|
דתיות גאות
ברוכות הבאות לביתן של הלסביות הדתיות. הבית נועד לאפשר מפגש, תמיכה, דיון ויצירהבין נשים דתיות שאוהבות ומתאהבות בנשים.יש בו מקום לכל מי שמרגישה שייכת - הכנסו, הדלת פתוחה...
רוצה לפרוק..
|
|
רוצה לפרוק..
פורסם לפני
2613 ימים
מאת הכי הרבה שאפשר
סה"כ תגובות: 8
תגובה אחרונה לפני: 2606 ימים
מקווה שלמרות הגסיסה הכללית של הפורום יש כאן עוד מישהי שתקשיב...
תקציר העלילה: הייתה לי חברה בתיכון. מטעמי דת ומצפון, נפרדנו, בלי רצון, בלי לריב, מתוך אמונה שזה רצון ה' מאיתנו, ובכאב גדול. אחרי בערך שנה מאז היא התחתנה עם אחי.
אנחנו לא מדברות... יותר היא לא מוכנה לדבר איתי... ביומיום זה סתם.. טוב לי בחיי ואני לא חושבת עליה. משתדלים לא להיפגש, להתחמק מאירועים משפחתיים.
אבל מדי פעם יש פיצוץ. היום זה הגיע מצד אמא שלי, שבדמעות אמרה כמה זה קשה לה ששני ילדים שלה לא מדברים והמשפחה לא מאוחדת... ואני חסרת אונים. אין לי מה להגיד ומה לנחם וגם לא מה להסביר, גם לי קשה וכואב ואני מתגעגעת לאח שלי, בעלה, שהיינן פעם החברים הכי טובים . היא לא יודעת מה היה ביני לבין גיסתי, והיא פשוט לא מקבלת את זה שאנחנו בנתק. השיחה צבטה לי חזק מדי בלב. חזרתי הביתה מבולבלת וכואבת. התקשרתי לאחי.. אחרי הרבה זמן שלא דיברנו.. בכיתי לו הרבה . נזכרתע כמה הוא מתוק ושאני אוהבת אותו. והוא אומר לי שאני כמוהו יודעת שאין מה לעשות, וזה לא יעזור אם נעשה כאילו אנחנו חברות (בשביל אמא( ומספר לי קצת איך היא מרגישה ןשזה באמת בלתי אפשרי. בין המילים שלו אני שומעת שהוא בפשטות, אוהב אותה. זה מחמם לי את הלב. אני אוהבת אותה? נראה לי שכן. עד שגעון. וכל תזכורת קטנה ממנה, כל אירוע קטן, שמצליח להחדיר לי בלב שהיא עוד חיה וקיימת ו...אהובה... שזה צובט לי את הלב שהיא קיימת ויפה ומתוקה ועמוקה... והכל.. היא עוד כאן... והידיעה הזאת יכולה למוטט אותי כל פעם מחדש. ההרגשה הזאת, שהחיים שלי לא שווים פתאום. ואני לא יכולה לסבול את נוכחותו של בעלי.. כי הלב שלי נזכר בה.. וזה חזק ממני..
והמשפחה שלי הייתה משפחה מגובשת וככה שבעלי ואני מנותקים מאחי ואישתו זה יוצר סדקים כואבים. לפעמים אני מרגישה שאני צריכה להילחם על המקום שלי במשפחה.
ואני לא יודעת עד מתי זה יימשך ככה. אם יום אחד נוכל לחזור לתקשר נורמלי.. כשאני ככה משוגעת ממנה.
פשוט שאף נפש לא נגעה בי כל כך כל כך עמוק.
חשבתי ללכת לטיפול. לנסות לברר. מה קורה שם בלב שלא מרפה, לא מרפה ממנה. למה הזכרונות עוד יכולים לגמור עלי. שאני נזכרת בה ונמסה.. מאבדת את עצמי..
ואולי הזמן יעשה משהו? לא יודעת. כבר לא מאמינה שתרופת הזמן תרפא עד לעומק שבוא היא נמצאת.
ותודה למי שהייתה איתי עד פה:)
|
|
|
|
מקווה שלמרות הגסיסה הכללית של הפורום יש כאן עוד מישהי שתקשיב...
תקציר העלילה: הייתה לי חברה בתיכון. מטעמי דת ומצפון, נפרדנו, בלי רצון, בלי לריב, מתוך אמונה שזה רצון ה' מאיתנו, ובכאב גדול. אחרי בערך שנה מאז היא התחתנה עם אחי.
