל תודה על כל האנשים הפתוחים והמקבלים. כי גם הם קיימים לשמחתי. וב"ה שהתחתנתי עם אחד כזה. עם משפחה כזאת.
|
|
|
|
לא מזמן יצאתי מהארון מול חברה.. זה היה אחרי שהיא פתחה את הלב וסיפרה משהו מאוד אישי שלה. והרגשתי בנוח לדבר איתה חופשי. ומאז השיחה ההיא, היא התחילה להתרחק ממני. לא יודעת אם זה קשור או לא.
לאט לאט חילחלה בי המודעות. יש אנשים שזה נראה להם רע. מחלה. דבר נוראי. פעם רציתי לשתף את אמא שלי. עכשיו אני מפחדת. מאיך היא תיקח את זה.
בוקר טוב לי, הא? אני בתור עצמי הייתי שלמה עם זה.. תקופה ארוכה הדחקתי, כי לימדו אותי שזה רע. אבל בתחושה הפנימית שלי.. הייתי שלמה. ומפתיע אותי כל פעם מחדש לראות את היחס של החברה הדתית .
בכלל.. יותר מדי לאחרונה אני מרגישה "את לא רצויה". וזה חלק מהתחושה. אם תספרי לאנשים, הם יתרחקו ממך. איה.
אבל תודה על כל האנשים הפתוחים והמקבלים. כי גם הם קיימים לשמחתי. וב"ה שהתחתנתי עם אחד כזה. עם משפחה כזאת.
|
|
בתגובה ל: לפעמים מפתיע אותי היחס שיש בחוץ.. מאת: הכי הרבה שאפשר לקח לך קצת זמן יש לומר...כן החברה הדתית הומופובית בכללותה..יש ניצנים של שינוי מבורך...אבל עדיין זה נחשב בעיני אנשים לסוג של מחלת נפש..שאני כאילו מספרת לשון הרע על עצמי..שהם מעדיפים לא לדעת..גיוועאלד רזיאל את נמשכת לנשים?השם יירחם ויציל..מסכנה מבולבלת...לך תדע בטח עברה פגיעה מינית בצעירותה(ברוך השם לא...) תארי לך איך זה בתוך המשפחה כשאחד מילדייך המתבגרים הומופוב רציני...למרות שיודע עלי...אאוצ'.. לגבי הרגשת הלא רצויה..החברה הדתית לאומית סלאש אשכנזית תורנית היא סופר סטרייט וסחי במהותה,לכן כשאת אומרת לחברה והיא מגיבה כך זה מראה שאלף היא נבהלה מעצמה.. בית,היא לא באמת חברה וברוך שפטרנו מעולה של זו.. תחפשי תמיד חברות שמקבלות אותך כמו שאת,בלי מסכות והסתרות,שאפשר לספר להן את הכאב האמיתי... והן יבינו....וזה לא קשור לנטייה מינית...הן לא צריכות לסביות כדי להבין..רק אנושיות..וטובות... ולגבי הלספר לאמא...יש משפט מחזלינו מצווה שלא לומר את מה שאיננו נשמע..כלומר את צריכה לחשוב האם לאמך יש כלי להכיל את המידע הזה,שבתה אוהבת נשים או כפי שנאמר בלעז,השם שרכשנו מאמותינו היווניות באי לסבוס..חחחח כי אם אין לה,וסביר שאין,זה רק יסבך את חייך במשפחה יותר... אחותי ,הנסיון שלך הוא בלתי אפשרי,אין לך מנוס אלא להדבק להשם ולצדיקים האמיתיים ואולי גם איזה אומן קטן לא יזיק,,חחח,איזה יפיפיה שם בקבוצה בגן סופיה ששערה מתבדר ברוח של אומן ביום שמשי.,,,,חחחח,יזכיר לך על מה להתפלל בציון...שככה תרגישי כשאת רואה את בעלך..תשוקה.
|
|
בתגובה ל: ברוכה הבאה לעולם... מאת: רזיאל ולך הכי הרבה שאפשר, אני מציעה לא לספר במשפחה אם את לא משוכנעת שדברייך יתקבלו..בפרט כשאצלך הנושא הזה רגיש כפליים.אז תחשבי טוב.. כי הכאב על חוסר הקבלה מאמא/שאר בני המשפחה, עלול להיות גדול מדי ונשמע שלא חסרות לך התמודדויות בנושא הזה. חוצמזה שנראה לי, וככה גם החלטתי לגבי עצמי, שאם אין תועלת או סיבה ממש טובה אז בשביל מה לספר?. (לדוגמא קשר רציני כשמדובר במישהי לא נשואה) בהצלחה ❤
|
|
בתגובה ל: לפעמים מפתיע אותי היחס שיש בחוץ.. מאת: הכי הרבה שאפשר אני חושבת שאחד הדברים ההרסניים בארון (ובסודות כאלה בכלל) זה התחושה של קשרים על תנאי -שיתרחקו ממך אם ידעו עליך. עבורי הרגשתי שזה מרעיל את הקשרים, ולכן כבר עדיף לספר, ושהקשרים שיהיו יהיו "באמת (אבל זה לא חוכמה, אני בחרתי לחיות עם בת-זוג. היה בשביל מה....).
טוב שיש אנשים סביבך שיודעים ותומכים אני חושבת שהסוד הוא להסתכל על הטוב, לא לתת למחשבות המרעילות להשתלט על המחשבה. יש בך משהו שאנשים לא יודעים - אבל את לא בחרת לחיות ככה וזה לא רלוונטי לחיים שלך. אל תשאלי את עצמך על אנשים איך הם יקבלו, אלא תדוני אותם לכף זכות ותמשיכי להנות מהקשר איתם (וכל עוד את לא מספרת זה יכול להישאר ככה....). תדגישי לעצמך את האנשים שמקבלים, את העולם שמשתנה -ומי שלא מקבל - הפסד שלו.
קל לומר ולא בהכרח קל לבצע
(ותמיד מוזמנת לבוא להתנדב איתנו בבת-קול או שובל, להפוך את העולם למקום טוב יותר....)
|
|
|
|
|
| |