אנחנו לא מדברות... יותר היא לא מוכנה לדבר איתי... ביומיום זה סתם.. טוב לי בחיי ואני לא חושבת עליה. משתדלים לא להיפגש, להתחמק מאירועים משפחתיים.
אבל מדי פעם יש פיצוץ. היום זה הגיע מצד אמא שלי, שבדמעות אמרה כמה זה קשה לה ששני ילדים שלה לא מדברים והמשפחה לא מאוחדת... ואני חסרת אונים. אין לי מה להגיד ומה לנחם וגם לא מה להסביר, גם לי קשה וכואב ואני מתגעגעת לאח שלי, בעלה, שהיינן פעם החברים הכי טובים . היא לא יודעת מה היה ביני לבין גיסתי, והיא פשוט לא מקבלת את זה שאנחנו בנתק. השיחה צבטה לי חזק מדי בלב. חזרתי הביתה מבולבלת וכואבת. התקשרתי לאחי.. אחרי הרבה זמן שלא דיברנו.. בכיתי לו הרבה . נזכרתע כמה הוא מתוק ושאני אוהבת אותו. והוא אומר לי שאני כמוהו יודעת שאין מה לעשות, וזה לא יעזור אם נעשה כאילו אנחנו חברות (בשביל אמא( ומספר לי קצת איך היא מרגישה ןשזה באמת בלתי אפשרי. בין המילים שלו אני שומעת שהוא בפשטות, אוהב אותה. זה מחמם לי את הלב. אני אוהבת אותה? נראה לי שכן. עד שגעון. וכל תזכורת קטנה ממנה, כל אירוע קטן, שמצליח להחדיר לי בלב שהיא עוד חיה וקיימת ו...אהובה... שזה צובט לי את הלב שהיא קיימת ויפה ומתוקה ועמוקה... והכל.. היא עוד כאן... והידיעה הזאת יכולה למוטט אותי כל פעם מחדש. ההרגשה הזאת, שהחיים שלי לא שווים פתאום. ואני לא יכולה לסבול את נוכחותו של בעלי.. כי הלב שלי נזכר בה.. וזה חזק ממני..
והמשפחה שלי הייתה משפחה מגובשת וככה שבעלי ואני מנותקים מאחי ואישתו זה יוצר סדקים כואבים. לפעמים אני מרגישה שאני צריכה להילחם על המקום שלי במשפחה.
ואני לא יודעת עד מתי זה יימשך ככה. אם יום אחד נוכל לחזור לתקשר נורמלי.. כשאני ככה משוגעת ממנה.
פשוט שאף נפש לא נגעה בי כל כך כל כך עמוק.
חשבתי ללכת לטיפול. לנסות לברר. מה קורה שם בלב שלא מרפה, לא מרפה ממנה. למה הזכרונות עוד יכולים לגמור עלי. שאני נזכרת בה ונמסה.. מאבדת את עצמי..
ואולי הזמן יעשה משהו? לא יודעת. כבר לא מאמינה שתרופת הזמן תרפא עד לעומק שבוא היא נמצאת.
ותודה למי שהייתה איתי עד פה:)
|
|
בתגובה ל: רוצה לפרוק.. מאת: הכי הרבה שאפשר והאמת שאני לא מצליחה לחשוב על מה אפשר לעשות כי בכל פעם שאת נזכרת בה ,זו לא אקסית רגילה שאת יכולה לדמיין שהיא שוכבת עם אחרת .. כאן זה הסיטואציה בו היא עם אחיך .. וכן זה לא מתקבל על ההגיון מן הסתם . אינלי ככ מה לומר , הלוואי ותמצאי אהבה חדשה שתעשה לך מיקס של מתוק ב ♥ ..
|
|
בתגובה ל: רוצה לפרוק.. מאת: הכי הרבה שאפשרללא תוכן קבצים מצורפים:
|
|
בתגובה ל: רוצה לפרוק.. מאת: הכי הרבה שאפשר חתיכת סיפור... את מזה גיבורה.........
אולי תקבעו לקפה את והיא ותנסו למצוא פיתרון...אם שתיכן אוהבות את אחיך ואת אמא שלך חייב להיות פיתרון...
ובלי קשר מאחלת לך(וגם לעצמי) אהבה שתמלא אותך ותשכיח את כל הכאב הזה...
|
|
בתגובה ל: וואו... מאת: tehilaa היא הבהירה לי בצורה חריפה שהיא לא רוצה קשר איתי. אם אנסה להתקשר/לשלוח הודעה, היא תתעלם. אני לא רוצה להשפיל את עצמי.
האמת היא שגם אני לא יודעת אם אני רוצה לדבר איתה ולנסות למצוא פיתרון. ככל שהזמן עובר אני יותר משוחררת... אני מפחדת ששיחה איתה תתקע אותי בחיים. שוב רק אתגעגע אליה וזה לא יקדם אותי לשום מקום. לא, אני לא רוצה קשר איתה. באמת יותר נעים לי שהיא לא בתמונה. אבל זאת בדיוק השאלה שלי. יש איך להשתחרר מאדם שאהבת בעומק הלב והנשמה?.. הזמן יעשה את שלו? איכשהו תרופת הזמן לא נראת לי עכשיו יעילה, ושגם בעוד 10 שנים. זה יהיה ככה. (עברו שלוש שנים מאז שהחלטנו להיפרד. פחות אם מורידים את החודשים שכאילו נפרדנו אבל כל פעם נשברנו ודיברנו עם המון ייסורי מצפון.)
אני מנסה להבין. מה גורם לקשר להיות כ"כ מטריף את הדעת, עד לאיבוד שליטה.
|
|
בתגובה ל: זה לא אפשרי... מאת: הכי הרבה שאפשר אולי קיימת ביניכן משיכה פיזית עזה.
כמובן בשילוב החיבור הנפשי ביניכן.
אני אישית חושבת שיש בה משהו שכנראה מרגיש לך כחיבור מושלם, אבל החיים לא מושלמים. ואולי זה היופי בהם.
גם בי קיימת משיכה מטורפת לבחורה מסוימת. אבל היא הכי לא טובה בשבילי. תמיד רבות, תמיד אני מוותרת ותמיד איכשהו מוצאת עצמי 'רודפת' אחריה. והכול בגלל הרגשת החיבור והמשיכה הבלתי נשלטת הזו.
אבל צריך 'להתבגר' אולי. מניחה שבעלך כל כך אוהב אותך, וכל כך רוצה בטובתך. למה אי אפשר 'להסתפק' בזה? (בד בבד שואלת עצמי גם שאלות מעין אלו). מי ייתן ונהיה שלמות עם עצמנו.
|
|
בתגובה ל: זה לא אפשרי... מאת: הכי הרבה שאפשר אני חייתי עם בת זוג יפיפיה שהיתה אהבת חיי...ועזבתי אותה כשעדיין אוהבת.. אז נכון היא לעיתים חוזרת בחלומות..אך לא בחיי היומיום..ניתקנו קשר והיא לא חלק מחיי.. במקרה שלך את לא יכולה להתנתק גם אם מאד תירצי...כי בחרה בדבר שהכי דומה לך בדמות גבר..קרי אחיך...היא המתוסבכת מבינכן...היא זאת שמפחדת להתעמת עם העבר ועם מה שניה בינכן.. ממליצה במצב כזה להתאהב בבעלך דחוף..ואם לא הולך לפחות להתאהב במישהי חדשה שתוציא לך את גיסתך מהראש סופית...חח..איזה עצות יש לי..גיוועאאלד... שבת שלום
|
|
בתגובה ל: רוצה לפרוק.. מאת: הכי הרבה שאפשר מבינה מאד את הקושי שאת מתארת. יש לי אח שלא מקבל אותנו וזה מכניס הרבה מתח לכל המערכת המשפחתית.
טוב שאת ואחיך בשיח פתוח.
אני חושבת שטיפול זה רעיון טוב. מההודעות שלך נשמע שאת במקום מורכב ולא פשוט. את נשואה טריה, עם רגשות פתוחים כלפי האקסית, וכבר גם כתבת הודעה על התאהבות נוספת. עכשיו את בונה את הבית שלך, ורוצה שיהיה בנוי על יסודות איתנים לפני שאת מכניסה ילדים לסיפור. את צריכה לראות איך את מרכזת את הכוחות שלך בבית שלך, באיש שלך, בחיים שאת רוצה שיהיו לך, ואיך את לומדת לשים בצד את הרגשות שלא מתאימים (ובתקווה במקביל לתהליך אצלך גם גיסתך תגיע למקום טוב פשוט יותר...)
את מאד צעירה ויש לפניך דרך מאתגרת. זה זמן טוב לבדוק שיש לך כל מה שצריך כדי לעבור אותה בטוב ובשמחה...
בהצלחה.
|
|
|
|
|
| |